ד"ר יאיר בן דוד הוא חוקר ומרצה בתחום הפסיכולוגיה של המוסר, בעל הבלוג הפופולרי "מידה טובה" ב"הארץ" ומנחה הפודקסט ״מדברים על מוסר״. ספרו הראשון, "איך להיות טוב – מדריך מקוצר לפילוסופיה של המוסר", זכה לתשבחות רבות.
להיות טוב ולהיות מוסרי
המסקנה המוסרית שאינכם רוצים להגיע אליה
ג'ורג' אוקבונגו הוא ילד חמוד מהעיר טפה בדרום גאנה. אמו של ג'ורג' נהרגה בתאונת עבודה וסבתו לילי מגדלת אותו ונהנית מזה מאוד. ג'ורג' הוא ילד מתוק וסקרן, שאוהב לאלתר משחקים עם חברים (הוא אפילו המציא את משחק ה"הוקי עשב" השכונתי). אפשר להגיד שג'ורג' הוא האור בחייה של לילי, והיא מרגישה בת מזל שיש לה נכד כזה. אבל עכשיו היא מודאגת מאוד. ג'ורג' חלה במחלה נדירה וקשה. מחלה שאנחנו, עם הביטוח הרפואי שיש לנו בישראל, היינו פותרים בכמה פגישות שכוללות ניתוח קטן ומנה גדושה של אנטיביוטיקה, אבל בגאנה הטיפול הזה עולה הון, והחסכונות שיש לסבתו של ג'ורג' אינם מתקרבים לסכום שנדרש למימונו. המחלה הזאת מסוכנת בכל מיני מובנים, אבל החשש המיידי הוא, שבגלל זיהום דלקתי שנגרם על ידי המחלה, ג'ורג' הקטן יאבד את רגלו, ולא יוכל ללכת לבדו לבית הספר או לשחק במשחקים שהוא אוהב. בנוסף, הנטל הכלכלי והרגשי על סבתו יהיה קשה מנשוא.
נינה היא מנהלת השקעות בת 46 (אבל כולם אומרים לה שהיא נראית צעירה לגילה) מהוד השרון. היא נשואה לאבנר, עורך דין בן 50 שעשה הסבה מקצועית להיי־טק. החיים שלהם לא רעים. הם סיימו לשלם את כל המשכנתה על הבית החדש והגדול שלהם, והצעיר שבשלושת בניהם (ענר, שכולם טוענים בצחוק שאבנר קרא לו על שם עצמו) בדיוק עלה לכיתה א'. נינה אוהבת את העבודה שלה, ניהול השקעות בחברות אד־טק (טכנולוגיות לפרסום). היא מקבלת מחמאות רבות על עבודתה גם מהמשרד בישראל וגם מהמשרד של חברת האם בהולנד, ובעיקר ממרטין, מנהל הסניף ההולנדי (היא קוראת לו "מרצין" בגלל המבטא). מרטין מגיע למשרד הישראלי לביקור פעם בשנה. לא שבאמת צריך אותו בארץ, כי בינינו, התקשורת מתקיימת מצוין גם באונליין, אבל חשוב לו ליצור את הרושם שהמשרדים אכן עובדים פיזית יחד.
נינה היא זו שאחראית לעשות למרטין את ה"סיבוב השנתי" בארץ. לקחת אותו למסעדה טובה. להכיר לו עוד מקום חדש בתל אביב (פעמיים היא הכירה לו גם את מכמניה של ירושלים ופעם אחת מסעדה לא רעה בכלל בבנימינה). הכול כדי שייהנה ויחזור להולנד עם טעם של עוד. והיא טובה גם בזה. המפגשים תמיד מוצלחים ומהנים ובין נינה לבין מרטין נרקם קשר משועשע, פלרטטני ורווי באדי אלכוהול. לשניהם ברור שיש ביניהם משיכה הדדית. מרטין חי ביחסים פתוחים עם בת זוגו הגרמנייה (או שכך לפחות הוא טוען) ואילו נינה חיה ביחסים סגורים על סוגר ובריח. עד עכשיו היא לא שקלה ברצינות את האופציה של בגידה באבנר. עם מרטין, שאיתו היא יודעת שזה לא באמת יכול להתפתח לרומן רציני, היא היתה שמחה לחוויה חד־שנתית מרגשת שתכלול גם כמה הנאות גוף, אבל היא מרגישה שזה אסור, ויודעת שתחוש אשמה כבדה מדי אם תממש את תשוקותיה. אשמה שתעיק על יחסיה הטובים עם אבנר וכמובן עליה.
אבל מה אם נינה היתה יכולה לבגוד בבעלה פעם אחת בשנה עם מרטין וכ"פיצוי מוסרי" על כך, כדי לנקות את מצפונה, היתה יכולה לתרום כסף למטרה טובה? למשל, להציל את רגלו של ג'ורג' אוקבונגו הקטן, וכך גם להחזיר את החיוך לפניו וגם לגרום אושר לסבתו המסורה לילי?
זוהי הצעה קצת מוזרה. דילמה היפותטית אולי מכעיסה. כמה מכם אולי חשים אפילו ב"דיסוננס מוסרי". דיסוננס מוסרי הוא הצרימה שמורגשת כאשר שני עקרונות מוסריים שאנחנו מאמינים בהם סותרים זה את זה (כמו ההתנגדות המוסרית שיש לחלקנו לבגידה של נינה בבן זוגה אל מול החובה המוסרית שחלקנו חשים לשנות את גורלו העגום של ג'ורג' המסכן), או כאשר פעולה שלנו עומדת בסתירה לעקרונות המוסריים שאנו מאמינים בהם. דיסוננס מוסרי, מעצם טבעו, הוא עניין מעצבן. אבל נסו לחשוב ברצינות על ההצעה המגונה שהעלנו כאן כאילו היתה אפשרות אמיתית. דילמה אמיתית. איך צריך להכריע בה?
אתם יכולים כמובן לנסות ולפתור את הדילמה של נינה (ועכשיו גם שלכם) בעזרת פתרונות חלופיים וקלים כמו:
למה שמישהו אחר לא יתרום לג'ורג'? (תשובה: כי המצב הוא שאף אחד לא תורם לו. רוצים לתרום לו? אני יכול להפנות אתכם לכמה אתרים שבהם תוכלו לתרום להמון ילדים כמו ג'ורג' ואפילו לילדים במצב גרוע יותר).
למה נינה צריכה לבגוד בבעלה בשביל להציל את הרגל של ג'ורג' המסכן? שתישאר נאמנה ותתרום! (תשובה: כי מבחינתה, זוהי הסיבה היחידה לתרום, זה מה שיסייע לה לנקות את המצפון שלה. היא תעשה משהו שאף אחד לא יֵדע עליו לעולם, כולל בעלה, ותפצה על כך באושר של ילד קטן ושל סבתו, שהילד הוא כל עולמה).
אז אם זוהי הדילמה ואין דרך להתחמק ממנה — מה עכשיו? האם טוב שנינה תעשה את עסקת החליפין המצפונית הזאת או לא? ומה אם העסקה הזאת תביא לא רק להצלת רגלו של ג'ורג' אוקבונגו הקטן, אלא גם להצלת חייו, או אפילו להצלת חייהם של עוד כמה ילדים חולים כמו ג'ורג'?
אפשר לטעון ש"אם כל אחד יקבל החלטות מוסריות כאלה בדילמות הפרטיות שלו, הדבר ידרדר את העולם כולו מבחינה מוסרית" (אולי, אבל ייתכן שהעובדה שילדים באפריקה יכולים למות, לאבד איברים, או לסבול כל חייהם ממחלות, בזמן שבצד השני של העולם המוני בני אדם משדרגים לדגם חדש של אייפון בסכום שהיה יכול להציל חיים, מעידה שהעולם מדורדר מוסרית ממילא)
כתב מחילה מוסרי?
עכשיו נתקדם עוד ונציע עוד ניסוי מחשבתי קטן: נניח שקיים אתר שמספק "שטרי מחילה" — או "שוברי ניקוי מצפון" — על מעשים רעים שעשיתם או כאלה שאתם מתכוונים לעשות (לא כולל עבירות על החוק כמובן). השטר ניתן בתמורה לתרומה לעמותות וארגונים שעושים מעשים טובים כמו עזרה לקשישים והצלת חיי אדם. אתם תפרטו מהי העבירה המוסרית שעברתם, או מהו המעשה הבעייתי מוסרית שאתם משתוקקים לעשות ועד עכשיו לא היה לכם אישור מצפוני ומוסרי לעשות, ותקבלו הודעה על "המחיר" שהמעשה הזה יעלה לכם. כמה בדיוק אתם "צריכים לשלם" כפיצוי על החטא או על העבירה המוסרית: לפעמים מדובר בתרומה צנועה לעמותה שמסייעת לקשישים בודדים, ולפעמים (אם עשיתם, או שאתם מתכננים לעשות, מעשה חמור באמת) מדובר בתרומה של סכום נכבד לעמותה שתשתמש בכסף הזה להצלה ממוות של חמישה ילדים באפריקה.
מה אתם חושבים על אתר כזה?
האם יש לו זכות קיום אם הוא מסייע בהצלת בני אדם, גם במחיר מתן אפשרות לעבירות קטנות יחסית?
"אבל מה אתה מדרדר אותנו לתרומות?" אתם בטח שואלים. "הרי הבטחת לספר לנו איך להיות רעים!" אתם צודקים, אבל לא לגמרי. ההצעה היא לא רק לתרום, אלא לתרום כפיצוי על מעשה רע; ואם נחזור להצעה המגונה מוסרית שעסקנו בה קודם, לדילמת הבגידה של נינה, ההצעה היא לא סתם לתרום כדי להציל את ג'ורג' הקטן, אלא "לתרום כדי שנינה תוכל לבגוד במצפון שקט".
יש כמה טיעונים שאפשר להעלות נגד עסקה אפלה מהסוג הזה. אפשר לטעון ש"אם נינה תבגוד פעם אחת היא תתמכר לכך ותרצה לבגוד עוד ועוד" (אבל אם כל בגידה תביא להצלת ילד אולי זו עסקה טובה?). אפשר לטעון ש"הילדים הללו באפריקה אינם באחריותה של נינה ואילו חיי הנישואים שלה כן" (אבל אם היא יכולה להציל ילדים בקלות יחסית, והיא אכן יכולה, האם זה לא הופך את מצבם, לפחות חלקית, לעניין שנמצא באחריותה?). אפשר לטעון ש"אם כל אחד יקבל החלטות מוסריות כאלה בדילמות הפרטיות שלו, הדבר ידרדר את העולם כולו מבחינה מוסרית" (אולי, אבל ייתכן שהעובדה שילדים באפריקה יכולים למות, לאבד איברים, או לסבול כל חייהם ממחלות, בזמן שבצד השני של העולם המוני בני אדם משדרגים לדגם חדש של אייפון בסכום שהיה יכול להציל חיים, מעידה שהעולם מדורדר מוסרית ממילא).
אפשר להציע עוד כל מיני טיעונים מוסריים, שעוד מעט נרחיב עליהם בהקשר הפסיכולוגי והפילוסופי. טיעונים כאלה אולי ישכנעו את נינה להימנע מבגידה — ובה בעת יחרצו את גורלו של ג'ורג' הקטן ושכמותו. האם נכון מוסרית להעלות את הטיעונים האלה? ואיך בכלל נכון לגשת לדילמה של נינה? למה בכלל הרישיון המוסרי שהצעתי לתת לנינה, ולכם, נראה לנו כל כך בעייתי?
הרי שבשביל להציל חיים של ילד, מבחינה מוסרית תוצאתנית לחלוטין, ייתכן בהחלט שמותר גם לבגוד. אם כי, עדיין צריך לשאול מה תהיה התוצאה הכוללת של היתר לבגוד כדי להציל חיי ילדים באפריקה, והאם היתר כזה אינו עשוי להביא להתמוטטות כל מוסד הנישואים, מה שאולי יביא לכאוס חברתי
מוסר תוצאה ומוסר כללים
יש מי שיראו את הדילמה של נינה (ובמידה מסוימת של צדק) כמקרה מייצג של אחד הדיונים המוכרים בעולם המוסר: הדיון בין מוסר תוצאה למוסר כללים.
מוסר תוצאה (או "מוסר תוצאתני", כשמו המדויק יותר), שהגרסה המוכרת והפופולרית ביותר שלו, כפי שנכתב בפרקים הקודמים, הוא המוסר התועלתני, קובע כי המוסריות של כל מעשה שאנחנו עושים ושל כל החלטה שאנחנו מחליטים, נקבעת על פי התוצאה הצפויה שלהם. למשל, האם אתם רוצים להחליט אם לשקר למישהו כדי להגן עליו? (נגיד, לאדם שחבר טוב שלו אמר עליו דברים רעים, ואם תגידו לאותו אדם את האמת, הוא ייפגע עד עמקי נשמתו). אם כן, פשוט חישבו אם התועלת של השקר עולה על נזקו וכך תדעו את התשובה. כמובן, כאשר מחשבים את התועלת ואת הנזק צריך לבדוק אותם לא רק ביחס לאדם שאתם משקרים למענו, אלא את הנזק והתועלת הכלליים שהם תוצאת המעשה שלכם (נגיד, במקרה של שקר, זה אומר שצריך להכניס למשוואה גם את התוספת הקטנה שהוספתם לתרבות השקר בעולם).
יש כמה סוגים של מוסר תוצאה, שכל אחד מהם מתבסס על חתירה לתוצאות אחרות. יש למשל שיטות של מוסר תוצאה שחותרות להרבות הנאה ואושר ולהקטין סבל, יש שיטות מוסר שחותרות להגדלת טובתה של המדינה, יש שיטות מוסר שחותרות להגדלת היופי בעולם ועוד. אם אנחנו מאמינים שחייו של ילד חשובים יותר משמירת היחסים בין נינה לבין אבנר (ואתם ממש לא חייבים לחשוב כך, למרות שאני מרשה לעצמי להניח שרובכם מחזיקים באמונה הזאת), הרי שבשביל להציל חיים של ילד, מבחינה מוסרית תוצאתנית לחלוטין, ייתכן בהחלט שמותר גם לבגוד. אם כי, עדיין צריך לשאול מה תהיה התוצאה הכוללת של היתר לבגוד כדי להציל חיי ילדים באפריקה, והאם היתר כזה אינו עשוי להביא להתמוטטות כל מוסד הנישואים, מה שאולי יביא לכאוס חברתי, ואולי צריך להביא אותנו לחשב מחדש את התועלת והמחיר של כל העניין.
במהלך חיי נתקלתי בלא מעט בני אדם שמזדהים כ"תוצאנים" וברבים אחרים שמזדהים כ"דאונטולוגים". אבל מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה החברתית מצאו שרוב בני האדם הם, ובכן, מורכבים יותר. הם לא רק דאונטולוגים ולא רק תוצאנים. הם אנשים שאינם דבקים בשיטת מוסר אחת, אלא קופצים מאחת לאחרת
מול מוסר התוצאה עומד המוסר שניתן לכנות "מוסר כללים" (אבל נהוג לכנותו גם "מוסר דאונטולוגי" ו"מוסר חובה"). זוהי שיטת מוסר ששמה דגש במעשה המוסרי עצמו ולא בתוצאה שלו. על פי השיטה הזאת, יש מעשים שלא ראוי לעשות. נקודה. מעשים כאלה אסורים מעצם מהותם, ללא קשר לתוצאה שלהם. זהו המקרה כאשר מדובר ברצח ואונס, וזהו גם המקרה כאשר מדובר במעשים כמו גנבה ושקר וכדומה. אם מעשה מסוים אסור או לא ראוי, הוא יהיה אסור או לא ראוי בכל מקרה, ולא משנה מה יהיו השלכותיו. על פי שיטת המוסר הזאת, אם אנחנו מאמינים שאסור לנינה לבגוד בבעלה, השאלה כמה ילדים היא תציל כפיצוי על הבגידה פשוט אינה רלוונטית. השיטה הזאת מזוהה במיוחד עם הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט, שכפי שכבר ראינו קודם, האמין במוסר של חובה וסבר שעמידה בכלל מוסרי, למשל לעזור לאדם אחר שראיתם נופל ברחוב או לא לגנוב את רכושו של האחר גם כשאיש אינו רואה, הם מעשים שהם מעין תכלית לעצמה, ללא שום קשר להשלכות האפשריות שלהם, והחובה המוסרית הקשורה אליהם אינה תלויה בתוצאות.
במהלך חיי נתקלתי בלא מעט בני אדם שמזדהים כ"תוצאנים" וברבים אחרים שמזדהים כ"דאונטולוגים". אבל מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה החברתית, בהם אלה שערכו פרופ' ג'ושוע גרין ושותפיו, מצאו שרוב בני האדם הם, ובכן, מורכבים יותר. הם לא רק דאונטולוגים ולא רק תוצאנים. הם אנשים שאינם דבקים בשיטת מוסר אחת, אלא קופצים מאחת לאחרת. חלק מההחלטות שלנו מתקבלות על פי עקרונות תוצאתניים וחלקן על פי עקרונות של מוסר הכללים. זה תלוי גם באישיות שלנו ובעקרונות שלנו, אבל גם בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים. למשל, בני אדם רבים לא יגנבו כסף כדי להציל חיי אדם, אבל אם יישאלו האם זה מוסרי לגנוב כסף בשביל להציל חיים, הם יגידו שכן, ואפילו יתמכו בהחלטות ממשלה שמפקיעות רכוש לצורך הצלת חיי אדם. במקרים רבים מאוד, כמו שהמחקרים מלמדים, ההחלטות שלנו מתקבלות לא בעזרת מצפן מוסרי מכויל, או עקרונות מוסריים ברורים, אלא פשוט על פי אינטואיציה, תחושות בטן ורגש.
"איך להיות רע - מבט אחר על מוסר ונורמות חברתיות", ד"ר יאיר בן דוד | הוצאת דביר, 192 עמודים | 98 שקלים חדשים