פרופסור אנדרו האסי, מחברו של רב המכר "האינתיפאדה הצרפתית" ומומחה לפרברים העניים של פריז, טוען כי האנטישמיות החדשה בצרפת התחילה כבר באמצע המאה ה-19. "היהודים הם שק החבטות של האוכלוסיות החלשות של צרפת לדורותיה", אומר האסי ומזהיר: האירועים האחרונים הם רק ההתחלה
ההתקפה על המרכול הכשר בפורט דה ונסן הייתה החוליה האחרונה בשרשרת של התקפות על יהודי צרפת ובלגיה בשנים האחרונות. החטיפה והעינויים עד מוות שעבר אילן חלימי בחורף 2006 היו "הסנונית" הראשונה, מעוררת הפלצות, שבישרה שורה ארוכה של התקפות אלימות על יהודי צרפת. הטבח הנורא בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז שבדרום צרפת במארס 2012, בו נרצח הרב יונתן סנדלר יחד עם שניים מילדיו הקטנים, וכן הילדה מרים מונסונגו בת השמונה שנורתה בראשה מטווח אפס; פיגוע הירי במוזיאון היהודי בבריסל במאי 2014. ואלו היו רק האירועים הבולטים שהגיעו לחדשות העולמיות.
אבל כבר בתחילת החודש שעבר הורגשה עלייה חדה במספר ההתקפות האלימות על יהודי פריז וצרפת כולה. בתחילת דצמבר האחרון הותקפו בני זוג יהודים בביתם שבפרבר קרטיי הסמוך לבירה הצרפתית על ידי שלושה גברים מוסלמים. באותו אזור הותקפו גם שני אחים יהודים במוצ"ש של אותו שבוע. בימים שלפני חג המולד האחרון נורו יריות מרובה חצי אוטומטי לעבר בית כנסת ברובע ה-19 בפריז (אותו רובע ממנו יצאו האחים קוואשי, שביצעו את הטבח במערכת העיתון הסאטירי "שארלי הבדו"). ואחרי כל זה הגיעו אירועי השבוע שעבר.
הן הרשויות בישראל והן הרשויות בצרפת נוהגות להתייחס להתקפות אלו כאל סוג חדש של אנטישמיות: שנאת יהודים של מהגרים ובני מהגרים מארצות האיסלאם על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כלומר, תופעה חדשה המנותקת משנאת היהודים הישנה של אירופה. פרופסור אנדרו האסי חושב אחרת.
"האינתיפאדה הצרפתית" מאת האסי
האם פריז תמיד בערה
האסי, חוקר בריטי בן 52, הוא דיקן שלוחת האוניברסיטה של לונדון בפריז ומחברם של רבי המכר "פריז: ההיסטוריה הסודית" ו"האינתיפאדה הצרפתית". הוא נחשב למומחה בעל שם עולמי לתרבות הצרפתית העכשווית בכלל ולנעשה בפרברים העניים והקשים של פריז בפרט. את השורשים לאנטישמיות החדשה הוא מוצא עמוק בצרפת של המאה ה-19. "אם אתה שואל אותי", אומר האסי, "גל האנטישמיות העכשווי של הנוער המוסלמי בצרפת הוא המשך ישיר של האנטישמיות הצרפתית הישנה של אמצע המאה ה- 19. זה כמעט סוג של מסורת בחברה הצרפתית. בכל פעם שישנה קבוצה 'חלשה' באוכלוסייה הכללית – כלומר, אוכלוסייה שמרגישה דחויה על ידי הממסד, אוכלוסייה שלא משתלבת בחברה הכללית, על רקע של מעמד סוציו-אקונומי נמוך וכו' - הזעם של הקבוצה הזו מופנה אוטומטית כלפי היהודים. במאה ה-19 היו אלו הפטיט בורז'ואה (הבורגנות הזעירה) של פרברי פריז, שהפנו את זעמם כלפי הממסד אל היהודים. מאוחר יותר, בתחילת המאה ה-20 ובעיקר בשנות ה-30 עם עליית הנאציזם בגרמניה, היה עוד גל גדול של אנטישמיות צרפתית שהגיע מכיוון הפטיט בורז'ואה. כאן המקום להזכיר אנשים כמו הסופר לואי פרדינן סלין, עם הפמפלטים האנטישמיים החריפים שלו. סלין היה הנציג בה' הידיעה של "הצרפתי הדפוק" של אז: בן למעמד הזעיר-בורגני של פרברי פריז, שעל אף שהיה רופא ושירת בצבא במלחמת העולם הראשונה, הרגיש ניכור גמור לממסד הצרפתי ולתרבות הצרפתית ה'רשמית'. הוא הפנה את זעמו האישי כלפי היהודים והאשים אותם בכל העוולות של צרפת".
"היהודים הם שק החבטות של האוכלוסיות החלשות של צרפת לדורותיה", מסביר האסי, "ובמאה ה-21 החליפו המהגרים ובני המהגרים מארצות אפריקה, צפון אפריקה ושאר מדינות האיסלאם את מעמד הזעיר בורגנות של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. עבור אותם בני נוער ממוצא שחור וערבי, היהודים הם נציגי הממסד הצרפתי המערבי. אותם בני נוער של ה-banlieues (פרברי העוני הסובבים את פריס. אה"ס) מרגישים זרות גמורה לחברה הצרפתית. הם כמובן לא יודעים הרבה על ההיסטוריה והתרבות הצרפתיות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, אין להם גישה לדברים האלה, אבל משהו מכל זה חלחל אליהם. בעיקר האנטישמיות. הנוער הזה מעדיף להסתובב בסניפי מקדולנד'ס וקנטקי פרייד צ'יקן, במין מחווה לתרבות ההיפ הופ האמריקאית, הקרובה אליהם הרבה יותר. שם, בלילות של סמים ושכרות, צומחת השנאה ליהודי. חשוב לזכור ש-70% מהאסירים המאכלסים את בתי הכלא בצרפת הם מוסלמים, בעיקר ממוצא אלג'יראי, ושבתי הכלא האלה הם מדגרות של האיסלאם הרדיקלי. בני הנוער האלו, שבאים מתרבות של ג'וינטים והיפ הופ ועבריינות, נכנסים לכלא ויוצאים משם איסלאמיסטים קיצוניים".
אירועי הזיכרון בפריז | צילום:
ap
תפוס ת'יהודי
ובכל זאת, לא ברור מדוע דווקא היהודים עומדים במוקד זעמו של נוער הפרברים. גם האסי מודה שקשה להצביע על הסיבה המדויקת. "צריך להבין שגם היהודים בצרפת הם ברובם בני מהגרים שחיו בשכנות לאלו הערבים והאפריקאים", מסביר האסי. "אבל להבדיל מהם, היהודים השתלבו היטב בחברה הצרפתית והגיעו להישגים גדולים במדיה, בתרבות ובפוליטיקה המקומיות, על אף שמבחינה מספרית הם אוכלוסייה קטנה בהרבה מזו המוסלמית-צרפתית. בסיורים שלי בפרברי המצוקה מסביב לפריז, מעבר לכביש הפריפריק, אני נתקל בדעות חשוכות שמזכירות מאד את האנטישמיות הישנה של פעם: היהודים שולטים בצרפת ובעצם, בעולם כולו. היהודים עשירים. היהודים עושקים וחומסים את העניים, המוסלמים וכו'. אלו הם דפוסי מחשבה אנטישמיים עתיקים שחלחלו אל הנוער המוסלמי בצרפת".
האם לסכסוך הישראלי-פלסטיני יש קשר לאנטישמיות?
"כמובן שלסכסוך ישנה השפעה מסוימת על הלך הרוח הזה, אבל הדברים ממש לא מסתכמים בכך".
האם האירועים הקשים של השבוע החולף היו סופו של תהליך, או התחלה של עידן חדש של אימה ליהודי צרפת?
"לצערי הרב נראה שזו רק ההתחלה. תבין, אין כאן איזה בן לאדן שמארגן את הדברים מאחורי הקלעים. ארגונים כמו אל קאעידה ודאעש יכולים לקחת אחריות על מה שקורה כאן כמה שהם רוצים, אבל בסופו של דבר, מדובר ביחידים או בקבוצות קטנות מאד של אנשים שאין ממש דרך לחזות את המהלכים שלהם. לדעתי, ולצערי הרב כמובן, אנחנו רק בתחילתה של תקופה קשה ומסוכנת ליהודי צרפת".
בפתיחת הספר שלך, "האינתפיאדה הצרפתית", אתה מזכיר את הסרט "השנאה" של מתייה קסוביץ מ-1995. הסרט עוקב אחר יום בחייהם של שלושה חברים בפרבר עני בפריז: יהודי, ערבי ושחור. אתה טוען שהסרט הזה אבסורדי, כי חברות כזו לא יכולה להתקיים בחברה הצרפתית העכשווית. אתה באמת חושב שהדבר בלתי אפשרי?
"שמע, לעולם אל תאמר לעולם לא, נכון? אבל כרגע, לפי איך שאני מבין את החברה הצרפתית העכשווית, ואחרי כל המחקר שעשיתי בפרברים הקשים מסביב לפריז, ואחרי כל השיחות שניהלתי עם צעירים מאזורים אלה - אני ממש מתקשה להאמין ששותפות גורל כמו בסרט של קסוביץ' אפשרית בזמן הקרוב".
