חדשות טובות באופן חלקי! "חמישים גוונים של אופל" לא גרוע יותר מ"חמישים גוונים של אפור". אז החזירו את פרס ספיר לארון והוציאו ממנו את הבטריות, כי החלק שני בטרילוגייה הסקסית של אי.אל ג'יימס - היוסי גיספן של הספרות - מצליח להיות מהנה, מופרך ועילג כמעט כמו קודמו.
הספר הקודם, כזכור, הסתיים בפרידתם של כריסטיאן (חמישים גוונים של דפוק) גריי ושל אנסטסיה (חמישים גוונים של כלבה תלותית ומעצבנת) סטיל, אבל אל חשש, ההמשכון נפתח באיחוד המרגש שלהם, לאחר שלא הצליחו להתרחק זה מזו ליותר מחמישה ימים. בניגוד לפעם שעברה, עכשיו גם לא לוקח להם 117 עמודים כדי להתחיל עם הסקס, אבל מי שציפה לעליית מדרגה בתחום ה-BDSM, צפוי להתאכזב. תשכחו משוטים ועקרבים, הספר הזה כולו ונילה.
כמו בכל קשר ממושך, ולא משנה כמה תשוקה ולהט יש בו, גם במערכת היחסים של אנה וכריסטיאן הקורבן הראשון הוא הסקס. אמנם יש לא מעט ממנו, אבל אם הוא היה יותר מסיונרי הוא כבר היה שואל אותנו אם הנחנו תפילין היום. ובינינו, כמה תיאורי "שיואו אני מתפוצצת מבפנים" כבר אפשר לקרוא? הפעם, הגבול בין מה שמכונה "פורנו אמהות" ובין סתם רומן רומנטי עם תיאורי סקס גרועים מתגלה כדק במיוחד.
כידוע, החולשה העיקרית של סדרת הספרים (מעבר לכך שהם כתובים רע יותר ממיילים של מפלגת הכלכלה), היא בדמותה של אנה סטיל. בחורה רזה יתר על המידה שהחבר המליארדר שלה כל הזמן לוחץ עליה לאכול' כל הידידים שלה מאוהבים בה והיא מולטי אורגזמית? זה בדיוק מה שנשות העולם יזדהו איתו! רק ההיפך המוחלט. ובניגוד לספר הקודם, עכשיו אנחנו אפילו לא מקבלים את ההזדמנות להצליף בה. ולא רק שהיא מעצבנת, בספר הנוכחי היא גם מצליחה לסרס את כריסטיאן לכדי רכיכה דפרסיבית וחרדתית שרק רוצה חיבוקי.
כנראה שקצת כמו חלקים שניים בטרילוגיות אחרות (וזאת הפעם היחידה בהיסטוריה שבה "חמישים גוונים של אפור" יושווה ל"שני הצריחים"), גם כאן מדובר בסוג של עלילת מעבר, שמטבעה היא מבאסת קצת יותר – כריסטיאן מנסה להתרגל לעובדה שיש לו חברה, אנסטסיה עוזרת לו לרפא טראומות ילדות. הם כבר לא בתחילת הקשר, אבל גם עוד לא הגענו ל"הפילי אבר אפטר". במקום זה מאביסים אותנו בשלל אקסיות מטורפות של כריסטיאן ובבוסים חרמנים של אנה, עלילות משנה שמצליחות לנפח את הספר לכדי 600 עמודים כל כך עילגים, שלעתים נדמה כאילו נכתבו על ידי גוגל טרנסלייט.
ולמרות כל זה, רוב הסיכויים שלא תצליחו להניח אותו מהידיים, ואז מה אם תבוזו לעצמכם לאורך כל הדרך. "חמישים גוונים של אופל" הוא עוד זבלון בטרילוגיה, אבל ממש כמו הספר הראשון בסדרה, גם הנוכחי מצליח להיות ה"דייט בחשיכה" של הספרים. טראש מהנה ומודע לעצמו, שמתוך חמישים גוונים של גרוע, מצליח להיות גרוע בדיוק במידה הנכונה.