מה הדבר הכי גדול, בזבזני או מופרז שעשיתם תוך כדי חיזור?
ג'יי גטסבי, גיבור הרומן "גטסבי הגדול", רכש בית עצום ואירח בו מאות אנשים למסיבות פאר, רק משום שהוא שכן בקרבת מקום מגוריה של האשה שאהב.
מאחר שהדברים שאנחנו הכי רוצים בחיים הם לרוב דברים שהיו לנו פעם ואיבדנו, גם האשה שגטסבי רצה הייתה פעם שלו. למשך חודש אחד הם היו מאוהבים, אבל גטסבי, שהיה אז עני, נאלץ להתגייס ולהילחם במלחמת העולם הראשונה ודייזי התחתנה בינתיים עם מיליונר בשם טום ביוקנן. בחמש השנים מאז שנפרד ממנה, התעשר גטסבי בדרך מסתורית וכנראה מפוקפקת. במסיבות הגדולות שערך באחוזתו, שרוב אורחיהן לא הכירו אותו, רצו עליו שמועות שונות ומשונות. אמרו שהוא האחיין או הבן דוד של הקיסר וילהלם, שהוא הרג פעם מישהו, שהוא מרגל גרמני, מבריח משקאות, בעל חנויות דראגסטור ומה לא.
את כל הדברים האלה אנחנו לומדים מפי ניק קאראוויי, צעיר בן 29 שהגיע מהמערב התיכון כדי לעבוד בשוק איגרות החוב בניו יורק ושכר מבנה צנוע הצמוד לאחוזת גטסבי. אנחנו הקוראים, שרובנו איננו מיליונרים, צופים בקנאה ובגועל באנשי החברה הגבוהה הרקובים והמושחתים מבעד לעיניו של קאראוויי, בן המעמד הבינוני. הבחירה במספר-עד שאינו שייך למעמד הכלכלי ולעמדה המוסרית של שאר הדמויות הראשיות משרתת היטב את פיצג'רלד, אך במקום אחד לקראת סוף הספר היא הופכת אותו למעט לא אמין. זאת מכיוון שקאראוויי מדווח לנו על אירועים ועל שיחות שלא נכח בהם ולא היה יכול לדעת עליהם, ודאי לא בכזה פירוט.
על אף ששמו של גטסבי מקושר לפלילים, אהדתנו נתונה לו. לא רק משום שנולד עני, אלא מפני שהוא היחיד מבין אנשי חוג הסילון הבוגדניים והציניים, שממשיך להאמין באהבה.
אומה של רגשי נחיתות ונובורישיות
הרומן הזה נחשב לאחד הרומנים האמריקאים הגדולים לא רק בגלל איכויותיו הספרותיות הוודאיות, אלא גם מפני שגטסבי מגלם בדמותו את אמריקה כולה: אומה לא בטוחה בעצמה, המנסה לפצות על רגשי הנחיתות שלה כלפי העולם הישן ותרבותו בהפרזות נובו-רישיות של פאר והפגנת עושר חיצוני; אומה שבצד דורסנותה, חומרניותה וכוחנותה, שמרה באופן מוזר גם על מאגרים בלתי נדלים של אופטימיות, נאיביות ומרץ נעורים.
יותר מכל, נקשרות התכונות החיוביות האלה במושג החלום האמריקאי, כלומר בשאיפה לחיות חיים גדולים מהחיים – בתחומי הקריירה, הפרסום, העושר או האהבה. בהגדרה, חלום כזה חייב להתנפץ ברוב המקרים (אי אפשר שכולם יהיו מיליונרים או מפורסמים). הסופר, פ. סקוט פיצג'רלד (1940-1896), ניסה לחקור כאן מה קורה כשחלום כזה מתנפץ, ומה שלא פחות מעניין – מה קורה כאשר הוא מתגשם. בשניהם המקרים, כמובן, התוצאה היא אכזבה. רבים מאתנו, שחיים בעולם המערבי המודרני, שעוצב בצורה מכריעה כל כך בהשפעת החלום האמריקאי, מיטיבים להכיר אכזבה מהסוג המדובר.
פיצג'רלד הוא מהראשונים שעלו על העניין הזה, ובוודאי מאלה שהיטיבו ביותר לכתוב עליו. קחו למשל משפט כמעט אגבי בספר, שנאמר על טום ביוקנן, אשר "בין שאר הישגיו הפיזיים, היה בעבר אחד משחקני ההגנה החזקים ביותר שאי-פעם שיחקו פוטבול בניו-הייבן – גיבור לאומי במובן מסוים, אחד מאותם אנשים שמשיגים הצלחה רצינית ומצומצמת כשהם בני עשרים ואחת, כך שכל מה שבא לאחר מכן מריח כמו אנטי-קליימקס... חשתי שטום ימשיך להיסחף בחיפושו המתמיד, העגמומי מעט, אחר הערבוביה הדרמטית של משחק פוטבול אבוד כלשהו" (עמ' 16).
טוב עשה המתרגם, המשורר ליאור שטרנברג, ששמר על המונח האנגלי המקורי אנטי-קליימקס, אם כי במקום אחר בספר שגה כאשר תרגם כ"אתלט" את המלה "athlete", שתרגומה המדויק לעברית הוא דווקא "ספורטאי" (טום שחקן הפוטבול אכן היה ספורטאי ולא אתלט). אבל בכל זאת מדובר בתרגום מצוין, ששומר על הפיוטיות ועל הקומוניקטיביות של שפת המקור. זהו גם הנס הגדול של הרומן: הוא מצליח להיות פיוטי, ולפרקים אף שירי ממש, ובו-בזמן גם מותח וקצבי כמו ספר בלשי.
מאחר שמדי כמה עמודים יש תפנית במהלך הדברים או שמתגלה פרט חדש ומפתיע, חבל יהיה להסגיר אותם פה ולומר יותר מדי דברים על העלילה. ויחד עם זה, כל מי שצבר ניסיון מסוים בחיים, אמור לנחש כיצד ייגמר הספר, כלומר כיצד יסתיים ניסיונו של גטסבי להשיב את הזמן לאחור ולבצע הטריה של מה שרקוב: נפשו שלו ונפשה של דייזי אהובתו, אשר משקפים את נפשה של אמריקה ואת נפשו של האדם המודרני.
גטסבי הגדול, מאת סקוט פ. פיצ'גרלד, מאנגלית: ליאור שטרנברג, 198 עמודים, מחיר מומלץ: 98 שקל
