אלוהים יודעת שקרקס זה ממש לא כוס התה שלי. למעשה, אחרי שראיתי את המופע "קידם" של סירק דה סוליי בארץ בקיץ 2015, הבטחתי לעצמי שאני עם קרקסים גמרתי. לכן כשהזמינו אותי לצפות במופע "הליצן העירום" בבודפשט, שעל הנייר הוגדר כמופע קרקסי, האנטגוניזם המיידי היה בלתי נמנע. כמובן שלא סירבתי בסוף, בכל זאת, כבר התרגלתי לחגוג את הכריסמס בבודפשט הקפואה (שנה שלישית ברציפות, כמספר המילים שאני מבין בהונגרית), אבל להיכל התרבות ההונגרי המפואר Müpa על גדות נהר הדנובה המשכר, הגעתי מלא חששות וספקות. עוד פעם לוליינים ינסו להרשים אותי בתרגילים אקרובטים שכבר עייפו אותי בעבר? הכנתי את עצמי לגרוע מכל, אבל אז האורות באולם כבו והתחילה חוויה שכל ניסיון לתרגם אותה למילים לא יצליח להסביר עד כמה היא עוצמתית ומדהימה. אנסה בכל זאת, ברשותכם.
מעבר לרמות הביצוע האלוהיות של האקרובטים המוכשרים עד כאב, מדובר במופע תיאטרלי פר אקסלנס עם התחלה, אמצע וסוף, שמעביר את הקהל מסע מרתק. מסע שהוא גם מבדר וגם מרגש ובעיקר מהפנט לכל אורכו, ובסופו מחכה לכם חתיכת קתרזיס מזכך. מהסוג הנשגב, הטהור, שנדיר להגיע אליו בהצגת תיאטרון סטנדרטית. בקיצור, הכי קרוב לאורגזמה נפשית אם יש דבר כזה, ואם אין אז "הליצן העירום" המציא אותה.
כשהליצנית עולה על הבמה בתחילת המופע, היא מכריזה לקהל שבפיה בשורות רעות: פרצו למחסן התלבושות של הלהקה וגנבו את כל הבגדים, ולכן הם ייאלצו להופיע בפנינו בעירום. בהתחלה כולנו צחקנו, אך להפתעתנו ולשמחתנו, היא הייתה רצינית לגמרי. אז כן, בין שאר הניסים והנפלאות שקורים על הבמה תתכוננו לראות הרבה עור חשוף – ולא סתם עור חשוף, אלא של גופות שמימיים שכמוהם רואים רק באולימפיאדה. כל אחד ואחד מהאלים היוונים (טוב נו, הונגרים) הוא ממתק לעיניים שגורם לכל חבורת הצ'יפנדיילס לדורותיה להחוויר. היו גם אקרובטיות על הבמה (או לפחות כך סיפרו לי אחר כך), אבל באמת שלחובבות וחובבי המין הגברי יהיה קשה לשים אליהן לב. כמו כן, מסר חשוב לאחיי הגאים: מעבר לעובדה שמדובר במופע קאמפי עם נגיעות קוויריות וכאמור, סופר סקסי, הוא כולל גם רמיזות הומוארוטיות שקשה להישאר אליהן אדישים. "הליצן העירום" הוא ידידותי לגייז, שלא נאמר יזיזותי.
שוב, מילים לא יכולות לתאר את הקסם הנדיר שקבוצת האקרובטים הוירטואוזים יוצרים על הבמה במשך כשעתיים. בשילוב עם סיפור המסגרת ועם פסנתרן אחד שמפליא לנגן כמו תזמורת שלמה, הם בוראים עולם חוויתי מסוג אחר לגמרי, שבו הרציונאל נשאר מאחור ואין ברירה אלא להתמסר לרגש ולרגע, לכאן ולעכשיו. הבמה בוערת, כל רגע הוא גורלי כי בכל רגע עלול לקרות אסון. אסור למצמץ, אסור לנשום. כמו בתוך טריפ משובח, כמו בתוך חלום.
עוד חלק בלתי נפרד מהיצירה המפעימה הזאת שביים בנצה ואגי, הכוריאוגרף המחונן והמנהל האמנותי שמאחורי קבוצת "רסירקל", הוא העיצוב האמנותי. "הליצן העירום" כולל כמה הברקות תפאורה ותאורה מקוריות ועוצרות נשימה. הקיר האדום של חבלי הכביסה והתאורה המושלמת של סצנת הסיום הם אימג'ים בלתי נשכחים שילוו אותי עוד הרבה זמן.
בכלל, כל המופע הוא חזיון כל כך לא שגרתי, שהעיניים שלכם ישאלו אתכם: למה מגיע לנו כל הטוב הזה? אצלי גם הלב שאל, כי מעבר לריגושים הוויזואלים ש"הליצן העירום" מספק בכמויות וללא הפסקה, מדובר במופע מלא ברבדים – מפסיכולוגיים ועד פילוסופיים – הם מסתתרים בו, שכבות על שכבות כמו עוגה מכשפת וממכרת, שבכל ביס מגלים טעמים חדשים ואי אפשר להפסיק לאכול ממנה. כנראה שזו גם הדרך הכי טובה להגדיר את המופע הזה: מכשף וממכר.
הכותב היה אורח ההפקה בבודפשט