השחקן הוותיק ניקו ניתאי, שנחשב לאחד מיוצרי התאטרון פורצי הדרך והמוערכים ביותר על הבמות בישראל, הלך לעולמו בגיל 88. מאז 1975, העלה ניתאי הצגת יחיד מצליחה בשם "הנפילה", לפי ספרו של קאמי, שנחשבת להצגת היחיד עם תקופת הריצה הארוכה ביותר בישראל. ניתאי ייסד גם את התאטרונים קרוב והסימטה - תאטרוני פרינג' בהם ביים ושיחק בהפקות רבות, בין השאר במחזותיהם של שיקספיר, צ'כוב ווקאראג'אלה.
ניתאי, יליד בוקרשט, החל לשחק בתאטרון כשהיה בן 10. הוא למד תאטרון וקולנוע באוניברסיטה (את התואר השני בתאטרון הוציא כבר בישראל, באוניברסיטת תל אביב), ועלה לישראל בראשית שנות ה-60. הוא שיחק בהצגות של תאטרון חיפה, הבימה, צוותא, וביים כמה מהמחזות המוכרים בתולדות התאטרון העברי ("הירושה" של שולמית לפיד ו"הבשורה" מאת אהרון אשמן) והעולמי ("המרפסת" של ז'אן ז'נה ו"אדם הוא אדם" של ברכט). ניתאי גם כתב ופרסם מספר מחזות, בהם "איש הרוח, הזונה והליצן" ו"גן עדן טרום חובה", שהועלו בתאטרונים שונים בארץ.
גם מחוץ לתאטרון, נרשמו לזכותו של ניתאי קרדיטים רבים, שהמוכר שבהם הוא כנראה תפקיד אסף בסדרת הילדים "קשת וענן". ניתאי התארח גם בסדרות "שוטטות" ו"הילדים מגבעת נפוליאון", ושיחק בקולנוע בעיבוד של מנחם גולן ל"שמונה בעקבות אחד". בין האותו הרבים שעוטר בהם בחייו נמנים פרס מפעל חיים שהוענק לו ב-1996 כחלק מפרסי רוזנבלום לאמנויות הבמה, פרס קיפוד הזהב למפעל חיים על תרומתו לתאטרון הפרינג' בישראל, פרס לנדאו לאמנויות הבמה בתחום התאטרון וכן מספר אותות הצטיינות ממולדתו, רומניה.
תאטרון קרוב ספדו למייסדם בדף הפייסבוק של התאטרון וכתבו: "בעצב גדול ועמוק אנו מודיעים על פטירתו של ניקו ניתאי, שחקן ובמאי תיאטרון, פורץ דרך וחלוץ בתיאטרון השוליים הישראלי, מייסד תיאטרון קרוב ותיאטרון הסימטה, שהלך לעולמו בגיל 88 לצד בני משפחתו. עד יומו האחרון מימש את אהבתו לתיאטרון, שיחק, ביים, עיבד וכתב מחזות". אנשי התאטרון הסבירו כי בעקבות הוראות הבידוד הנוכחיות, משפחתו של ניתאי תיפרד ממנו בטקס לוויה אינטימי, וטקס פתוח למבקרים ייערך במועד מאוחר יותר.