למסע בזמן לא יוצאים סתם ככה, אלא מסיבה מסוימת: יש משהו ללמוד, לקחים להפיק, אסונות למנוע. זהו גם המקרה של ג'ן, גיבורת המותחן רב המכר של הסופרת הבריטית ג'יליאן מקאליסטר. בליל סתיו רגיל למראה ג'ן מביטה מהחלון ומחכה שטוד, בנה בן השמונה עשרה, יחזור הביתה. היא לא מודאגת במיוחד עד שהיא רואה אותו מתקדם לכיוון הבית - וגבר זר עוקב אחריו. אלא שמי שנתון בסכנה, מתברר, הוא לא טוד - אלא הזר: ג'ן צופה בבנה מסתובב אליו ודוקר אותו שלוש פעמים. זה הבן המתוק והתמים שלה, שהרגע רצח מישהו מול עיניה והקריס עליה את עולמה.

אלא שמקור ההשראה של הסופרת לא היה "חייבים לדבר על קווין" אלא "בובה רוסית", וכך ג'ן קמה למחרת בבוקר ומגלה שהיא חזרה יום אחורה בזמן - כלומר, ליום שלפני הרצח. מהר מאוד היא מבינה שלחזרה שלה יש מטרה: היא אמורה לעשות משהו כדי למנוע את הרצח, השאלה היא מה.

החידוש שמקאליסטר מציגה הוא כזה: במקום לכלוא את ג'ן בלולאת זמן ולגרום לה לחיות שוב ושוב את אותו היום, היא ממשיכה להסיע אותה אחורה בזמן, בהתחלה בקפיצות של יום ובהמשך במרווחים גדולים יותר. התעלומה מתעצמת בשתי שאלות מלחיצות: למה נבחרו דווקא הימים האלה? ומה יקרה אם ג'ן לא תצליח לפתור את התעלומה - היא פשוט תחזור אחורה עוד ועוד עד שתתאיין?

"רובנו עושים את אותו המסע רק בכיוון ההפוך", עונה באירוניה אחת הדמויות כשג'ן מביעה בפניה את הפחד הזה. אבל הטון השולט של המותחן הוא לאו דווקא הומוריסטי אלא סנטימנטלי. הכוח שהוציא את ג'ן למסע הזה הוא אהבת אם טהורה, אבל הרגש שמלווה אותה במהלכו הוא אשמה הורית. מה היא עשתה לא נכון שיצא לה בן רוצח? איך יכלה לא לראות את הסודות שנמצאים בביתה, ממש מתחת לאף? מקאליסטר התחתנה ממש בתום כתיבת הספר וכתבה אותו לפני שהפכה לאמא, אבל רגשות של אהבת אם הם טוטליים מספיק כדי שיהיה אפשר לכתוב עליהם באופן משכנע גם בלי לחוות אותם, כך מתברר; פשוט צריך להתמקד מספיק במנטרה של "אני אוהבת אותו יותר מכל דבר בעולם ואעשה הכול כדי להציל אותו" ויהיה בסדר. זה לא אומר שמקאליסטר לא מצליחה להגיע לתובנות מרגשות, רק שהתובנות האלה קשורות בבסיסן לנשיות בדיוק כמו שהן קשורות לאימהות, ע"ע נאום ה"את אף פעם לא טובה מספיק" מהסרט "ברבי".

הנימה הסנטימנטלית מקודדת בספר לא רק עלילתית אלא גם מבנית: ג'ן הרי מקבלת הזדמנות לחיות את חייה מחדש, ואת ההזדמנות הזו היא מנצלת לא רק כדי לפתור את תעלומת הרצח אלא גם כדי לתקן כמה טעויות אישיות. הדבר נעשה בטוב טעם: יש הרבה כבוד לרגשות ולמחשבות של ג'ן ולתובנות שהיא מגיעה אליהן לגבי חייה כאישה צעירה, כרעיה וכאם, שמעניקות לספר ערך מוסף - וזאת מבלי לשכוח שהמרכז העלילתי הוא עדיין תעלומת המתח.

והתעלומה הזו מרתקת ומרובת טוויסטים. השלב הראשון קצת מעיק: ג'ן צריכה לגלות את חוקי הפורמט שברורים לנו כבר מהתקציר שעל הכריכה האחורית, ולאחר מכן לנסות להסביר לדמויות מסוימות את מצבה ולהתמודד עם הפחד שיחשבו שהיא משוגעת, כי כמובן מסע בזמן לא אפשרי בעולם האמיתי. מלבד האלמנט הזה הספר מקורקע כולו במציאות, וברגע שעוברים אותו מקאליסטר חושפת בסבלנות את ההיקף המפתיע של רשת הדמויות והאירועים שטוותה, שמתרחבת עוד ועוד לאחור ולצדדים. היא שולפת מגוון טוויסטים בלתי צפויים מצד אחד, ומצד שני מותירה לפעמים מרחב לקוראים להיות צעד אחד לפניה ולחבר את הנקודות. בסוף, בכל מקרה, אנחנו מקבלים את התשובות במלואן, ואף בצורה מרוכזת ומסודרת עבור אלו שלא קראו באופן רצוף וקצת הלכו לאיבוד בדרך.

"לא המקום ולא הזמן" הפך ללהיט, פורסם ב-30 מדינות ונבחר למועדון הקריאה של ריס ווית'רספון - ואפשר בהחלט להבין את ההצלחה. זהו הספר השביעי שמקאליסטר פרסמה בתקופה של חמש שנים בלבד, ובקריאה בו אפשר לחוש במיומנות ובגישה המעשית והנגישה שלה לכתיבת מותחנים - אם כי לאו דווקא במובן הרע. בכל זאת, קשה יותר לכתוב ספר מסתורין מאשר ספר מתח, שכן השאלה המובילה בו היא לא "מה יקרה עכשיו?" אלא "מה קרה קודם?", ומפני שהסוף הרי ידוע, פחות מונח על הכף. אבל היא הצליחה לחבר מותחן קצבי שקוראים מהר - ובכל זאת לא מרגישים ריקנות בסיום הקריאה, וזה הישג מכובד בהחלט.

"לא המקום ולא הזמן", מאת ג'יליאן מאקליסטר | מאנגלית: שי סנדיק | הוצאת מודן ואריה ניר | 351 עמודים | מחיר: 98 שקלים חדשים