הטור השנוי במחלוקת של בני ציפר שפורסם בעיתון "הארץ" בסוף השבוע - שבו טען לזכותם של אמנים לפשיעה מוסרית לשם היצירה - ממשיך לעורר סערה. במקביל לשורה ארוכה של התבטאויות נגד ציפר והעיתון התארגנה בימים האחרונים קבוצת משוררים בכוונה שלא להשתתף בפסטיבל המשוררים במטולה אותו מנהל ציפר. נכון לשעה זו חתמו כבר למעלה מ-80 משוררים על גילוי דעת לפיו הם מסרבים להשתתף בפסטיבל שייערך במאי. בין המשוררים: מאיר ויזלטיר, נורית זרחי, מאיה בז'רנו, עודד פלד, טל ניצן, סבינה מסג, אלי הירש, נעם פרתום, עודד כרמלי, תהילה חכימי, חגית גרוסמן, דניאל עוז ועוד. גם ליאת קפלן, מנהלת הפסטיבל לשעבר, חתמה על ההצהרה, לצד תשעה משוררים שזכו בעבר בפרס 'טבע לשירה' שמעניק הפסטיבל (ביניהם יודית שחר, עדי עסיס ושירה סתיו). גילוי הדעת נשלח הלילה לבית הקונפדרציה בירושלים ולמנהלו אפי בניה, המנהלים את פסטיבל השירה.
המשורר מאיר ויזלטיר:
"אליבא דציפר לא זו בלבד שאמנים אינם מחויבים ביחס אנושי ומוסרי אל הזולת, ובפרט אל החלשים מהם, לשיטתו אדרבא: מותר ואף נחוץ שאמנים ישתמשו בבני אנוש אחרים ככלי למימוש רצונותיהם, ומחיר הפגיעה ''אולי'' בחיי אחרים (שהינן בעצם אחרות), חסר-חשיבות לנוכח תרומת הסבל החיונית ליצירה", נכתב בגילוי הדעת. "אין זו הפעם הראשונה שבה ציפר מעודד בטוריו הטרדה מינית או מסנגר על פדופיליה (...) אך דומה שהתבטאות זו חוצה (עוד) קו אדום. (...) המסר הקושר בין יצירה ובין ההיתר להסב סבל מדהים באלימותו. המחשבה שאדם זה (...) הוא מנהל פסטיבל השירה במטולה מעוררת צמרמורת".
לדברי מארגני המהלך, "גילוי הדעת הוא תקדים היסטורי. מעולם לא קרה בעולם התרבות בישראל שמאסה גדולה כזאת של משוררים התאחדה באופן חוצה מחנות וחבורות באמירה רועמת ובהסתייגות חד משמעית שכזאת (ובתוך יום אחד בלבד). מעולם לא הודיעו נחרצות למעלה מ-80 משוררות ומשוררים, ותיקים וצעירים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, כי לא ישתתפו בפסטיבל במחאה על זהותו והתנהלותו של המנהל".
לצד המשוררים הוותיקים שחתמו על גילוי הדעת בולטת נוכחותם של משוררים צעירים. "הם משוועים להכרה והיו יכולים להפיק תועלת רבה מהשתתפות בפסטיבל", אומרים המארגנים, "ואף על פי כן צירפו את קולם למחאה ללא היסוס. בכך הם מוותרים גם על הסיכוי לזכות בפרס 'טבע לשירה' המוענק בפסטיבל, ושורפים את סיכוייהם לפרסם שירים במוסף לספרות בהארץ, שציפר חולש עליו זה 28 שנה".
המשוררת כיפאח דסוקי:
"לא מדובר בעצומה או במחאה", מבקשים המארגנים להדגיש. "המשוררים מודיעים מראש, בפשטות, כי לא ייטלו חלק בפסטיבל כל עוד מנהלו הוא בני ציפר. גם לא 'סתימת פיות'. ידבר כאוות נפשו – אנחנו לא מעוניינים להיות חלק מזה".
בני ציפר מונה למחליפו של אורי הולנדר כמנהל האמנותי של פסטיבל השירה במטולה באוקטובר. המינוי עורר כבר אז ביקורת, כיוון שציפר הוא עורך מוסף "תרבות וספרות", שהוא המוסף היחיד בעיתונות שבו מתפרסמת שירה חדשה. פרופ' מיכאל גלוזמן, ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, טען בראיון ל"הארץ" כי ציפר הוא "אדם עם חשבונות אישיים, שסוגר בעבודתו חשבונות. זאת בעיה". ציפר מסר אז בתגובה כי "אני סבור שהגיע הזמן לערוך בפסטיבל שינוי ושאני דמות אובייקטיבית".
"ראיתי את גילוי הדעת אך לא קראתי את התוכן של גילוי הדעת עצמו", סיפר ציפר ל-mako תרבות. "רוב המשוררים שחתומים על גילוי הדעת הם משוררים שממילא לא הוזמנו לפסטיבל, אז אפשר לחשוד מעט בכך שהם תפסו טרמפ על העניין הזה כדי להביע את מחאתם הסמויה על כך שלא הוזמנו. זאת רק השערה כמובן. דבר שני – אני מכבד את תחושתם, אני אעשה את מה שאני עושה. כתבתי את מה שכתבתי, המחויבות שלי היא לעיתון שבו אני כותב. בין השאר קיבלתי את הניהול של הפסטיבל בגלל מי שאני - 'עושה מהומות', 'מעורר עניין', 'מעורר מחלוקת'. זאת עסקת החבילה. אין מה לעשות, עולם השירה יצטרך להתמודד עם הדבר הזה". ציפר התייחס גם לאחדים מהחותמים על העצומה: "חוה פנחס כהן ניהלה איתי אתמול בערב שיחה מאוד ידידותית ואף שאלה אותי על הפסטיבל ומתי אפרסם את שיריה. יצאתי בעבר להגנת דניאל עוז וזה עלה לי בכך שהוגשה נגדי תלונה לוועדת האתיקה של מועצת העיתונאים. הדם הרע ביני לבין טל ניצן התחיל עוד הרבה קודם". ציפר אמר כי הוא "רואה את זה בפשטות - אני זה אני. הפסטיבל רצה את שירותיי. תתמודדו".
מבית הקונפדרציה בירושלים נמסר כי בימים הקרובים יערוך הוועד המנהל של הפסטיבל פגישה בשיתוף מועצת מטולה במטרה לקבל החלטה בעניין.
גילוי הדעת המלא:
בטור האחרון מאת בני ציפר שפורסם בעיתון הארץ ביום שישי 4.3.16, כותב ציפר, עורך מוסף הספרות של העיתון, בעקבות אייל גולן ופרשת בעילת הקטינות, וביחס לציפייה כי אמן יפעל על פי אמות מידה מוסריות: "אמנים, מגתה ועד אייל גולן ... מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים הנחשבים הכי נמוכים ויצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות. בלעדי זה לא תהיה יצירה, עם כל הצער שעלול הדבר להסב לצעירות הללו, שחייהן אולי נפגעו".
אליבא דציפר לא זו בלבד שאמנים אינם מחויבים ביחס אנושי ומוסרי אל הזולת, ובפרט אל החלשים מהם, לשיטתו אדרבא: מותר ואף נחוץ שאמנים ישתמשו בבני אנוש אחרים ככלי למימוש רצונותיהם, ומחיר הפגיעה ''אולי'' בחיי אחרים (שהינן בעצם אחרות), חסר-חשיבות לנוכח תרומת הסבל החיונית ליצירה. "בלעדי זה", קרי ניצול מיני של מעריצות צעירות, "לא תהיה יצירה."
אין זו הפעם הראשונה שבה בני ציפר מעודד בטוריו הטרדה מינית ("צריך להסיר את הכובע בפני ינון מגל") או מסנגר על פדופיליה ("לפני שמתנפלים אוטומטית על פדופילים, בואו נזכור שגם הפדופיליה הממומשת הלכה למעשה, כלומר משכב עם ילדים או נערים או נערות מתחת לגיל ההסכמה, היא עניין יחסי ותרבותי"). אך דומה שהתבטאות זו, האחרונה לעת עתה ברצף התבטאויות פוגעניות של ציפר, חוצה (עוד) קו אדום, שכן יש בה התרת דמן של נשים, כחלק מן הסדר התקין של "עמים בני תרבות'', אשר "יודעים שכדי שתהיה אמנות ... יש להעניק לאמנים פריבילגיות וחירויות מוסריות שאין לבני אדם אחרים." זהו ביטוי בוטה לתרבות האונס באצטלה 'תרבותית', אם לא גם עבירה על החוק. למותר לציין כי בתפיסת עולמו של ציפר אין נשים אמניות: נשים הן רק הקורבן ההכרחי על מזבח השראתם של אמנים גברים, "עם כל הצער" וגו'.
המסר הזה, הקושר בין יצירה ובין ההיתר להסב סבל, מדהים באלימותו, והוא חמור במיוחד ממקלדתו של אדם בעל כוח והשפעה בשדה הספרות והתרבות. המחשבה שאדם זה הקורא להתרת ניצול מיני של נערות ונשים, שלא לומר מתן לגיטימציה לאונס, בשם האמנות או בשם כל סיבה אחרת, הוא מנהל פסטיבל השירה במטולה, מעוררת צמרמורת.
פסטיבל שירה נועד לחגוג את חירות הרוח האנושית – לא החירות לאלימות, להתאכזרות ולניצול. העמדות שמבטא בני ציפר מבזות את הרוח האנושית.
אנו, המשוררות והמשוררים החתומות מטה, מודיעים מראש על סירובנו להשתתף בפסטיבל השירה במטולה כל עוד הוא מנוהל על ידי בני ציפר, וקוראות למנות לפסטיבל מנהל/ת שלא יכתים את המפעל החשוב הזה.