לפני ארבע שנים פרצו שני מחבלים מוסלמים למערכת כתב העת הצרפתי "שארלי הבדו" ורצחו 12 מהעובדים. הסיבה: הם ציירו את מוחמד באופן מעליב. העולם המערבי הזדעזע, עיתונאים וקריקטוריסטים עלו על בריקדות, כולם כתבו בפייסבוק "ז'ה סווי שארלי", ביבי צעד בעצרת בפריז וליברמן התנדב לחלק את המגזין בחינם להמונים. המסר היה ברור: אסור שהאמנות וחופש הביטוי ייכנעו לטרור דתי. נילחם בשיניים על זכותנו לצייר אנשים באופן מעליב. הידד לקריקטוריסט האמיץ שבעטו המושחז מעיז להתריס כנגד השמרנות העריצה.
ואיך אומרים ב"בובספוג"? "כעבור שלוש דקות..." המסך מתהפך, אנחנו רואים את הקריקטוריסט אבי כץ נבעט מ"ג'רוזלם ריפורט" כי צייר פוליטיקאים באופן מעליב. המסר הליברלי עף מהחלון, בעצם כן עדיף שקריקטוריסטים יסתמו את הפה. טוב, אי אפשר באמת להשוות ל"שארלי" כמובן, בסך הכול פיטרו את הבנאדם, לא היה פה טרור אמיתי.
ובכן, בסופ"ש האחרון כן היה פה טרור אמיתי נגד אמנות. לא, אף אחד לא נהרג. רק נזרק בקבוק תבערה לעבר מוזיאון חיפה לאמנות, וקצת מהומות אלימות בקטנה. מיני-טרור, חמודון כזה. הסיבה? פסל המתאר את רונלד מקדונלד, הליצן של מקדונלדס, תלוי על צלב. לא יצירה מקורית במיוחד, בהיסטוריה של האמנות ראינו כבר אלפי ואריאציות סאטיריות על האייקון הנוצרי, בכל פעם שאיזה אמן משועמם רוצה להביע ביקורת על הקפיטליזם או על התרבות המערבית הוא משפד איזה מיקי מאוס או ברבי על צלב והופ, יש לו אמירה. די מביך שבשנת 2019 מישהו עוד חושב בכלל שזה חתרני, אבל מילא, אולי לחיפה חדשות האמנות מגיעות יותר לאט. התערוכה שבה הוצג הפסל, "סחורה מקודשת", עלתה כבר לפני חמישה חודשים, אבל נוצרי העיר גילו עליה רק לאחרונה, ונעלבו.
עכשיו, להיעלב מאמנות זה דבר בסיסי, מאז ומתמיד אמנות ביקרה, העליבה, אתגרה והקשיתה. אמנות זה לא רק ציורי אקוורל יפים של שדה חרציות שאפשר להדפיס על לוח שנה לסבתא, אמנות זה גם הגרניקה של פיקאסו, זה כרזות נושכות של טרטקובר, זה לתקוע אצבע בעין של העולם על כל המוסדות הכוחניים שלו -השלטון, הדת, החברה. איפה שיש אמנות, תמצאו גם אנשים נעלבים. השאלה מה עושים עם זה. האם נותנים לעלבון להכתיב את גבולות האמנות.
התשובה היא לא תמיד חד משמעית. לפעמים רגשות הציבור יגברו על האמנות בצדק. למרות הכול, אמנות היא לא הדבר הכי חשוב בעולם, ואם איזה פסיכופת יתעקש להרים תערוכת פורנו פדופילי או מיצג התעללות בבעלי חיים, אז לעזאזל האמנות, תעיפו אותו לכלא. זה לא המקרה של מוזיאון חיפה: פסל אינו פוגע בפועל באף אחד, בעיקר כשהוא סגור בין כתלי המוזיאון ואף אחד לא חייב ללכת לראות אותו. שימוש ביקורתי במוטיבים נוצריים קיים באמנות כבר שנים, גם במיינסטרים, ובמדינה שבה אפשר לראות את "בריאן כוכב עליון" ו"סאות'פארק" בכל פעם שפותחים טלוויזיה, אין סיבה שדווקא האפשרות לראות בטעות ישו מעליב אי שם בחדר סגור בחיפה בשעות הפתיחה תבהיל מישהו.
ובכל זאת שרת התרבות שלנו נחלצה להגנת הנעלבים, כפי שדיווח מגזין "כלבו חיפה והצפון", ודרשה מהמוזיאון להסיר את הפסל בשל פגיעה ברגשותיהם של אזרחים נוצרים. כן, יש פה גם את האישיו של חופש המימון, מוזיאון חיפה מתוקצב על ידי משרד התרבות והשרה חופשייה לדרוש ממנו לצנזר. אבל מעניין אם הייתה מתגייסת באותה התלהבות לעזרתם של מוסלמים שנעלבו מקריקטורה של מוחמד במוזיאון הקומיקס, למשל. מעניין אם הייתה שותקת גם אחרי בקבוק תבערה מוסלמי על תערוכה שמציגה את השער של "שארלי". לא, הימין אוהב את הנוצרים, הוא מאחל להם מרי כריסמס בפייסבוק, נוצרים זה ערבים טובים או אוונגליסטים נדיבים, אסור שהם ייעלבו. וכשהנוצרים מתפרעים וזורקים בקבוק תבערה על מוזיאון, פוצעים שוטרים ומפעילים טרור פיזי על אמנות, אף אחד מהח"כים הימנים לא אומר מילה. סופ"ש שלם עבר בלי ששמענו שום התייחסות לטרור הנוצרי בשישי האחרון - סבבה, הייתה לאומיאדה ויש תורים בבופה, אבל אנחנו כבר יודעים שכשדחוף להם - הם מצייצים ומשמיעים קולם. להזכירכם, על מרצה שאמרה לסטודנטית "למדים יש משמעות" הם התראיינו בלי סוף. אבל טרור נוצרי לא מעניין את המצביעים שלהם והגנה על אמנות זה לסמולנים, אז עדיף לשתוק.
מוזיאון חיפה, אל תיכנעו לטרור ואל תסירו את הפסל. הנצרות שולטת בעולם 2000 שנה, היא יכולה להתמודד עם עקיצה על חשבונה. כמו שאנחנו חיים בשלום עם מערכונים שלועגים למשה רבנו ולאלוהים ב"היהודים באים", וכמו שהמוסלמים צריכים להתחיל להתרגל לזה שמדי פעם למישהו פה מתחשק לצייר את מוחמד. אם אנחנו רוצים להיות בצד הנכון של העצרת בפריז, אנחנו צריכים גם לעשות מעשה, ולא להסתפק בלהחליף תמונת פרופיל. לא רק להגיד "ז'ה סווי שארלי". להיות שארלי. תהיו שארלי.