בבית הספר ניסו לשכנע את ווילארד וויגאן ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנו. החינוך הציבורי באנגליה של שנות ה-60 לא היה חף מגזענות, וויגאן, ילד שחור הסובל מדיסלקציה, זכה לעלבונות אפילו מצד המורים. "הם היו משפילים אותי בפני שאר הילדים בכיתה", הוא מספר. "פעם מורה אחת אמרה לי שאסיים בפחי אשפה. שאני הסיבה לכך שהמילה 'כישלון' מופיעה במילון".
יום אחד הבחין וויגאן שהכלב שלו חיבל בקן נמלים בחצר. וויגאן, שניחן ברגישות כמעט פתולוגית, התעקש לדאוג למחוסרות הבית הטריות לקורת גג חלופית. "לקחתי סכין גילוח, ובניתי להן בעזרתו בית קטן מעץ. לא חשבתי שזה מעשה מיוחד. אחרי זה התחלתי לבנות גם רהיטים. אמא שלי עודדה אותי. היא כל הזמן אמרה לי שככל שאלמד לפסל קטן יותר, השם שלי יהפוך לגדול יותר. באחד הימים גנבתי מבית הספר מיקרוסקופ כדי שאוכל לעבוד על פסלים קטנטנים. המורים אפילו לא חשדו בי, כי מבחינתם לא היה לי מספיק שכל כדי לגנוב".
היום וויגאן הוא כבר אמן מיניאטורות בעל שם עולמי. השבוע הוא נחת בתל אביב לרגל פתיחתה של תערוכת יחיד חדשה במתחם שרונה, כאשר ברזומה שלו רשום שיא גינס בפיסול מיקרוסקופי, תואר MBE ממסדר האבירות הבריטי (המלכה עצמה זכתה ממנו לכתר מיניאטורי) ונאום מרשים ב-TED על סיפורו האישי. לא תוכלו להבחין ביצירות שלו ללא מיקרוסקופ: הוא מפסל באמצעות אזמל כירורגי באלפיות המילימטר, ומניח את יצירותיו - העשויות מגבישי סוכר ואבקת יהלומים - על קופי מחט וראשי סיכה. "אני חייב להכין לעצמי את כלי העבודה. התהליך עצמו הוא מייסר, כי אני צריך לשלוט בנשימה שלי, שלא אעיף את הפסל. כל התהליך לוקח לי בערך חמישה שבועות, וכשהיצירה מוכנה אני באמת יכול ליהנות".
עבודותיו של ויגאן לא ימצאו את דרכן לפנתיאון של תולדות האמנות; רובן שואבות מעולם אגדות הילדים הנאיבי (סינדרלה, פינוקיו, כיפה אדומה), והכוח שלהן, מסיבות ברורות, טמון בפרופורציות בלבד. "אני תמיד עושה דברים שאנשים אוהבים - כלב, אופנוע, דמויות מדיסני. לפעמים אני רואה מישהו אוכל ליד שולחן, ואני מחליט שבא לי לפסל אותו. צריך להבין שזה קסם אמיתי. הפסלים שלי לא מיוצרים על ידי מכונות, אלא על ידי הידיים שלי. זה מה שהופך את זה למיוחד".
מה הקטע עם דברים קטנים?
"כולם הגיעו מדברים קטנים. ככה העולם התחיל. אני מאמין שלכל דבר קטן יש מטרה גדולה, ושהדברים הקטנים גורמים לדברים גדולים לקרות. אני נהנה מזה שכאנשים באים לראות את העבודה, הם בעצם רואים מאיפה הם באו. הרי כל אדם בא מתא קטן. אנשים נוטים לשכוח שלדברים קטנים יש המון משמעות".
איך אתה לא מאבד או שובר בטעות את היצירות שלך?
"אני עושה את זה כבר עשרות שנים. בכל הזמן הזה איבדתי רק יצירה אחת, עליסה בארץ הפלאות, שנשפתי עליה בטעות. אחר כך עשיתי אותה שוב, טוב יותר. היצירות שלי כל כך קטנות שהן לא יכולות להישבר. הן חזקות מאוד".
איך אתה מרגיש בישראל? יש איזה סמל יהודי שכבר חשבת לפסל?
"תל אביב מזכירה לי משום מה את קליפורניה. בגלל שכולם פה יודעים אנגלית, אני מרגיש כמו בבית. אני חושב שהייתי רוצה לפסל את הנשיא שלכם. הוא דמות כזו גדולה, שיהיה לכך משמעות אם אעשה אותו בקטן".
צפו ביצירות של ויגאן (כן, מדובר בקופי מחט):
תערוכת "Micro Art", מה-1 בדצמבר עד ה-31 בינואר בגלריית 'שרונה ART', מבנה 105 במתחם שרונה, תל אביב. מחיר הכרטיסים: 30 ש"ח למבוגר ו-20 ש"ח לילד