בין אם זו הקורונה ששינתה את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על המרחב הציבורי וחופש התנועה, ובין אם זה יום שבת של פורענות עם בינג' "כוח ואגנר" המסתער על מוסקבה בדרך למלחמת גנרלים על אדמתה של מעצמה גרעינית, את השאלה "מה קרה לעולם?" אפשר לשאול על בסיס יומיומי במציאות חיינו המטורללת. השאלה הזו היא גם שמה של ההצגה החדשה של גור קורן – אחד המחזאים המצליחים בתיאטרון הישראלי בעשור האחרון, אם לא המצליח שבהם - שעולה בתיאטרון הקאמרי בימים אלה; אבל למזלו של מי שרק רוצה מפלט, ולו לערב אחד, מזרם החדשות הבלתי הפוסק, העולם שמעסיק את קורן אף פעם לא היה הפוליטי או הגיאופוליטי - אלא העולם הפנימי התחום בין קירות הבית.
כשקורן שואל מה קרה לעולם, הוא בעצם שואל מה קרה לנו - ובשביל לענות על זה, או יותר נכון לשקף את זה, הוא הולך אל המקום שבו הוא מרגיש כנראה הכי בנוח: אל העץ המשפחתי שלו. למחזאי הצרפתי פלוריאן זלר יש את אנתולוגיית האב, האם והבן – כולן הצגות שגם עלו על הבמות בישראל בהצלחה – ולקורן, בכוונה או שלא, מתגבשת גם כן סדרה משל עצמו, עם לא מעט קווים משיקים, מוטיבים משותפים מהילדות במושב, ודמויות שחוזרות לבקר (תמיד תסמכו על זה שתהיה זונה טובת לב בתמונה). בכל אחד מהמחזות, הוא בוחר להתמקד במערכת יחסים אחרת על העץ המשפחתי.
בהצגה "לא לריב", שירדה לא מזמן אחרי מאות הרצות, הוא התעמק ביחסים בין אחים. ב"גרושים" ו"שני אנשים בלילה", שתי הצגות דירה שעלו במהלך הקורונה והמשיכו גם אחריה, הוא עסק במה שמתחולל בינו לבינה. את "חמישה קילו סוכר", מחזה הפריצה שלו אי שם בגשר לפני לא מעט שנים עם נועה קולר הצעירה, הקדיש קורן לסבא שלו. כעת, ב"מה קרה לעולם?", הוא שם במרכז את מערכת היחסים עם אמא שלו, שלמרבה הצער הלכה לעולמה לפני כשנה.
"מה קרה לעולם?", שביימה תמר קינן, מציבה במרכז את רזיה (אודיה קורן), מושבניקית בלבוסטה כבת 70, שיוצאת יחד עם בעלה התלותי יצחקל'ה (רמי ברוך, שחולק את התפקיד עם מוטי כץ) להציל את חיי הנישואים של הבן שלה דור (ישי גולן), אחרי שזה עזב/נזרק מהבית, והוא בן 48. כל זה קורה בזמן עבר, היות שנקודת המוצא של ההצגה היא הערב האחרון לשבעה על רזיה - כאשר בבית נמצאים הבן, האב וגם האחות איה (נטע שפיגלמן). רגע לפני שהם מתפזרים כולם וחוזרים אל מרוץ החיים, הם יושבים עם הג'וינט ביד, ומתפנים להעלות זיכרונות אחרונים מאימם האהובה.
סיפור אחר סיפור הם מעלים, כאשר ההצגה נעה על ציר הזמן, נותנת לסיפורים חיים - ואז גם חוזרת אל השבעה. שאלת ה"מה קרה לעולם?" של קורן נוגעת בעיקר בפער הדורות, שמקבל כאן לא מעט רגעים קומיים מצוינים. כך למשל, כשרזיה מגלה לתדהמתה שהבן שלה ואשתו צאלה (אנדריאה שוורץ) מנהלים יחסים פתוחים, כי ככה זה נישואים היום; או כשהיא ויצחקל'ה יוצאים לשכנע את עומר, החברה המלצרית והמאוד צעירה של הבן (תפקיד פריצה חמוד מאוד של שירן בוחניק) שתעזוב אותו - רק בשביל לגלות שהיא פאנסקסואלית ששוכבת עם כולם, ושמתקיימת בה כל קלישאה אפשרית של מיניות פינת בועתיות תל אביבית בואך המאה ה-21.
זה משעשע ומלא אהבה אל הדמויות - ובעיקר אל ההורים, שמוגשים באופן השלם ביותר. אודיה קורן מובילה את ההצגה נהדר, קומית ודרמטית גם יחד, והלב יוצא אליה. רמי ברוך הוא העזר המושלם כנגדה עם תזמון קומי נפלא. בוחניק עושה כאמור תפקיד גונב הצגה, אבל בד-בבד צריך גם לומר שאל הדור הצעיר במשפחה, הבן, אשתו/גרושתו כמו גם אל האחות, לא נכנסה אותה תנופה כמו אל הדור המבוגר – לא בעיצוב הדמויות שלוקה בחסר, וגם לא בביצועים שסובלים מכך.
כמו תמיד אצל קורן, גם ב"מה קרה לעולם?" החוזקות הן לא העלילה או איזה ג'סטות גדולות של תיאטרון, עם תפאורה פורצת דרך או טוויסט חד-פעמי. כוחו הוא בדיאלוגים מושחזים, בפאנצ'ים שמגיעים בזמן, ובעיקר באותנטיות שבה הוא לוכד, כמו סטנאפיסט מיומן, את הניואנסים המשפחתיים - שגורמים לכל אחד בקהל לזהות על הבמה לא רק את עצמו, אלא גם את שאר בני המשפחה שלו. סוג של דנ"א ישראל ישראלי משותף, שקורן מצליח לזהות ולזקק החוצה: אמנם בלי יותר מדי תחכום, אבל גם מבלי להפוך לפארסה בנאלית. במובן זה הוא מזכיר מחזאית פופולרית אחרת, שפיצחה את קוד המשפחה הישראלית בתיאטרון הרפרטוארי לפניו – הלא היא ענת גוב המנוחה.
אלא שבשונה מגוב, שהיו בה גם סרקסטיות ועוקצנות לא פעם כלפי הדמויות שלה, אצל קורן אין מכל זה. לא ב"מה קרה לעולם?", בכל אופן. לא קמצוץ של רוע או זדון, גם כשבוגדים וגם כשכועסים. רק אהבה וקבלה. נכון שיש דמויות שהוא אוהב יותר וכאלה שהוא אוהב פחות (והן גם אלה ששטוחות יותר). אבל את כולן הוא אוהב וטובל בדבש, עד כדי כך שאפשר שאת "מה קרה לעולם?" היה מוביל טד לאסו – אותו מאמן פוטבול/כדורגל אהוב בסדרה המצוינת של אפל TV, שסיימה לא מזמן את עונתה האחרונה המלאה באופטימיות קוסמית, תוך שהיא מעניקה לצופים שלה קתרזיס אחר קתרזיס להתרפק עליהם.
האם גור קורן הוא הטד לאסו של התיאטרון הישראלי? נראה שכן, ויכול להיות שהקהל כל כך שבע מהעולם הזה עם כל הפוטינים והרוטמנים, שהוא כמהה למקום מכיל ואופטימי. בלי ביקורת חברתית נוקבת או קונפליקטים גדולים, וגם בלי תיאטרון גדול שמטלטל את עולמו – רק נגיעות קטנות ומבדרות מהחיים עצמם. את זה קורן מספק בנדיבות.
"מה קרה לעולם?" מאת גור קורן | בימוי: תמר קינן | תיאטרון הקאמרי | ההצגות הבאות: 11-13/7, 17-18/7