בחופש הגדול של 2006 הייתי ילדה שסיימה כיתה ד' וגבהה מוקדם מדי. באחד הימים חזרתי מהקייטנה ואמא נראתה מודאגת, "חטפו לנו שני חיילים", היא אמרה, "מה יש לאכול?" שאלתי מיד לאחר מכן. לא כי הייתי ילדה אנטי-ציונית ושונאת חיילים, אלא כי לא הבנתי. באותו היום פרצה מלחמת לבנון השנייה. גרתי בנהריה, ווינטרפל של ישראל, שעם פתיחת המלחמה סבלה מירי נרחב של קטיושות. ההורים שלי ארזו מזוודות והתחלנו לנדוד. אחת העצירות שלנו הייתה בגדרה, אצל בני דודים מדרגה שנייה. את רוב הזמן העברנו בקייטנת יצירה, אכילת נקניקיה בלחמנייה וצפייה בשידורים חוזרים בערוץ הילדים.
באחד השידורים בערוץ הילדים, שודר הלהיט "יאללה יא נסראללה" של ההרכב הנשכח "פרישמן והחלוצים". אני זוכרת שלכל אורך השיר נותרתי מהופנטת. לא הכרתי את המילה "ממלכתי" אבל ידעתי שמשהו שם לא בדיוק מסתדר עם כל מה שידעתי על ערוץ הילדים.
לטובת אלו שלא יודעים לדקלם את מילות השיר מתוך שינה, ארחיב: השיר יצא עשרה ימים אחרי תחילת המלחמה והוא מוקדש לחסן נסראללה, מזכ"ל חזבאללה אז וגם היום. השיר מתחיל כך: "אתה נראה כמו סוס יאור. יש לך שכל של ציפור. עדיף שתשאר בבור כי בקרוב אתה תמות". ההמשך שלו קצת יותר אלים: "אתה שטן או בקיצור, אתה חלאת האנושות", "נדפוק אותך אינשאללה, נחזיר אותך לאללה", "תלך מפה יא זבאללה, נגזר כבר מלמעלה שזה הסוף שלך", "צה"ל אותך רק מבקש כדי לשרוף אותך באש" ו- "אז תנשום כמה נשימות עמוקות, ותהנה מהן... כי אלה הנשימות האחרונות שלך, יא כאלב!".
תחושת ההיפנוט התחלפה באי נעימות, ההרגשה הייתה שאין מבוגר אחראי באולפן. יכול להיות שהילדים בקהל השתלטו על השידור? איך אף אחד לא עוצר את זה? מצד אחד ערוץ הילדים מפמפם את המוטו "זה סימן בשבילי, זה סימן בשבילך" כחלק מקמפיין למניעת אלימות, ומהצד השני הוא מקדם שיר שכולו אלימות? ערוץ הילדים היה עבורי סמל החינוכיות, הוא לימד אותי להיזהר בדרכים, לשים קסדה ולהיות חכמה בשמש. עכשיו הוא מלמד אותי לייחל למוות אכזרי.
דמיינו שהיו מביאים את דודו פארוק להופיע בתכנית ילדים. הקללות שמופיעות בשיר אולי נשמעות פרווה ליד היצירות של פארוק, אבל אז הן היו קללות שאפילו הבריונים מכיתה ו' לא העזו להעלות על שפתיהם, בטח שלא . רעיונות של מוות ושריפה. היה נראה שהמלחמה מטשטשת את הערכים הבסיסיים של ערוץ הילדים, משפיעה על הדור הצעיר ומחייבת אותו לקחת חלק פעיל בלחימה. אי אפשר לסמוך על ילדים שיהיו מסוגלים לעכל שיר כזה, לא משנה כמה הוא קצבי וקליט. חשוב להדגיש, אני לא חושבת שחסן נסראללה הוא גור חתולים מתוק וחסר אונים שנתקע על צמרת עץ וזקוק לעזרה. בתור ילדה שהוגלתה מעיר הולדתה כעסתי על המלחמה בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל בדיעבד אני מבינה שמתן לגיטימציה לשפה אלימה היה חציית גבול.
מהר מאוד השיר הפך להמנון הרשמי של המלחמה. כל הילדים בקייטנה צפו בקליפ בלופים ב-FLIX ובטקס נבחרי הילדים השיר היה מועמד בקטגוריית "רינגטון השנה" (לצד "חושב עליה" של עידן יניב, "Hips don’t lie" של שאקירה ו"היא יודעת" של נינט). לשנוא את נסראללה נהיה מגניב, והמשחק הפופולרי ברשת היה "להרביץ לנסראללה" בו התבקשנו להכות את מזכ"ל החזבאללה עד זוב דם בעזרת משקולת, אגרוף או יד חשופה.
מאז אותה מלחמה עברו 13 שנים, אבל השיר נצרב בזיכרון הקולקטיבי. תנסו לצעוק את השורה "יאללה יא נסראללה" ברחוב ותופתעו כשתגלו שמישהו כבר יענה "נשרוף אותך אינשאללה". הקליפ עדיין מופיע ביוטיוב וזוכה לתגובות נרגשות מצופים שזוכרים אותו לטובה: "לכל הנוער שלא יודע, השיר הזה החזיק את המורל בזמן שהממשלה עשתה פאשלות וטילים עפו על הצפון. לא היה עוד 'כיפת ברזל' שמורידה טילים עם טילים", "חחחח איזה נוסטלגיה, דוגרי מזה אהבתי את זה". יכול להיות שאני היחידה שצולקה על ידי השידור ושעבור שאר הצופים היה מדובר בשיר שחיזק אותם והעלה את המורל.
מלחמת לבנון השנייה לא הייתה המלחמה הראשונה שבאה עם להיט, מדובר במסורת ארוכת שנים. "אדון סדאם (סדאם המטומטם)" של יוסי מימון, בעל בסטת דיסקים בדימוס, היה השיר של מלחמת המפרץ. "נאצר מחכה לרבין" היה שיר הניצחון של מלחמת ששת הימים וגם לו קדמו שלל שירי מלחמות, ממלכתיים יותר ופחות. מאז מלחמת לבנון השנייה לא היה שיר שעשה את מה ש"יאללה יא נסראללה" עשה. האם זו הייתה נקודת השיא (והשפל) שלנו כמדינה? והאם המוזה עזבה אותנו ונחה כעת על אויבנו, חמאס, שמשחררים מבצע אחר מבצע להיטים דוגמת "תקוף תעשה ביגועים"? לא משנה מה יהיו התשובות, אני מקווה שבמלחמה הבאה ערוצי הילדים ישכילו להימנע מלשדר את הלהיט התורן.