לעתים נדירות מצליחה סדרת טלוויזיה ליצור פרק יוצא דופן, כזה המתעלה מעל פרקים אחרים בסדרה ובכלל. לעתים נדירות אף יותר מצליחה סדרת טלוויזיה ליצור פרק כזה העומד בפני עצמו, כמו סרט קצר, שלם ומושלם. דווקא בתור הזהב הטלוויזיוני, שבו פורחות דרמות הפורשות יריעת סיפור ארוכה ועשירה בדמויות ובמפנים עלילתיים, קשה כבר למצוא פרקים כאלו, המסוגלים להתנתק מעלילת-העל של הסדרה, אך מבלי לאבד איתה את הקשר. "Pine Barrens" המופתי של "הסופרנוס", שבו כריס ופולי אבדו בשלג, היה כזה. פרק הפיילוט המופתי לא פחות של "שובר שורות" היה כזה. ועכשיו, גם "חמש-0" של "סמוך על סול" הוא כזה.

"סמוך על סול" נולדה על גופתו המתפוררת של וולטר ווייט, אבל נוצרה בצלמו של סול גודמן. ככזו, היא נאמנה לערכי ההפקה ולרף התסריטאי הגבוהים של "שובר שורות", אך לא לטון האפל והמתוח שמשל בה. היא הרבה יותר סול הקליל – האתנחתא הקומית של הסדרה המקורית – מאשר וולט הרציני. עד כה, במשך חמשת פרקיה הראשונים, התנהלה "סמוך על סול" על מי מנוחות שכאלה, מנתבת בין הקודים הפנימיים של סול לחברה הסובבת אותו, בעודו מנסה לכוון מחדש את המצפן המוסרי שמוביל אותו. אבל בניגוד לוולט, אצל סול התהליך לא מלווה בייסורי מצפון כבדים, מחלה קשה, בית מתפרק ונפש מורעלת. אצל סול הכל מתנהל באותה ממזריות חינניות שלמדנו להעריך עוד כשהלבין את וולטר ווייט.

בי לייק מייק

כל זה נגמר בפרק השישי, עת לקח מייק ארמנטראוט את המושכות. סול היה דמות שולית לחלוטין בפרק שהתרכז בדמותו של מייק, למן הרגע שבלשי משטרת פילדלפיה מתדפקים על דלתו (עוד בסוף הפרק הקודם) ועד לרגע שבו הוא נשבר בפני כלתו ומספר לה על היום ששינה את חייו. הדמות הכי פאסיבית ב"סמוך על סול" – זו שישבה במשך חמישה פרקים בבודקה בכניסה לחניון – הפכה בן רגע לגיבור שנמצא בשליטה מלאה על חייו. הוא ידע מה יעשה סול כשביקש את עזרתו, הוא ידע מה הוא מחפש בפנקס של השוטר, הוא ידע מה עשו השותפים שלו בנו, הוא ידע מה הם מתכוונים לעשות לו עצמו. והוא היתל בכולם, אבל בלי שמץ של שביעות רצון. וסול? הוא חזר לרגע לתפקידו החצי-שטותניקי ב"שובר שורות", ואיתו חזרנו גם אנחנו לעולם האינטנסיבי והקודר ההוא. וזה היה טוב. כל כך טוב. 

מייק (ג'ונתן בנקס הנהדר) היה דמות בולטת ואהובה כבר ב"שובר שורות", אבל הוא לא הצליח לנסוק לרמות האהדה להם זכו סול (שקיבל ספין אוף), גאס פרינג (שקיבל סצנת מוות בלתי נשכחת) ואפילו האנק. דווקא ב"סמוך על סול" למדנו סוף סוף איזו דמות יוצאת מן הכלל היא מייק, וכמה כבד המטען שנושא על נפשו הגיבור הסטואי הזה. "אתה הטיפוס החזק והשתקן", לועג לו סול, ברפרנס לאותה דמות גרי-קופרית לה ערג פעם טוני סופרנו. ודווקא הטיפוס הזה, הקלינט-איסטווד-לא-דמיקולו, זוכה לרגע הגדול שלו כשהוא פותח את הפה וקורע את הלב. כל השתיקה הזו, שנצברה בשעות ארוכות של ישיבה בטלה בבודקה, התפוצצה על המסך כמו מטען נפץ. זה לא היה סיפור מקורי או הפתעה מרעישה. זה פשוט היה סיפור עשוי כהלכה המוגש בתצוגת משחק עילאית.

בדרך לאמי

"סמוך על סול" גדלה בזהירות בצילה של "שובר שורות". רף הציפיות הוא בלתי אפשרי, ונדמה היה עד כה שהיא לא מתכוונת להתמודד איתו פנים אל פנים – לפחות לא בזמן הקרוב. היא מעדיפה לגדול לאט, בקצב הנינוח של סול גודמן. אבל השבוע "סמוך על סול" קפצה כיתה. עם "חמש-0", "סמוך על סול" כבר מגלה ניצוצות של גדולה. היא כבר מסתכלת ל"שובר שורות" בלבן של הקריסטל מת'.

וג'ונתן בנקס? לפני שנתיים הוא זכה למועמדות לאמי כשחקן משנה ב"שובר שורות", אך הפסיד (לעמיתו לסדרה, ארון פול). נדמה שבשנה הקרובה, הפסלון כבר מונח בכיסו. בזכות פרק אחד.