"שריפות קטנות בכל מקום", ספרה של סלסט אינג, יהפוך בקרוב למיני סדרה בהפקתה וכיכובה של ריס ווית'רספון (אל חשש, לפניה יש עוד עונה של "שקרים קטנים גדולים") ולכן תיארתי לעצמי שאוהב אותו. כאילו, גם בגלל ריס ווית'רספון, אבל גם בגלל שבורגנות אמריקאית דהויה פלוס סיפור שמתרחש בניינטיז פלוס מתחים בין גזעיים בעיירה קטנה נשמעים כמו כל הסדרות שאני רואה תמיד. ולמען האמת, סביר להניח שאכן אוהב את הסדרה הזאת, אבל כסדרה. כספר הוא חמוד, לא יותר.
"שריפות" נפתח עם, ובכן, שריפה, בביתם של משפחת ריצ'רדסון בעיירה אמריקאית מפוחלצת באוהיו בשם שייקר הייטס. עיירה נורא מתוכננת ואמידה שהכל בה מלא חוקים ולאנשים יש כסף ומכוניות גדולות ואווירת "פלזנטוויל". מרגע השריפה, אנחנו חוזרים שנה אחורה לשרשרת אירועים סבוכה שבסופה אנחנו מגלים מי הצית את הבית. מדובר בעטיפה מלאכותית לסיפור, שבסופו אנחנו מגלים פתרון לא מאוד מעניין (לחידה לא מעניינת מלכתחילה) שגם לא מספק מניע משכנע.
משפחת ריצ'רדסון, זוג הורים וארבעת ילדיהם, אמריקאים טיפוסיים ואמידים, מכירים אם וביתה שעוברות לאזור: מיה ופרל. מהר מאוד הילדה, פרל, מתחברת עם שלושה מילדי המשפחה, והרביעית, איזי, נקשרת לאם - מיה. מיה היא אמנית אקספרימנטלית עם ראש פתוח, אמירות מעניינות וכישרון מטורף, וגם עם סוד שקשור לבתה. לעומתה, גברת ריצ'רדסון, היא אישה מקובעת וסגורה שוויתרה על כל חלומותיה לטובת חיים קטנים ובורגניים.
יש כאן שני צדדים מובהקים, שנשפטים ללא היסוס: אמנות וחופש מול כלא חומרי ומשעמם; ליברליזם מול קרתנות; חשיבה מחוץ לקופסה לעומת להיות הקופסה. החלוקה הזאת לא מספיק מורכבת ומעניינת, לפחות בכל הנוגע לדמותה של גברת ריצ'רדסון, דמות שמגיע לה קצת יותר ונקווה שריס ווית'רספון, שתגלם אותה, תעשה עמה חסד. אגב, לפי IMDb את מיה וורן תגלם קארי וושינגטון. בספר היא לא מוזכרת כאישה שחורה, אבל הסופרת מספרת בראיון שמדובר ב"ספר על מעמד, גזע ופריבילגיה", אז כנראה שזה מתאים.
הספר כתוב מצוין ויש בו רגעים יפים וסוחפים, שבאים לידי ביטוי בעיקר בקו עלילה אחד: זוג חברים של משפחת ריצ'רדסון מאמץ תינוקת סינית שננטשה (הסופרת, סלסט אינג, היא אמריקאית ממוצא סיני). לאחר כמה חודשים, אמה של התינוקת דורשת אותה בחזרה, ומתפתח מאבק משפטי מתוקשר וקשה שבו לשני הצדדים יש קייס. יחד עם הסוד של מיה לגבי בתה, ועלילת הפלה נוספת של בת למשפחת ריצ'רדסון, מתגבשות שאלות מעניינות על אמהות והורות ומשפחה, שאינג אמנם לא מפתחת יותר מדי (לפחות לא כמו מעמד, גזע ופריבילגיה), אבל הם עדיין מהחלקים היותר נוגעים בספר.
"שריפות קטנות בכל מקום" היה הצלחה עצומה, זכה ב"ספר השנה" בכל מיני מקומות ונמכר בזיליארד עותקים, אבל למרות שהוא באמת ספר סוחף ומהנה, משהו שם לא עובד עד הסוף. הוא כתוב מעולה, הוא מרגיש מאוד "נכון" פוליטית, על סף הדידקטיות, הוא בנוי משלל פיתולים עלילתיים והוא לא משעמם לרגע, אבל הוא לא יוצר עם הקורא שום אינטימיות, חום או היקשרות רגשית. התחושה הסופית היא שקראת ספר של איש מקצוע מיומן ורציני שיודע את מלאכתו, אבל שלא הכניס לשם יותר מדי נשמה, חיוּת או אנשים שאינם דמויות. אלו יגיעו, אולי, דווקא מהטלוויזיה. כרגיל, נשים מבטחנו בריס ווית'רספון.
"שריפות קטנות בכל מקום", סלסט אינג. מאנגלית: סמי דואניאס. הוצאת אחוזת בית, 376 עמודים