מעטים מכירים את "סוזי". היא נמצאת בקומה השלישית והנטושה של בית רומנו בתל אביב, משתרעת על פני 600 מטרים רבועים, מסתירה 20 חללי סטודיו המושכרים במחיר נוח לאמנים ולמעצבים, ומארחת מסיבות מחתרתיות (לאחרונה, למשל, השיק שם גלעד כהנא את אלבומו "אפריקה"). ביום חמישי הקרוב יציג בה תערוכה ראשונה גם מי שהקים אותה – המוזיקאי יוסי מזרחי, חבר הקולקטיב לשעבר ובעלה של נינט טייב.
"סוזי זאת חיה של פה לאוזן שקיימת כבר שנה וחצי", מספר מזרחי. "אנחנו משתדלים לשמור על זה כמה שאפשר: שהעלילה עוברת ברחוב ופתאום אנשים מגיעים לכאן. זה נשען על ערכים שאני והשותף שלי אמיר סמי גבריאל מאמינים בהם. ההורים הביולוגים של המקום זה דיוויד בואי ואנדי וורהול, בגלל החיבור הזה בין אופנה ומוזיקה. כמו כל התקופה של הפקטורי (הסטודיו של וורהול – א.ס.) וכל הג'מעה שהסתובבה שם. בואי היה מיוזיק אייקון ופאשן אייקון, וורהול התעסק בצילום והדפסות, והוא המייסד של הוולוט אנדרגראונד. זה קורה בסוזי, אתה יכול לראות את זה במסדרון. יכולים להיות פה 20-30 אנשים שהם פריטי מאץ' הדבר הכי מעניין שקורה עכשיו בעיר. זה מגיע מזה שאמנים מאוד אוהבים את הפונקציה של לארח, והאמנות עצמה יוצרת מין שיח. רצינו לייצר פרודקשן-האוס שאנשים פשוט מגיעים אליו והרעיונות נולדים מעצמם, וזה מה שקורה".
איך פתאום הגיע הרעיון לעשות תערוכה?
"במסע האישי שלי בתוך הסוזי נתתי ביטוי לזיקה שלי למדיומים שונים של אמנות שהם לא מוזיקה. תמיד עניינו אותי דברים אחרים, בין אם זה אופנה או צילום וציור. כשאתה אמן, הרגישות הזאת לאסתטיקה ולפרטים מוגברת אצלך. לדעתי בכל אמן קיימים המדיומים השונים, בין אם הוא נגע בהם ובין אם לא. זה שם. גם כשאתה עושה מוזיקה אתה מייצר טקסטורות. מה שקרה הוא שעמדתי מול המון פרוייקטים באולפן שהתחילו להגיע לסופם, ופתאום ראיתי חלון הזדמנויות. התחלתי לשלוף מהמגירה רעיונות שישבו הרבה מאוד זמן".
מה נראה בתערוכה?
"התערוכה נקראת 'Idols', והיא מחולקת לשלושה וחצי חלקים: וידאו, סטילס, ציור ומוזיקה. זה שלוש זוויות של איידוליזציה, האנשים שאתה רואה ונותנים לך השראה או מודלים לחיקוי בצורה מסוימת. הרעיון הוא לגעת בזה לא רק מהזווית הקלאסית של גיבורי תרבות, אלא גם אנשים לא מפורסמים שנתנו לי השראה. אני זוכר שבמהלך עבודה על צילום של בוב דילן הגעתי למסקנה שיש הרבה דמויות בחיים שאנחנו יכולים לראות כאיידולים, וזה לא חייב להיות אייקונים כמו דילן או בואי. גם בבת שלי אני רואה איידול - בחופש שלה, בצחוק שלה ובזה שהיא לא שמה על שום דבר, כי שום דבר לא אמור להטריד אותה בשלב הזה. זה קרה הרבה בזכות הסוזי, שזכיתי לפגוש כל כך הרבה אנשים מדהימים שאני שואב מהם השראה".
אז בעצם אתה עושה פופ ארט?
"פחות. זאת פעם ראשונה שאני מצייר, אז אני לא מרגיש בנוח להגיד שום דבר שקשור להשפעה שלי מז'אן מישל בסקיאט או לדמיון אליו, אבל כן יכול להגיד שהקוסמיות שבזה היא חשובה. יש הרבה דברים שהיו אמורים להכנס לתערוכה הזאת ולא נכנסו מטעמי זמן או איכות. הרעיון היה לפרק את הסוזי דרך העיניים שלי. למרות השימוש באייקונים, זה לא באמת פופ ארטי כי דווקא כל התכנים של התערוכה הזאת הם בשחור-לבן. בסך הכל היא די דוקומנטרית, מתעדת דמויות בתקופה מסוימת בחיים שלהם. ואם יש השראה מאוד חזקה שלקחתי מעבודת הקולנוע של וורהול זה את התיעוד הנקי של רגע בזמן. אני בטוח שיש אנשים שישתעממו מזה ויעבירו את זה אחרי דקה או שלא יבינו מה הקטע, אבל עדיף לתת ליצירה לדבר בעד עצמה".
מנגן ושר
לצד יצירות האמנות, יציג מזרחי בתערוכה את פרויקט הסולו המוזיקלי הסודי והמסקרן שלו. אלא שהפרויקט, מסתבר, לא באמת קיים. "אולי יום אחד ארגיש מוכן יותר להוציא אותו", מסביר מזרחי, "כרגע זה קורה רק במסגרת הסוזי, אני חושב שהמוזיקה שלי היא חלק מהמיצג. אני לא בא לקדם תקליט ואין לי סינגל שיוצא לרדיו. גם אין עיבודים קבועים לשירים - פעם אקוסטי עם כינור ופעם חשמלי ומחוספס. פשוט היה שלב בחיים שעצרתי הכל ואמרתי: 'אני חייב שנייה להקליט כדי שזה ייצא לי מהראש'. היה לי כרטיס להופעה של רדיוהד בברלין ונסעתי שלושה ימים לפני ההופעה לבקתה ביער שנמצאת שעה מברלין. לקחתי איתי לפטופ, מקלדת קסיו וכרטיס קול. הגעתי לשם ביום כיפור. לפני הצום הכנתי ארוחה מפסקת. בצום קראתי את כל הספר 'חיי פיי', וכשנגמר אכלתי, התקלחתי והתחלתי להקליט במשך שלושה ימים. זה היה עם ציוד הכי פשוט, ניגנתי ותופפתי על מחבתות ושולחנות. הלכתי להקליט את הציפורים ביער ועצרתי אנשים בפארק. כשחזרתי לארץ זה היה נפלא, כי לא עניין אותי להוציא את היצירה הזאת לעולם. הבאתי את זה לחברים הטובים שלי. חלקם ביקשו להשתמש בשירים, בין אם זה נינה או הקולקטיב".
עזבת את הקולקטיב אחרי תשע שנים. למה?
"אני לא רואה צורך להרחיב על זה, אבל אני כן יכול להגיד שזה קרה בגוד וייבס. היה הרבה מאוד זמן של טורים אינטנסיביים - חו"ל, נסיעות ארוכות ועניינים. והגיע השלב שהייתי צריך לבחור. אני מאמין שבשביל לנהל חיים נורמליים ככל האפשר צריך את העבודה שלך וגם את הדברים שאתה מושקע בהם רגשית. עם הקולקטיב הרגשתי שבשביל שאוכל להיות טוב ללהקה, אני צריך עכשיו לקבל החלטה. היינו אמורים לעבוד על תקליט חדש וידעתי שיהיו טורים בעקבותיו. הייתי צריך להיות מוכן להיות שם לשנתיים וחצי במיליון אחוז, לא משנה מה קורה. והגעתי למקום בחיים שאני לא יכול להגיד בכנות שזה יקרה".
בכלל נראה שנטשת את עמדת גיטריסט הליווי. גם את הדג נחש עזבת.
"נכון. אני פחות גיטריסט עכשיו, כי אני חושב שהגעתי לאיזשהו שלב בחיים שנורא חשוב לי שאיפה שאני נמצא יהיה המקום שבאמת אוכל לתת מעצמי את כל כולי. זה לא שלא הרגשתי בורג חשוב במערכת של הדג נחש או הקולקטיב, אבל לאט לאט אתה רוצה שכל דבר יקרה במאתיים אחוז, ואתה לא יכול לעשות 20 דברים במאתיים אחוז, במיוחד כשיש לך גם אישה וילדים בבית. אתה צריך לשמור על עצמך. אני חושב שמה שקורה בשלוש השנים האחרונות זה איזשהו תהליך מואץ שאני מוצא את עצמי עושה יותר ויותר דברים כל הזמן, וזה נורא כיף ומרגש, אבל יש רגעים שאני עוצר ואומר: אוקיי, אני לא רוצה להתעייף ולהישחק. אני רוצה להישאר Fresh בכל מה שאני עושה, ולכן עליי לעשות פחות דברים. ולעשות יותר דברים בצורה יותר ממוקדת".
"אני יודע עם מי התחתנתי"
וחוץ מהאמנות והמוזיקה, מזרחי הוא גם אבא צעיר. בתו, אמיליה שרה, שהסעירה את עולם הרכילות הישראלי עד לא מזמן, חוגגת כבר שנה וחצי.
איך זה להיות אבא צעיר?
"מדהים. מרגש מאוד. לבתי שלי יש אופי מגיל שבועיים, ומהרגע שהיא באה לעולם, היא ידעה בול מה היא רוצה. כל מה שאומרים על זה, זה נכון. אבל אני לא מרגיש שהשתנתי. זה כמו כל יום, עובר חוויות. אני לומד ממנה המון, מהפשטות שלה והקלילות שבה היא לוקח דברים. מצד שני אני מרגיש שצריך להיות שם ולתת דוגמה".
היא תהיה מוזיקאית כשתהיה גדולה?
"לאחרונה היא התחילה לקום בבוקר ולגשת אל אחד הקלידים בפסנתר. אני לא יודע מה זה אומר על העתיד שלה, אבל אף אחד לא אמר לה לעשות ככה. אנחנו גם שומעים המון מוזיקה ביחד. היא מגיבה ממש טוב לדילן ולביטלס. היא תמיד מבקשת שנשים מוזיקה, ואנחנו שמים לה את הגרסאות המקוריות, לא בייבי מוצרט וכאלה".
איך אתה מרגיש עם כל הרצון של האנשים לחטט בזוגיות שלך? זה מעיק?
"להגיד לך שאם הייתי יכול לבטל את זה אז לא הייתי עושה את זה אני לא יכול. אבל אני מבין ומקבל את זה. בוא נעמיד את הדברים במקומם: אני יודע עם מי התחתנתי. עם כל הכבוד לזה שאני מפיק מוזיקלי עובד וגיטריסט הרבה שנים בתעשייה, זה מה שמעניין את האנשים".
תלוי את מי.
"אני מבין את התקשורת, אני לא טיפש. זה לא שאני מתבכיין איך עושים לי דבר כזה. סבבה, אני עם נינה, ויש מאחוריה את כל ההיסטוריה שלה וזה מעניין את הציבור. לא תמיד זה הכי נעים שיש. יש רגעים שהייתי רוצה את השקט, ושפחות בא לי בטוב שיש צלמים. יום אחד סבתא שלי התקשרה ואמרה 'אתה חולה? היית אצל רופא? כי היה כתוב בעיתון'. אני בכלל הייתי בבית, מה הולך פה? יש המון דברים מוזרים, כמו עם הנסיעה המתוכננת שלנו לארה"ב. זה יצא לתקשורת איכשהו, אמרו שאנחנו עוזבים את הארץ. ואז כשאני פוגש את השכנה במעלית היא מדברת איתי על זה. אני לא בז ומנוכר לעניין הזה אבל מבין שזה חלק מהחבילה, וזה בסדר".
התרגלת לפפראצי?
"אני לא יודע לטובת מי אפשר לזקוף את זה, אבל זה משהו שמאוד נרגע. אני מאוד שמח על זה. בהתחלה זה היה קצת יותר מטריד. נראה לי שקצת אחרי החתונה והלידה הורידו הילוך. הבינו שסבבה, זה החבר של נינט, ויש לו זקן ובלורית והרצנו על זה צחוקים. הלאה".
"Idols", יום ה׳, 30.6
סוזי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 3
21:00 - פתיחת דלתות
22:30 - תחילת מופע
00:00 - ג׳אם סשן