"פרשייה בחייו של צייר נודד" הוא הספר האחרון של הסופר הארגנטינאי ססר איירה שתורגם לעברית (הוצאת תשע נשמות); הספר מתחקה אחר צייר הנוף הגרמני יוהאן מוריץ רוגנדס ומסעו לאמריקה הלטינית יחד עם צייר נוסף בשם רוברט קראוזה, כאשר מטרתם היא "לרשום ולצייר כל מה שנראה להם מעניין". רוגנדס, בן שלושים וחמש בעת היציאה למסע, הוא "ביישן, נשי וגמלוני כמו נער מתבגר". הוא נחוש לחיות בעולם של מעשיות ואגדות, והנופים הפראים והחידתיים מעוררים בו לאורך הדרך הרהורים ותהיות, שגם אותם הוא מתעד ושולח לאחותו ולחבריו.
ההשראה של רוגנדס הוא חוקר הטבע אלכסנדר פון הומבולדט שהמציא את הפיזיונומיה של הטבע, מה שלדבריו כעבור מאה שנה יכונה סוריאליזם, במטרה "להגיע להבנה מוחלטת של העולם". הנחת היסוד של השיטה היא כי תפיסה ישירה הינה בלתי אפשרית, אבל רוגנדס מנסה לשחק כל הזמן עם הגבולות. הוא אחוז רעב לזהות את הבלתי אפשרי: "הנקודה שבה יופיע סוף כל סוף משהו שיאתגר את עפרונו ויכריח אותו להמציא טכניקה חדשה" (עמ' 37).
בשלב מסוים מכת ברקים איומה וסוריאליסטית פוצעת קשות את פניו של רוגנדס וגורמת למראה לא אסתטי בלשון המעטה ("כמו ציור גרוע של איברי רבייה") לצד תנועות לא נשלטות של שרירי הפנים, הזיות והתקפות כאב עזות. מחיקת הפנים של רוגנדס מאפשרת גם את מחיקת הגבולות בין הציור למציאות, כפי שהיא מתבטאת לעת ערב אחרי יום ארוך של ניסיונות מאומצים לתעד את קרבות האינדיאנים. כעת הוא יושב לצידם בזמן שהם אוכלים, עם מסכה לראשו, שרוי ב"אנדרלמוסיה מנטלית שנעה בין טירוף לחזון" ומצייר ומצייר. "השיטה המשיכה לפעול מבעדו", כך נכתב.
כאן איירה עוד "רגוע" יחסית. בספרו "השיש" (תשע נשמות, 2018) הוא מתאר מסע של גיבור פאסיבי ומיואש שנקלע לאירוע מתגלגל עם קבוצת סינים, כדורי שיש, סופרמרקט וקרפדה מיסטית; בספרו המוכר יותר בעברית "כך הפכתי לנזירה" (כתר, 2008) הגיבורה היא ילדה (שמדברת על עצמה בלשון נקבה, בעוד שבעולם סביבה מתייחסים אליה כילד) שטועמת גלידה נוראית – מה שמוביל אותה לסדרת אירועים מקוטעים ולא קונבנציונליים. אבל האלמנטים הסוריאליסטים ולעיתים מד"ביים בעלילותיו של איירה לא גורמת לספרות של איירה להיות מד"בית, בדיוק כמו שספרו האחרון - שנשען על דמויות אמיתיות - הוא לא ביוגרפיה.
בכל ספריו של איירה אפשר לזהות ברקע טרטור קיומי, לעתים מתקרב לעתים מחריש, אך הדיו תמיד נכוחים. אותו הזמזום שמתקיים תמיד אך הופך לבלתי ניתן להסתרה כשמתקרבים לאזור הרגיש של התודעה, אותם מרחבים "קשים" למגע. איירה נוגע ובוחש באותם מרחבים, מייצר בכל ספר מופע אחר של העולם, של דימויים שמציגים את עצמם. תוך כדי התרקמות העלילה הוא חותר לשחרר אותם ובעיקר את עודף הצורניות שבהם, דרך הדמויות שמצליחות להשתחל לפער בין החוויה הראשונית נטולת הצורה לאיך שהדברים מתמקמים ומתקבעים.
איירה - שנחשב לסופר פורה ופורץ דרך בארגנטינה, והיה מועמד בעבר לפרס בוקר - נוהג לכתוב מדי יום עמוד או שניים. הוא מוציא ספר חדש כל שנה, כמעט ללא עריכה. נכון להיום מאחוריו כ-100 ספרים שיצאו לאור. מעטים מהם תורגמו גם לעברית (ארבעה עד כה). בריאיון למגזין BOMB תיאר הסופר את תהליך הכתיבה שלו, שמתרחש בדרך כלל בבתי קפה כשלב ראשון, תוך כדי שהוא צופה באנשים "בתערובת של ריכוז והסחת דעת".
התערובת הזו מורגשת. אפשר לזהות שזה קופץ לו, לאיירה. שהוא לא בהכרח יודע איך זה ממשיך. הסיפור, הפרק, הפסקה. תחושה רווחת שליוותה אותי באופן אישי תוך כדי הקריאה: משהו או מישהו פה עוד רגע הולך לאיבוד. שלב הקריאה יכול להעלות תחושה לא מוגמרת, מוזרה אפילו מפוקפקת אבל הכתיבה של איירה היא חלק מהמציאות. היא משתנה כל הזמן, לא פעם בחדות, ועם הזמן גם לשינויים האלו יש איזשהו מסלול עם קווי מתאר אליו הם מתנקזים. קצת כמו רוגנדס, שמתמוסס יותר ויותר - פיזית ותודעתית - עד השלב בו "המציאות נעשתה מיידית כמו רומן" (עמ' 103).
לצד ההערכה הרבה שאיירה זוכה לה בשדות ספרותיים רבים, בארץ הוא עוד לא מספיק מוכר ולא פעם הוא גם מקבל התייחסות מבטלת על פיה מדובר בסופר לא רציני, בספרות לא רצינית - ובעיקר ביוצר שמתבסס על משחקיות חתרנית חסרת ערך, כנגד המילה הכתובה בפרט ומהותנות בכלל. לתחושתי הטענות האלה הן פספוס שמוכיח בדיוק את האמירה המהותית של איירה, שבוחרת במודע להשתעשע עם הצורה על שלל הפרפורמנס איתם היא מופיעה, ודרכם לבקע דרך או לכל הפחות לנסות לגעת בראשוניות שלה. איירה מתעקש בנונשלנטיות לחוג כל הזמן סביב החמקמקות שנמצאת שם/פה, שרוי בידיעה מראש שיש-יש ורק צריך למצוא את הדרך לחוות אותו ישירות.
קל ונוח ויעיל להשתקע בשדה שבו אתה מתמקצע. לשרטט נכון, לכתוב נכון, לצייר נכון, להשתמש בדיוק כמו שצריך בכלי המלאכה, להיצמד אליהם חזק לאורך כל הדרך. אצל איירה התוצאה "מקצועית" לעילא דווקא בשל ההתהוות הזרוקה.
"פרשייה בחייו של צייר נודד", ססר איירה | תרגום מספרדית: אדם בלומנטל | הוצאת תשע נשמות | 116 עמודים | מחיר: 50 שקלים חדשים