לאחרונה אנו עדים לתופעת ספרי ה"מאמי פורן", כלומר ספרים ארוטיים (פלאס פלאס) המתארים את דרכן של נשים לעצמאות ולעוצמה מינית בצורה מפורטת. מאוד מפורטת. ספרה של א"מ אדלין, "ס.י.ק.ר.ט." מהווה עוד נדבך בדרכה הספרותית של האימא השרמוטה.
קאסי, אלמנה בת 35, חיה - כמו רבות מאתנו - חיי שיגרה של עבודה, בית וחתול, עד למפגש מטלטל עם אגודה סודית הנקראת "אגודת ס.י.ק.ר.ט". מטרת האגודה היא להוביל את קאסי למימושן של תשע פנטזיות מיניות, שאמורות לגרום לה להתחבר לעצמה ולחוות שחרור מיני. לכאורה ספר על מימוש פנטזיות מיניות אמור להיות בדיוק כוס התה שלי, אך משהו בדרך שבו הסופרת מביימת ומתזמנת את הפנטזיות הללו גורם לי להרגיש כאילו קראתי עוד ספר מסדרת "חלומות נעורים" גרסת ה-XXX. מדובר בספר שאת קוראת ואז מתבאסת על כך שאין לך למי לסמס "ער?", כלומר נופל לקטגורית ספרים שהם על התפר בין ארוטיקה לפורנוגרפיה כתובה, ולכן מרחפת ברקע ההשוואה המתבקשת לספר הסקס המדובר "חמישים גוונים של אפור". בניגוד ל"חמישים גוונים", "ס.י.ק.ר.ט" דווקא כתוב בצורה מאוד קולחת, זורמת ואף מהנה לפרקים, אך בשונה מהספר ההוא, סף הרטיבות דווקא לא הרקיע שחקים.
בדומה לחמישים גוונים של אפור, בסופו של דבר הגיבורה אומנם חווה סקס משובח ויותר אורגזמות מגרעון קופת המדינה, אך עדיין היא לא מצליחה לבנות את הדימוי העצמי שלה ללא ההשתקפות שלה בעיני הגברים. בכל פעם שמישהו מחמיא לה היא מיד נרטבת ומוכנה לזרום עם כל מה שבא לו לעשות לה, אבל היא אף פעם לא מרגישה טוב כשהיא רק עם עצמה. מאכזב לראות איך בשנת 2013 נכתב ספר על ידי אישה שרוצה לחגוג נשיות ומיניות ולהעצים נשים, אך למעשה עושה בדיוק את ההפך.
