החיים ומה שלבשתי / שלי גרוס (כתר)
השמועה על הצ'יק ליט של שלי גרוס מסתובבת כבר כמה חודשים בעולמות התקשורת והאופנה. שם כולם מכירים את הקסם השלי גרוסי: היא מניחה זה לצד זה ציטוט מספר, שיר ואיור של מפרשית – ויוצרת שלמות. בתור בלוגרית פופולרית וכתבת האופנה של ידיעות אחרונות, גרוס עשתה מהפכה בכתיבה על אופנה בישראל: בעולם של משטרת אופנה והנחתת הוראות באווירת ביצ'יות ואטיטיוד, היא פיתחה את המלאכה המורכבת של טוויית פנטזיה מזמינה ונעימה, שמרחיבה את הלב ומרגישה תמיד שהיא כמעט-כמעט בטווח השגתך. בעוד שבועיים הספר שלה יהיה בחנויות, ויהיה מעניין מאוד לראות איך הכשרון הזה מיתרגם לספר ביכורים.
ואם אין לכם כח לקרוא: אם אין לכם כח לקרוא צ'יק ליט, אין לכם כח לקרוא כלום.
פרבולה של הצלחה / לאוניד פקרובסקי (ספרית פועלים)
לאוניד פקרובסקי קיבל הרבה תשומת לב בעיתונות התרבות כשיצא ספרו הראשון, "המטאטא וסיפורים אחרים", בגלל עובדה ביוגרפית אחת שהיא כותרת מצוינת: הוא עובד כשומר בחניון. פקרובסקי בן ה-67 הוא חוקר ומבקר אמנות בעל תואר דוקטור, אבל כשעלה ארצה מרוסיה לא מצא עבודה במקצוע שלו ועבר בין עבודות זמניות, עד שהגיע לחברת השמירה. שלוש שנים מאוחר יותר, פקרובסקי מספר על חייו לאחר שאיבד את העבודה הקבועה והוא נע ונד בין בודקאות מתחלפות, והסיפורים קורעים את הלב. הם מכניסים אותך בשטף תודעה מסחרר אל המקום שתודו שאין לכם מושג איך הוא נראה: הבודקה של השומר, בין הקומקום לרדיו טייפ. "אני זוכר איך הגעתי לראשונה לבודקה", כותב פקרובסקי, "וישבתי בבידוד שמונה שעות. רציתי לבכות, לצעוק, ליילל כמו זאב. הרגשתי נטוש, מנותק מכל קשר עם בני אדם, נידון לקיום חייתי, חד תאי".
ואם אין לכם כח לקרוא: קחו עוד ציטוט: "במשך חמש-עשרה שנים של בדידות בבודקה כתבתי מעל מאה סיפורים ונובלות. הם פורסמו באחד מהעיתונים הישראליים המובילים. אחר כך יצא ספר של הסיפורים שלי, והחיים החיצוניים שמהם נמלטתי, לא השתנו – ואינם משתנים. אפילו להפך: הם הפכו גרועים יותר".
האצבעות על הגבעה / איתן דרור-פריאר ( עם עובד)
האצבעות הן אצבעותיו של אביו של המספר בנובלה הראשונה בספר. הגבעה היא הגבעה שעליה הן נשארו בקרב. ככה מתחיל ספר הביכורים של איתן דרור-פריאר, וההמשך הולך ומקווצ'ץ' ומכווץ את הלב. דרור-פריאר נוגע בחומרים כואבים מאוד - גירושים, סרטן, מלחמות וזקנה, ומתאר אותם במלוא כיעורם, בלי פורנוגרפיה ובלי רומנטיזציה. מקובל כיום לדרוש מסופרים מתחילים לכתוב רומן, ולא סיפורים או נובלות, שלא מוכרים. הספר של דרור-פריאר מזכיר כמה חבל יהיה לוותר על המגרש הזה.
ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו שיחד עם הקובץ של ענת עינהר שיצא באותה הוצאה לא מזמן, זו שנה ממש טובה לנובלה העברית.
תיקון אחר חצות / יניב איצקוביץ' (כתר)
פעם אנשים באמת חיו ככה: הם שכבו במיטתם וקראו "המגיד", ואחר כך הבעירו את התנור ומזגו לכוס פח חלב עם גריסי כוסמין והודו לאלהים שיש להם בורשט עם לחם שחור לארוחת צהריים. ספרו השלישי של יניב איצקוביץ' הוא שילוב משונה בין ספר מתח על האימפריה הרוסית של המאה ה-19 לבין רומן היסטורי על יהודיה עגונה בשטייטל, ומי שקרא כמה ספרים מתורגמים מיידיש יודע שהחיים בשטייטל זה דבר הרבה יותר כיפי ומצחיק מאיך שזה נשמע.
ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו שהבעיה עם ספרים על שטייטלים היא שאתה תמיד יודע מה קרה בסוף.
החברה הגאונה / אלנה פרנטה (הספריה החדשה)
איך אנחנו עדיין לא יודעים מי זאת אלנה פרנטה? איך הפרובוקציה המשעשעת הזאת הפכה להיות תעלומה ספרותית גדולה כל כך? פרנטה הוא הפסבדונים של סופרת (או סופר) נפלאה ונערצת, הכותבת באיטלקית רומנים מעולים, ושומרת על זהותה בסוד מזה 25 שנה. "ימי הנטישה", "הבת האפלה" ו"אהבה מטרידה" שלה, המעולים כולם, יצאו לאור בעברית, ועכשיו מתחיל משחק חדש לגמרי: כרך ראשון בטרילוגיה בת 1,800 עמודים על תולדות חייה של אישה בת 66 העוזבת את נאפולי, בה חייתה כל חיה.
ואם אין לכם כח לקרוא: תעשו מה שכולם עושים אחרי שהם קוראים ספר של אלנה פרנטה: תגידו שאתם חייבים לנסוע לנאפולי. עכשיו עכשיו אתם חייבים לראות את נאפולי ולמות.
לפקח ולהעניש – הולדת בית הסוהר / מישל פוקו (רסלינג)
לתת למחבלים ללמוד באוניברסיטה, להוציא את יגאל עמיר מבידוד, לפתוח גן בנוה תרצה או להשקיע מיליונים בהקטנות הצפיפות – הכלא הוא תמיד נושא לויכוחים פוליטיים לוהטים, ולכל אחד יש דעה בשאלת העונש. "הולדת בית הסוהר", אחד הטקסטים המשפיעים של פוקו, מסביר איך למרות שהכלא נראה לנו כמו גלות בפלנטה אחרת, הוא נולד באותה תקופה שבה הגיעו לעולם בית החולים, בית הספר והבסיס הצבאי, שמתנהלים כמעט לפי אותם חוקים. הנושאים שבהם הוא עוסק בספר, כמו עינויים והוצאות להורג, יכולים, בעידן משחקי הכס ודאע"ש, לתת תשובות מעולות לכמה מהשאלות הכי אקטואליות שמעסיקות אותנו היום.
ואם אין לכם כח לקרוא: מילה אחת - פאנאופטיקון.
ועוד כמה ספרים שיצאו החודש:
החיים לא ראויים לחיים / עודד כרמלי. נכון, הוא כותב ב-mako באופן קבוע, אבל הוא גם כתב ספר שירה חכם ומרגש, ואנחנו לא נסתיר את זה מכם.
מי מפחד משוויון? יולי תמיר (ידיעות ספרים). שרת החינוך לשעבר ונשיאת מכללת שנקר בודקת איך זה שהחינוך כל כך חשוב לכולם והפערים עדיין כאלה גדולים.
החייל האחרון / ינון ניר (אריה ניר). שירות בצה"ל בשנות ה-90 מנקודת מבטו של מי שיושב על הגדה של הפער החברתי בישראל.
השידוך / איב האריס (ידיעות ספרים). צעירה חרדית מלונדון עושה צרות לקהילה שלה ולרבנית שלה כשהיא לא מצליחה למצוא שידוך. מועמד לפרס בוקר.
אני אצמיח ואניב פירות; תאנים / פיאם פילי (רסלינג). נובלה סוריאליסטית מאת סופר איראני שנמלט מאיראן, שם נרדף בגלל היותו הומו.