"שמיים מגינים מעל" מותיר בקורא רושם בלתי רגיל כבר בעמודיו הראשונים: כל אחד מהם ספוג בתפיסת עולם. הוא נפתח עם עלילה מעניינת; הכתיבה רוויה בדיאלוגים; ישנן לא מעט רמיזות לסקס ולסכנה - ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מתחושת הכובד. זה הרומן הראשון של פול בולס, שיצא לאור כשהיה בן 38, ומורגש בו שיש לו מה להגיד. הכובד הזה אמנם דורש סבלנות, אבל הוא גם מענג, מרתק, מורכב - ועד מהרה גם מבעית, בעתה שנשארת עם הקורא גם הרבה אחרי העמוד האחרון.
הספר ראה אור לראשונה בשנת 1949, וזכה מאז למעמד של קלאסיקה ואף לעיבוד קולנועי של ברטולוצ'י. בולס, סופר ומלחין, גדל והתחנך בניו יורק, אבל העביר 52 שנים מחייו כגולה בטנג'יר שבמרוקו - ניסיון שעזר לו לא מעט בכתיבת רומן המתרחש בצפון אפריקה הצרפתית. בנקודת הפתיחה אנחנו מגיעים ליבשת יחד עם שלושה אמריקאים: פורט וקיט, זוג נשוי, וטאנר, חברם הנאה והחלול במקצת. פורט וקיט הם אינטלקטואלים ניו יורקיים שמאסו בחיי החברה והתרבות המלוקקים, והחליטו לצאת למסע ללא הגבלת זמן לשם השינוי - וגם למען שיקום נישואיהם. הם חושבים על עצמם לא כעל תיירים, אלא כעל טיילים, אנשים עם ראש פתוח ואפס שיפוטיות כלפי התרבות הזרה, לכאורה; בפועל, הם עיוורים לסכנות האורבות להם, ולא מבינים זאת עד שכבר מאוחר מדי.
הדמויות ברומן מאופיינות בצורה דלה יחסית; אנחנו למדים עליהן מהרפתקאותיהן ומתהיותן, בעוד מידע על העבר שלהן כמעט ולא נמסר לנו. בהתחלה זו נראית כמו בחירה קצת מתסכלת; בהמשך מתברר שזה בדיוק חלק מהאפיון שלהן. גם על המידע שניתן לנו עליהן לא ניתן לסמוך לחלוטין - הן חושבות על עצמן דברים שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם המציאות, ולפעמים מגיבות בדרך בלתי מוסברת שהמחבר לא טורח לפרש. למשל, ממש בעמודים הראשונים פורט מנסה לספר לקיט על חלום שחלם, למרות התנגדותה הברורה לכך בטענה שהוא "משעמם אותה". כשהוא מסיים, קיט קמה בדרמטיות ופורצת בבכי; פורט מרגיע את טאנר באומרו ש"היא מותשת, החום מדכדכך אותה". בנקודה זו אין לנו מספיק מידע כדי לשים את החלום בתוך הקשר, למרות שסביר לצפות שמדובר ברמז מטרים; רק כשחוזרים לסצנה הזו בקריאה שנייה מבינים כמה היא שוברת לב.
ניתן לקרוא את "שמיים מגינים מעל" כסיפור הרפתקה וכאזהרה לתיירים ולטיילים, והוא גם עובד ככזה. ההתחלה מסקרנת ומשעשעת, ועל מערכה שנייה קצת מונוטונית מחפה מערכה שלישית מטורללת ובלתי צפויה. הרושם שהיא מותירה עז כל כך שבתום הקריאה קשה למצוא את הכוחות להתייחס לסיפור גם במישור הדרש ולא רק בפשט - אבל מצד שני, מרגישים שמדובר בצורך הכרחי כדי להתמודד עם מה שקראנו הרגע (מכאן והלאה יופיעו ספוילרים לעלילה).
רוצים לתקן, לא מסוגלים
הן פורט והן קיט יוצאים למסע כשהם מודעים לכך שלחיים אין כל משמעות - כלומר, כל משמעות אינהרנטית. אולי מתוך שאיפה לאומץ, פורט בוחר במודע לחיות אותם ככאלה: הוא מסרב לעבוד, לא חושב על העבר ולא מציב לעצמו מטרות לעתיד. קיט פחות שלווה ממנו, אבל גם לא יודעת מה לעשות. הפתרון שלה הוא להישען על פורט (שכנרמז משמו, נושא את המטען של שניהם, הן הפיזי והן הרגשי), ולמצוא מפלט בטקסים שלה, באלכוהול ובסקס. שניהם אוהבים זה את זו ורוצים לתקן את היחסים ביניהם, אבל לא מסוגלים לכך. הם לא מתקשרים כמו שצריך, בוגדים אחד בשנייה ונחנקים מאשמה. פורט, שהתעקש לחיות חיים נטולי משמעות, מת מוות נטול משמעות מטיפוס הבהרות; רגע לפני מותו הוא אומר לקיט שהוא אוהב אותה, ושחי את כל חייו למענה. תיאורי המחלה המבריקים של פורט הקודח מחום מכניסים את הקורא לתודעתו המתעוותת, וכשהם נשברים סוף סוף אל דיאלוג קצר ופשוט, הוא נטען בכל כך הרבה משמעות שקשה לא לבכות. קיט מגיבה באופן מפתיע לווידוי על ערש דווי של פורט: היא לא מאמינה לו, והיא גם אחוזת אימה. כשפורט נרדם, היא מגיעה ל"עומק חדש של בדידות".
.jpg)
(עטיפת הספר "שמיים מגינים מעל", הוצאת עם עובד)
בסצנה הזו קיט "לא ביכתה את אובדנם של חיים שלמים שם בזרועותיו, אלא של נתח גדול מהם; יותר מכל זה היה נתח שגבולותיו מוכרים לה במדויק, וידיעה זו הגבירה את מרירותה. ואז בתוכה, עמוק יותר מן הבכייה על בזבוז השנים, היא מצאה אימה נוראה שהתגברה והחלה לובשת צורה" (עמ' 202). עם מותו של פורט, קיט מאבדת את הדבר היחיד שנשענה עליו. כמו שנחזה בסצנת החלום בתחילת הספר, פורט החליט להעניק משמעות לחייו רק רגע לפני מותו, כשכבר היה מאוחר מדי. קיט אמנם עדיין בחיים - אבל גם בשבילה כבר מאוחר מדי: היא שבורה, חלשה, בודדה ותלושה מכדי לנסות ולהתמודד עם משימת המצאת המשמעות, ובוחרת במקום זאת לחבק את האבסורד. וכך, אחרי סצנה קצרה וסימבולית של טבילה במים ואכילת לחם, העלילה עצמה הופכת לאבסורדית: קיט מוצלת, ולאחר מכן נחטפת, על ידי שייח ערבי, שאמנם כולא אותה ומסרסר בה, ובכל זאת הם גם מתאהבים. היא נלקחת לארמונו, שם היא מגלה שהוא נשוי במקביל לשלוש נשים אחרות; כשהיא מצליחה להיחלץ משם היא מוצאת את עצמה חסרת כל כלי להתמודדות עם העולם שסביבה, לא שייכת לשום מקום.
תיאורי ההרפתקה המזוויעה של קיט מוזרים כל כך כי אפילו לה עצמה לא ברור איך היא מרגישה. במובנים רבים היא חוזרת להיות ילדה, ואפילו פחות מכך, חייה הופכים לקיום ותו לא. הדיאלוגים שמילאו את הספר בתחילתו נעלמים כמעט כליל, מפנים מקום לפרוזה דחוסה וחלומית, או יותר נכון סיוטית. בסופו של דבר, כשמנסים לכפות עליה בחזרה את זהותה ולהשיב אותה לחייה הקודמים, קיט מתמרדת ובורחת חזרה אל תוך המדבר - האבסורד, התלישות והאיבוד הם הדבר היחיד שהיא מכירה, המקום היחיד שהיא יכולה להרגיש בו בבית.
"שמיים מגינים מעל" הוא יותר מאזהרה לתיירים נאיביים: הוא סיפור אימה שמראה מה קורה כשנכשלים במשימה להעניק לחיים משמעות. נדיר לקרוא ספר שבו כמעט כל הדמויות מתפקדות לא רק כעצמן, אלא גם כנציגות של תפיסת חיים מסוימת; נדיר עוד יותר שספר כזה ניחן גם בעלילה מעניינת ולא צפויה. זוהי יצירה עשירה ונועזת, שהאימה שבה מרגישה רלוונטית היום כתמיד.
"שמיים מגינים מעל" / פול בולס, מאנגלית: סמדר גונן, הוצאת עם עובד, 2022