אם עוד לא עברתם את גיל 25, סביר להניח שאתם בטוחים שהסקס הומצא אי שם כשאתם גיליתם אותו לראשונה, בגיל 13. כי בינינו, מי רוצה לחשוב על ההורים שלו, או על סתם אנשים שחיו לפניו, כיצורים מיניים ומלאי תאווה? ואם הנהנתם עכשיו בהסכמה, מה תגידו על גילויי חדוות החדירות, הלקיקות, האנאלי והאוראלי של האבות המייסדים של הספרות העברית?
"נחום, אתה היחיד בינינו שדובר ערבית. קח אותנו פעם לבין בתי-הזונות, כדי שנראה איך חיים שמה, ומה מתרחש, כדי שנתפוס את האוירה". לא, הציטוט הנועז הזה לא לקוח מבילוי מפוקפק של ערב שישי באלנבי, אלא דווקא מתיאור בספרו של נחום גוטמן "בין חולות וכחול שמים", שמתעד ביקור מלא זימה של בכירי הגדוד העברי בהובלת ברל כצנלסון, בקהיר של שנות העשרים. את תיאורי הנשים חסכנו מכם.
וברל השובב ממש לא לבד בעניין הזה. הספרות העברית מראשית דרכה נמלאה בכל טוב, אם להיות עדינים. רק חפשו את השירים הנשכחים של אורי צבי גרינברג, יצחק קצנלסון ועוד לא מעט דמויות שהפכו לרחובות תל אביביים מלאי הורמונים. אחריהם היה קצת יותר קל לכתוב על זימה. למשל "זיונים זה לא הכל", שכתב דן בן אמוץ השנוי במחלוקת והפך את הכתיבה על סקס ללגיטימית אצל הדור שכבר גדל בארץ. יש לו מזל שהוא לא בסביבה לחזות במהפכת METOO#. בהשראתם, חזרנו לכמה מסצנות המין הנועזות שנכתבו כאן ושיהפכו גם את הפרועים שביניכם לחובבי ספריות.
פנטזיה ערבית: הרומן בין דאפי ונעים ב"המאהב", מאת א.ב. יהושע
דורות של תלמידים משועממים הזדקפו פתאום בכיסא בשיעורי ספרות כשהמורה הגיעה לסצנה ההיא שכתב א.ב. יהושע ומיהרו לקחת הביתה עותק של "המאהב" (הוצאת שוקן). סיפור התשוקה הדקה שנרקמת בין דאפי בת ה-15 לנעים, נער פלסטיני שעובד אצל אביה במוסך, הסעיר רבים - חלקם הונעו מחרמנות וחלקם מזעם פוליטי. נעים השקט, הביישן והאינטיליגנט מתקרב לחיי המשפחה ולדאפי באופן מיוחד. הנערה מצידה מגלה סקרנות בעיניו העדינות, וזה רק עניין של זמן עד שהחיבה עוברת למישור הפיזי מאוד. הספר, שראה אור ב-1977 לא היסס להתיז את הטאבו של הקשר היהודי-ערבי ישר לפנים. ואת העניין של בנות ישראל ב"פרא האציל" הערבי כבר כתבו אחרים מאז, אבל לא ככה. הסערה שהתחוללה כמעט ארבעים שנים מאוחר יותר עם יציאתו של "גדר חיה" של דורית רביניאן, הוכיח שעם ישראל לא ממש התקדם מאז בקבלה של אהבה בין תרבותית. אולי אפילו הלך אחורה.
משפט נבחר: "בפנים, ממש בפנים. בתוכה. בדיוק כמו שחשבתי אבל בכל זאת שונה. עיניה עצומות שתגיד משהו. זה האושר זה הקצה של האושר יותר מזה אין. גם לא צריך..."
דדי קול: החבר של אבאל'ה ב"חיי אהבה", מאת צרויה שלו
כשיצא ב-1997 "חיי אהבה" (כתר), ספר הביכורים המצליח מאוד של צרויה שלו, הקורא הישראלי לא ממש ידע איך לעכל את המיניות הנשית המתפרצת שבו. לכל אורכו מתוארת תשוקתה של יערה, אישה צעירה, לאריה - ידיד של אביה, שדרכיהם נפרדו עוד לפני לידתה. הספר התקבל בשילוב של זעזוע והסמקה קולקטיבית עם הערכה עצומה לכתיבתה של שלו. בינינו, שלישיות עם חברים של אבא, משחקים אירוטיים עם עזרים ותיאורים מפורטים של אנטומיה גברית לא היו ממש מה שהקורא הישראלי היה מורגל בו מסופרות "מהוגנות", גם לא בסוף שנות התשעים. ובכל זאת, המכירות הוכיחו שכולם נהנו לקרוא אותו מתחת לפוך.
משפט נבחר: "ולקח קוביית קרח שטיילה אצלו במשקה ומצץ אותה והניח בפתח ולאט-לאט דחף אותה פנימה, ואני רעדתי מרוב תענוג והרגשתי אותה נמסה בפנים, וחשבתי, ככה המסתי אותך בסוף, אהובי."
שפשוף נעים: עמוס עוז לא משאיר מקום לספק ב"סיפור על אהבה וחושך"
מתבקש לכתוב כאן על המאסטרים ש"נתנו ידם בעט", אבל זה גם זול ואנחנו רוצים להשאיר אתכם עם המילים עצמן. בינינו, איזה מתבגר לא חשש ממרפי האיום שיגרום לו להיתפס בדיוק כשהוא פותח כפתור ומתחיל לפנק? אם זה מרגיע אתכם, גם לעוז זה קרה. זה לפחות מה שהוא מתאר באוטוביוגרפיה "סיפור על אהבה וחושך" (הוצאת כתר), כאשר נכנס לחדרה של אורנה (שם בדוי), גננת ומורה שהגיעה לקיבוצו חולדה. "מפני שאור מנורתה שגלש החוצה" נכנס הנער עוז ומתמסר לריח של בגדיה. "עודני שוכב על גבי המחצלת" הוא מתעד, "גיששו אצבעותי לגעת לה באפרסק הזה וידי השנייה היתה מוכרחה לגשת אל גבעת מכנסי ועיני נעצמו וידעתי שחייב להפסיק ממש חייב להפסיק אבל לא מיד, רק עוד קצת". לשמחתו של המחבר, אורנה שנכנסה לחדר דווקא נהנתה מהמראה, לקחה אותו למיטתה והראתה לו את סודות הסדינים. את הסצנה המינית מאוד הזו הוא חותם במשפט "ומאז טוב לי בין נשים". אנחנו בטוחים.
מתלכלכים: הגיבורים של אלי עמיר ב"יסמין" לא עוצרים באדום
ב"יסמין" (הוצאת עם עובד), שמתאר את הקשר שנרקם בין יסמין, ערבייה נוצרייה ממזרח ירושלים לנורי, חייל ישראלי ממוצא עיראקי בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, ישנה עוד עדות לצורך של הספרות לעסוק בקשרים האסורים שבין שני העמים. הקשר הבלתי אפשרי הזה, שהוא גם הקונפליקט של היהודי שהורחק מתרבותו הערבית מסתיים בסצנה מדממת, תרתי משמע. ספק אם נכתב בעברית מחזה שכזה. לשיפוטכם:
"מפשעתה היתה מוכתמת בדם והתבוססתי בדמיה", מתאר עמיר את חיבורם של יסמין ונורי. "'יש לי וסת', התנצלה. ובאתי אליה, ועברתי בה לכל עומקה, מעלה ומטה, עד בלי די, בחמלה שמעולם לא ידעתי כמותה. והיא בכתה, והצמידה אותי אל המעיין החם שבה, ונשאבתי אל תוכה במתיקות אין קץ, מוסר לה את תמציתי, את חלבי וזרעי, את רוחי עם גוייתי, ונטמע בה. שנינו מעורים זה בזה, לפותים וקלועים ודבוקים ונושמים יחד. היינו לבשר אחד".
אובססיה, לוויתנים וזונות: הגבר המתוסכל של רון דהן ב"לראות לויתן"
הסקס הכתוב לא פוסח גם על הדור הצעיר יותר של הכותבים, זה שגדל לתוך מהפכת המידע והפורנו הזמין. לא מעט כותבים צעירים מוצאים גם היום את העוצמה שבתיאור סקס יומיומי ולעתים, כמו במקרה של רון דהן, משתמשים בו לתיאור הלכי הנפש של הדמות הגברית. יוני, גיבור הנובלה "לראות לויתן" (הוצאת פרדס), הוא גבר צעיר על סף גירושים, עם אובססיה ילדותית ליונק הענק. רגע לפני שהוא יוצא במסע לצפות בו בפעם הראשונה, הוא מתאר ביקור מזדמן אצל זונה ומיד לאחר מכן סקס עם פרודתו, כשעינו של הלויתן צופה בו מהצד. אין הרבה הבדל בין שני האקטים, וזו כנות גברית שקשה למצוא כמוה בעידן המתקפה (המוצדקת לרוב) על ההתנהלות הזכרית כלפי נשים.
משפט נבחר: "ליטפתי את שדיה ונישקתי את בטנה. ירדתי לכיוון איברה הרטוב והעברתי את לשוני לאורכו. מירי פלטה אנחה ותפסה בשערי. הבטתי בה עוצמת את עיניה. עין השיש של הלויתן הביטה בי מהצד"
הולכים על הקצה: הפעם הראשונה באזיקים ב"אספלט" של מיכל פיטובסקי
הדור החדש של הסופרים לא מתבייש לעסוק בעולם הקיצוני של בני נוער ישראלים. צינור המעבר לבגרות הוא מבלבל וחשוך בכל מקרה, תוסיפו לכך את שיעמום הנעורים והאלימות שרוחשים מתחת לפני השטח של הישראליות - ותקבלו מתכון נפיץ. ג'וליה פרמנטו עסקה בכך ב"כפר סבא 2000" שראה אור השנה, אך הקדימה לה מיכל פיטובסקי, ש"אספלט" (הוצאת כתר) שלה עסק במתח הבלתי נשלט לעיתים שבין הורמונים-אלימות-אהבה אצל ילדים ובני נוער בירושלים. מורן בת ה-15 ודוב, גבר מבוגר ממנה בארבע שנים ושעיר כשמו, חווים באחת מסצנות המפתח בספר בחינת גבולות הדדית שכוללת קשירות, טפטופי חלב, שימוש גברי בגוף הנשי וביתוק מהיר של הבתולין.
משפט נבחר: "בנשימה חדה התגלגל ממנה והתהפך על גבו. רק אז התחוורה לה עוצמת הזעזוע בגופה. ירכיה רעדו, מכּווצות, מבוהלות, וכתם דם הלך והתפשט בסדין תחתיה. "וואו, יורד יותר דם ממה שחשבתי," מלמלה. זה היה קצר, קצר הרבה יותר משציפתה, אך בו זמנית היה גדול, פירק אותה לחלקים."
סקס, נשים ואנה פרנק: הרומן הלסבי ב"הנה אני מתחילה" של יהודית קציר
כידוע, אין דיון על הישראליות בלי השואה. וכנראה שגם אין דיון על המין בספרות הישראלית בלי השואה. קציר היא לא הראשונה שכרכה יחד את השניים, כמובן. ילידי קום המדינה זוכרים את הסטלאגים, חוברות הפורנו הנאצי שנתחבו מיד ליד בהסתר. מאוחר יותר הגיע "אדם בן כלב" של קניוק והימם את הקוראים בטראומות שהתערבבו עם פנטזיות פרועות ופרוורטיות. ב"הנה אני מתחילה" מתגלות מחברותיה הסודיות של ריבי, גיבורת הרומן, אותן כתבה בשנות נעוריה ובהן היא מתחזה לקיטי, הדמות הבדיונית לה כתבה אנה פרנק ביומן המפורסם. בין דפי היומן מתגלה גם הרומן הסודי בין ריבי למיכאלה, מורתה לספרות בחטיבה. הרומן בין השתיים נותר עד היום אחד מהתיאורים היפים ביותר של אהבת נשים בספרות העברית.
משפט נבחר: "תארי לעצמך את התמונה: חדר-השינה מואפל, אהובתי שרועה על גבה וידי משוטטות על גופה כרושמות אותו בגיר ובפחם; בגיר - בטנה, שדיה, צווארה, זרועות הברבור שלה, ירכיה."
mako תרבות בפייסבוק