טיילור אליסון סוויפט נולדה ב-13 בדצמבר 1989, בוֶוסְט רֶדִינְג, פנסילבניה. אביה, סקוט, היה בנקאי. אימה, אַנְדְרֵאָה, עבדה גם היא בבנק עד שהפכה לאימא והתמקדה בבית ובגידול הילדים. כשטיילור הייתה בת שנתיים נולד אחיה, אוסטין. אביה של טיילור קנה חווה לגידול עצי אשוח, וטיילור ומשפחתה גרו בה. בכל בוקר היה סקוט קם מוקדם כדי לעבוד בחווה לפני צאתו למשרד. שאר בני המשפחה נרתמו לעזור במשימות אחרות, בעיקר במהלך חג המולד.

התפקיד של טיילור היה לאסוף מעצי האשוח ביצים של גמל שלמה, כדי שהחרקים לא יבקעו בבתיהם של הלקוחות שקנו את העצים לחג. טיילור אהבה מאוד את ההתרגשות הרבה שאחזה בחווה לקראת חג המולד, ותקופת החגים אהובה עליה עד היום.

היו למשפחה גם סוסים בחווה, וטיילור החלה לרכוב עליהם בגיל צעיר. היא השתתפה בתחרויות של רכיבת סוסים, ואימה חלמה שטיילור תהפוך לרוכבת אלופה כשתגדל.

אבל טיילור נמשכה למשהו אחר.

מרגע שלמדה לדבר, טיילור החלה לשיר. היא חיברה מנגינות על אורגן צעצוע, ולמדה את כל השירים האהובים עליה מסרטי דיסני. כשהייתה בת שש, לקחו אותה הוריה להופעה של כוכבת הקאנטרי הצעירה לי-אן ריימס. טיילור הייתה מוקסמת. היא התחילה להקשיב לאמני קאנטרי פופולריים אחרים כמו פיית' היל, שאניה טוויין, והדיקסי צ'יקס (שכיום מוכרות בשם "הצ'יקס").

טיילור הוקסמה מהאופן שבו שירי קאנטרי סיפרו סיפורים. לפעמים, כאשר שיר שאהבה הסתיים, היא הייתה ממשיכה את הסיפור בעצמה וממציאה גרסאות משלה.

טיילור הופיעה בהפקות מקומיות של תיאטרון ילדים, וכשהייתה בת תשע התחילה ללמוד שירה ומשחק בעיר ניו יורק. ההורים שלה קנו לה גיטרה, אבל הגיטרה הייתה גדולה מדי בשבילה, והיא זנחה את הנגינה.

אבל טיילור עדיין רצתה לשיר. היא ביקשה מהוריה לקחת אותה למסעדות שערכו ערבי קריוקי, שבהם אנשים שרים לצלילי לחנים של שירים מוכרים. היא גילתה אירועי ספורט בליגה הנמוכה שבהם יכלה לשיר את ההמנון לפני המשחק. כך

היא התרגלה להופיע מול קהל גדול. היא אפילו זכתה לשיר את ההמנון מול אלפי אנשים במשחק הכדורסל של קבוצת פילדלפיה סִיקְסֶרְס! טיילור אהבה לשיר לקול תשואות הקהל. היא תמיד רצתה לשמח אנשים.

טיילור כבר ידעה שהיא רוצה להיות זמרת קאנטרי. בגיל אחת-עשרה היא ביקשה מאימה שתיקח אותה לנאשוויל, הבית של מוזיקת הקאנטרי, כדי לנסות להשיג חוזה עם חברת תקליטים. טיילור ואימה נסעו הלוך ושוב ברחובותיה של שכונת מיוזיק רו המפורסמת בנאשוויל, שבה ממוקמים המשרדים של כל החברות הגדולות. בכל בניין השאירה טיילור הקלטה של הופעות הקריוקי שלה. אבל בשום חברת תקליטים לא היו מעוניינים בה. מפיקים ומנהלים רבים חשבו שבני נוער לא מקשיבים למוזיקת קאנטרי. 

טיילור התאכזבה, אבל היא לא הייתה מוכנה לוותר. היא הבינה שלא קל להשיג חוזה הקלטות ושיהיה עליה למצוא דרך להתבלט. 

בחטיבת הביניים, טיילור התבלטה בכל הדרכים הלא-נכונות. חבריה קראו לה "מעצבנת" ולעגו על כך שתמיד שמרה על הכללים. היו ימים שאף אחד לא דיבר איתה בבית הספר. כשהיא התיישבה ליד שולחן בזמן ארוחת הצהריים, בנות קמו והלכו. טיילור הרגישה לעיתים קרובות שהחברה היחידה שיש לה היא אימא שלה.

אבל טיילור ידעה גם שהמוזיקה תמיד תעודד אותה. כשטיילור הייתה בת שתים-עשרה, היא התחילה ללמוד גיטרה אצל מוזיקאי מקומי ששמו רוני קרמר. היא התאהבה בנגינה בגיטרה והתאמנה שעות על גבי שעות בכל יום. ואז החלה להלחין שירים משלה.

טיילור תמיד אהבה לכתוב ולשיר, והיה לה קל לכתוב מילים משלה למוזיקה. היא הכניסה לשירים את כל האכזבות והכאב שהתמודדה איתם בבית הספר.

טיילור חיפשה דרך להיות שונה מזמרים אחרים - במיוחד מהזמרים מנאשוויל. ועכשיו היא הצליחה. היא לא הייתה רק זמרת. היא גם כתבה שירים.

"טיילור סוויפט", קירסטן אנדרסון | תרגום: רונה קמחי | הוצאת מודן | 110 עמודים