"פרויקט סקס" של אנסמבל כאן הוא אירוע תיאטרוני חלוצי שמעז לדבר על סקס בשפה שטרם נשמעה על הבמה, לא בגלל הבוטות של הטקסט כמו העומקים שאליהם הוא מצליח להגיע. אם החלק הראשון חוקר את המיניות הפרטית והחלק השני "2S" נכנס בעובי הקורה של ההתמודדות המינית מול פרטנר, החלק השלישי "מלחמה" מנסה להגדיר את המיניות הלאומית של ישראל המיליטריסטית. החלק המסכם של הטרילוגיה בעצם מצביע על הקשר הבלתי נמנע בין הדומיננטיות של הצבא בחיינו לבין חוסר היכולת שלנו לייצר אינטימיות. הוא נוגע בצלקות שנשארו משדה הקרב שממשיכות להשפיע על ההתנהלות המינית התקינה שנים אחרי השחרור. יש להניח שמירי רגב פחות תתחבר.
בעוד ששני החלקים הראשונים של הפרויקט מוצגים בחלל תיאטרון אלטרנטיבי במרכז התרבות והאמנות "גבירול", החלק השלישי מתרחש ברחבי הבר התל אביבי המצליח "כולי עלמא". אין לו במה תחומה ומוגדרת, הדרמה משפריצה עלינו מכל כיוון. לפעמים היא מולנו, לפעמים מצדדינו או מאחורינו ולפעמים ממש לידינו (שלא נאמר, עלינו). מונולוגים, דיאלוגים וגם שירים מוכרים בביצועים מפתיעים מכניסים אותנו לסחרור מרוב שהחוויה הבלתי אמצעית הזאת כה אינטנסיבית.
הטקסט העוצמתי שכתב המחזאי המחונן עידו בורנשטיין מפגיש אותנו עם ערב רב של דמויות וסיפורים קצרים, שנונים ומרתקים כמו ארוחת טעימות מהודקת ומצולחתת להפליא. המחזה מציג מציאות מינית ישראלית שוביניסטית עם ניחוח של הטרדות מיניות באופן מוקצן ופרוע למדי, שעדיין מצליח לשמור על האותנטיות שלו לאורך המסע. ברכבת ההרים הנועזת הזו של סיפורי אהבה תחת אש תמצאו בחורה צעירה שממש אוהבת להזדיין בשירותים שמכירה איש שדומה לאבא שלה, אישה נשואה שמפתיעה את בעלה בבר ודורשת שייגע בה, בחור מבית דתי שנהנה להתלבש כאישה ואחותו שנפרדה מחבר שלה כי לא הסכימה לשכב איתו לפני החתונה, אישה שמשוכנעת שבעלה ירה בה מסמר ואפילו גבר שנעלם לו איבר המין. קורה.
אנסמבל השחקנים היוצרים המשובח של ההצגה הוא חלק אינטגרלי מהתוצאה המופלאה: אודליה סגל, יואב הייט, ערן פרץ, טליה מנשה, יואב כהן ומיטל כרמלי - כל אחת ואחד מהם מקריב את נשמתו ומדמם פצוע מולנו. תהליך החזרות המיוחד שבו נוצרה ההצגה, כמו בכל שאר חלקי הפרויקט, נרקם מתחילתו במעבדת שחקנים. מורגש שבורנשטיין ושותפו הנצחי לפשע, הבמאי המבריק שלמה פלסנר, חדרו מתחת לעור של השחקנים בניסיון לתמלל את המיניות שהיא הרי כל כך פיזית. הם עברו איתם תרגילי כתיבה, אימפרוביזציות, תרגילים פיזיים ומדיטציות כדי לדייק את המגע המילולי. גם קובי ויטמן שחיבר את המוזיקה הנהדרת והמטרידה (ואף מנגן לייב במהלכה) ליווה את תהליך היצירה מתחילתו.
ההצגה מתפרסת בכל רחבי החלל של "כולי עלמא", אנו עוברים במהלכה במפלסים שונים ואפילו יורדים להציץ על סקס בשירותים של בר כמו שאף פעם לא דמיינתם. הבחירה המרעננת לשלב בין הסצנות הדרמטיות מיצגים אמנותיים תורמת מאוד לאווריריות של החוויה כולה. המיצגים שחוזרים על עצמם בלופ יוצרים חזיון מיוחד במינו של מעין גיפים אנושיים. מדהים איך בתוך כל העיסוק הבלתי נדלה של כל הפרויקט הזה בסקס, הוא לרגע לא גולש לפורנוגרפיה. למרות שהטקסטים שלו ישירים ולפעמים גם ממש בוטים, משהו בחוויה נשאר כל הזמן מעודן. גם כשהוא משתמש בשפה זולה הוא נשאר בגדר הצגת גורמה.
הטרילוגיה הפנטסטית הזו נועדה לקהל אנין שמבקש לעבור חוויה תיאטרונית אחרת, כזאת שלא טורחת להאכיל בכפית תשובות צפויות אלא שואלת שאלות ומשאירה אותן פתוחות, שיהיה על מה לחשוב גם בהמשך. פרינג' בועט ונשכני כמו שפרינג' צריך להיראות ולהישמע. לחלק השלישי אפשר לקנות כרטיס רגיל ואפשר לקנות כרטיס פלוס דרינק ראשון במחיר מוזל, אך בכל מקרה לקראת סיום ההצגה שמתרחש בבר התחתון, יחלקו לכם צ'ייסרים של וודקה איכותית. אחרי ההצגה מומלץ להישאר לשבת ולשתות עוד דרינק כדי לעכל את הדרך המטלטלת שעברתם. אלוהים יודעת שתצטרכו אותו.