שלום אדי.
"הי".
קודם כל אני רוצה לספר לך ש"הנובוריצ'ים" היא אחת הסדרות האהובות עליי. בכלל, יש לך המון תפקידים דרמטיים לצד הסטנד אפ שאתה עושה כבר עשרות שנים. ממה אתה נהנה יותר?
"למען האמת, רציתי להיות שחקן דרמטי הרבה לפני שנכנסתי לקומדיה. לדעתי המשחק הדרמטי הפך אותי לקומיקאי טוב יותר - לפניו נהגתי לבלוע את המילים שלי לא פעם ולמלמל לא מעט, והיום אני הרבה יותר טוב בזה, וזה בזכות המשחק. נגיד, הגעתי למצב בו אני מקליט ספרים של צ'ארלס דיקנס להאזנה, וזה בטח קשור לעובדה שיש לי דיקציה טובה. 'הנובוריצ'ים' הייתה בית הספר שלי למשחק דרמטי, לצידם של שחקנים נהדרים. מאוד נהניתי לעשות את זה".
אתה מגיע להופיע עם חומרים באנגלית מול קהל ישראלי שאנגלית היא לא שפת אימו. זה מדאיג אותך?
"במהלך הקריירה שלי הופעתי כבר ב-37 במדינות, ואני לא מודאג בגלל הקהל מולו אני מופיע. אני מאמין שהצעירים שיגיעו להופעה בתל אביב יהיו חבר'ה ליברלים, בווייב טוב עם אופקים רחבים. כנראה מעריצים של 'מונטי פייתון' שיודעים שהחומרים שלי די סוריאליסטים. קהל שמבין עניין. אתה יודע, תמיד יהיו מעט אנשים בקהל שיגידו 'לא ידעתי שזה מה שאני הולך לראות' ויצאו החוצה, אבל זה בסדר מבחינתי. בכל מקום מסביב לעולם אני לא מופיע לקהל מיינסטרימי - לא באמריקה, לא בבריטניה ולא בישראל. אני חושב שהקהל שלי יותר מעודכן מהממוצע. אני רוצה להאמין שכל מי שמבין בקומדיה ייהנה מהמופע. למרות שאם הם לא שמעו עליי עד היום יש סיכוי שהם ישאלו את עצמם למה 'יוליוס קיסר מקבל עצות מתרנגולת?'".
כשאתה נדרש בראיונות לסוגיית הזהות המינית שלך אתה מגדיר את עצמך כטרנסג'נדר. תוכל להסביר?
"טוב, העניין הוא כזה: כשאתה מגדיר את עצמך כסטרייט יש עוד המוני סטרייטים, אפילו 'ולאד המשפד' (אחד מכינוייו של הרוזן דרקולה - ב"ב) היה סטרייט, ונשיא דרום אפריקה לשעבר נלסון מנדלה היה סטרייט. יש לך באמת קשת רחבה של אנשים, טובים ורעים, שהם סטרייטים. כך שבהכרזה 'אני סטרייט!' אין הרבה משמעות. אבל בהכרזה על עצמי כטרנסג'נדר אני פותח קשת רחבה יותר. יש המון אנשים עם נטיות מיניות מגוונות ואנחנו פשוט צריכים לקבל את העניין הזה בשלווה. למשל, כשאנחנו מביטים בנמר אנחנו לא שואלים את עצמנו האם מדובר בנמר זכר, נקבה או טרנסג'נדר. אנחנו מבינים שפשוט מדובר בנמר ארור. אותו דבר תקף כמובן גם לגבי חתולים וכלבים. אני מאמין שבאותה מידה לא צריך להיות לנו אכפת מנטיות מיניות של בני אדם. הסיבה שאכפת לנו כל כך היא בגלל שכך מגדלים אותנו - כל הבנות צריכות להיות שם וכל הבנים צריכים להיות כאן, ומין זה דבר מסובך נורא. אני החלטתי להילחם במוסכמות האלה לפני 32 שנים כשיצאתי מהארון. אני מסכים איתך שעניין ההגדרה שלי באמת מבלבל, אבל הקומדיה שלי היא דבר נפרד שאין לו קשר להגדרת הזהות המינית שלי".
אתה מרבה להביע את דעותיך הפוליטיות - על טראמפ, הברקזיט, אפליה של חד-מיניים. אתה מאמין שלאמנים יש היום תפקיד חשוב יותר מבעבר כשהם נדרשים להביע את דעתם בנושאים אלה?
"אני חושב שלמרות שאמנים נמצאים בפוזיציה שמאפשרת להם להשמיע את דעתם הפוליטית, הם לא חייבים להיות אקטיביסטים. הרי כל אחד יכול להיות אקטיביסט, אם אתה אקטיביסט אתה צריך להגיד את דעתך. לדעתי אקטיביסט הוא רק מי שפועל בהתאם לדיבורים שלו, וזה הדבר המאתגר. אני שמח להיות האדם הזה ואני אשמח להיות חלק מהפרלמנט בבחירות בשנת 2020. השנאה לטראמפ, השנאה לברקזיט, השנאה למוסלמים, השנאה ליהודים, השנאה למהגרים - כל זה לא טוב ולא עובד. ההפרדה לא עובדת. אנחנו צריכים לתת לכל שבעת מיליארד האנשים שחיים בעולם הזדמנות הוגנת. ייאוש הוא הדלק שמוביל לטרור, ותקווה היא הדלק שמביא לפריחה. אנחנו חייבים לגרום לכך שהציוויליזציה שלנו תעבוד יחד, אחרת פשוט לא נשרוד. אלה הדברים שנמצאים על כף המאזניים".
מה דוחף אותך להמשיך להופיע אחרי יותר מ-30 שנה על במות? צורך כלכלי? סקרנות?
"אני ללא ספק אדם סקרן. אני מאמין שחלקנו נולדים סקרנים וחלקנו חשדנים. אנחנו צריכים להיות סקרנים ואמיצים ולא חשדנים ופחדנים. החשדנים והפחדנים אמרו בבחירות לנשיאות ארצות הברית 'בואו נקיף את עצמנו בחומה, בואו נברח או נטמון את הראש שלנו באדמה', אבל זה לא עובד. אנחנו צריכים להיות סקרנים ואמיצים, ואני גאה במדינה שלי שפונה אל מדינות אחרות ומנסה ללמוד וללמד תרבויות אחרות, וזה בדיוק המקום ממנו אני פועל כאמן. אני מנסה להיות אמיץ, ללמוד שפות חדשות, להופיע מסביב לעולם. ההופעה בישראל היא סיטואציה טעונה אבל אני רוצה להיות אובייקטיבי - אני מאמין בפתרון של שתי מדינות, נולדתי בתימן ואני מאמין בערבים כמו שאני מאמין ביהודים. אני חושב שכך העולם צריך להמשיך הלאה. אני רוצה שלכולם תהיה הזדמנות שווה בחיים. בזכות העבודה הקשה שלי הרווחתי חיים טובים ואני שואף שגם לאחרים תהיה את ההזדמנות הזאת. כמי שמתכנן להיכנס לפוליטיקה בקרוב, לדעתי זה יתרון חשוב לצאת ולראות את העולם. כמו שאמרתי, הופעתי עד היום ב-37 מדינות ואני מתכוון להמשיך להופיע בעוד מדינות ככל שאספיק".
זה יהיה הביקור הראשון שלך בישראל. משהו שמסקרן אותך במיוחד?
"יותר מכל אני חושב שמעניין אותי לראות את האנשים. כל האתרים והמונומנטים הידועים פחות חשובים לי. אני רוצה לפגוש אנשים צעירים מהאזור, ששואפים למצוא פתרון לסכסוך ושחושבים כמוני שלכל אחד מגיעה הזדמנות הוגנת. על מצבים קיצוניים ואנשים קיצוניים, לא משנה מאיזה צד, אני יכול לקרוא בעיתון. אני רוצה לפגוש אנשים שמביטים קדימה ושואפים להשיג שלום".
ג'ון קליז קרא לך "האיש הכי מצחיק באנגליה", ואני יודע שההשראה הכי גדולה שלך זה "מונטי פייתון", אבל מעניין אותי לשמוע מי מהקומיקאים העכשוויים הכי מרגש אותך?
"אני מאוד אוהב את הסטנד אפ של פאטון אוסוולט. גם זאק גאליפנאקיס עושה דברים יוצאי דופן, למרות שאני חושב שהוא כבר כמעט ולא מופיע על במות. כמובן שלואי סי-קיי עושה דברים נפלאים. בכלל, יש היום הרבה קומיקאים שחושבים מחוץ לקופסה ועושים דברים נהדרים, במיוחד באנגליה. גם הקומיקאי הצרפתי גד אלמלח מופיע עכשיו באנגליה עם חומרים באנגלית והוא מצוין. אני מעודד כל קומיקאי, גם ישראלים, לצאת ולהופיע עם חומרים באנגלית ברחבי העולם. בואו נהיה כולנו אזרחי העולם".
עוד תפקידים דרמטיים בעתיד הקרוב?
"בדיוק סיימתי לצלם את הסרט 'ויקטוריה ועבדול' שייצא בהמשך השנה. אני משחק בו לצידה של דיים ג'ודי דנץ' ובבימויו של סטיבן פרירס. זאת הפקה בינלאומית גדולה, היא מגלמת את המלכה ויקטוריה ואני את הבן של, הנסיך מווילס. לשחק לצידה של ג'ודי זה באמת כבוד רב עבורי".
אדי איזרד יופיע ביום ה' ה-29.3 באולם היכל שלמה (מתחם הדרייב אין) בת"א. לרכישת כרטיסים