העולם שלנו קפיטליסטי ונשלט על ידי תאגידים, את זה כולנו יודעים. העלייה בכוחם הפוליטי של הארגונים הלא ממשלתיים (NGO) מבהילה במימדיה, ויותר ויותר ממשלות נוטות להיכנע לתכתיבי מדיניות מצדם של התאגידים הגדולים. אפשר לדבר על אי שיווין מעמדי עד מחר, אבל מה שעומד עכשיו על הפרק הוא דווקא המדיניות הסביבתית הקלוקלת של מדינות המערב. המשבר האקולוגי העולמי רק הולך ומחריף, ומה עושה העולם? נפגש בפריז לדבר על דברים שבלב, בחסותם של אותם תאגידים שהביאו אותנו למשבר הזה מלכתחילה.

לקראת שיחות האקלים של האו"ם בפריז (COP21), הארגון המחתרתי הבריטי שנקרא "ברנדליזם" ומאגד אמני גרפיטי מכל העולם החליט שנמאס לו. המטרה שהם סימנו לעצמם הייתה לחתור תחת הפרסום של חברות החסות של שיחות הועידה. "השנה התאספו בפריז נציגי התקשורת העולמית וקבוצות של פעילים סביבתיים כדי לדון בבעיית המשבר האקולוגי העולמי. אנחנו החלטנו לתקוף את חברות התעופה, יצרני המכוניות, הבנקים וחברות הנפט שמימנו את הפרויקט הזה", מסביר ביל פוסטרז, דובר הארגון. "ארגנו כ-70 אמנים והשתלטנו על מעל 600 מודעות פרסום, שפשוט החלפנו עם הפוסטרים שלנו. אנחנו קוראים לזה 'התערבות'".

ברנדליזם הוא ארגון אמנות גרילה שעוסק בפרסום נגדי, אנטי-פרסום אם תרצו. "ברנדליזם זה מרד נגד שליטה תאגידית בשדה החזותי", אומר פוסטרז. "אנחנו עושים אמנות גרילה כדי לזכות בחזרה במרחב הציבורי שלנו, אחרי שהשתלטו עליו הפרסומות של התאגידים הגדולים. הארגון שלנו הוא בעצם שיתוף פעולה בין אמנים מרחבי העולם שמטרתו לאתגר את הסמכות והלגיטימציה של דימויים מסחריים במרחב הציבורי. אנחנו בעצם יוצאים מנקודת הנחה שהרחובות הם אמצעי לתקשורת, ששייך לאזרחים ולקהילות שגרות בהם, ולכן אנחנו צריכים לעשות 'התערבויות' בשביל למרוד בתקיפה הוויזואלית של ענקי הפרסום שחושבים שרק להם יש זכות להחדיר מסרים לחברה".

הם התחילו את דרכם בשנת 2012 על רקע הפרסום המאסיבי בלונדון לקראת האולימפיאדה. "לכמה חברים די נמאס מזה, אז הם הסתובבו באנגליה ותבעו בחזרה 36 שלטי פרסום ענקיים בלונדון, בריסטול, בירמינגהם, לידס ומנצ'סטר. הם תלו את יצירות האמנות של 28 אמנים שאתגרו את המושגים שמנסים למכור לנו בפרסומות, אם זה דימוי גוף, ערכים תרבותיים, חובות, הסביבה וזיהום ויזואלי". להפתעתם, המסר שלהם עבר, ואנשים הגיבו לפרויקט שלהם בהתלהבות. כיום הם כבר פועלים בכל אנגליה ובערים נוספות באירופה באופן קבוע. הציבור הרחב אולי מתחבר לזה, אבל המשטרה לא רואה את זה בעין יפה.

ובכל הסיפור הזה יש גם שלוחה ישראלית, האמן "אונגה", חבר בקולקטיב הברוקן פינגאז מחיפה, השתתף בפשיטה של הארגון על שלטי החוצות בפריז. "המארגנים של הפרוייקט למעשה פנו אלינו בפעם הראשונה כשהם התחילו להשתלט על שלטי חוצות לפני שלוש שנים, הם סיפרו על הרעיון וביקשו שנשלח קובץ שאותו הם ידפיסו וידביקו ברחובות", מספר אונגה. "באותה תקופה בדיוק הייתי בלונדון אז הצעתי להם שבמקום להדפיס את העבודה אני אבוא ואצייר אותה ישר על השלט. הם זרמו איתי וזה מה שעשינו בסוף, וכמובן שבאמצע הציור הגיעו שוטרים והיינו צריכים להתחפף משם ולהתחיל שלט חדש על בנין אחר".

אז כמו בסיפורי הגבורה של אמני מחתרת אמיתיים, אפשר להבין שיחסי הארגון עם המשטרה הם לא הכי טובים. יתרה מכך, פוסטרז מספר כי כבר עכשיו מצפים חברי הארגון לתביעות ממשטרת פריז. "אין לנו שום יחסים עם הרשויות, כל מה שאנחנו עושים הוא לגמרי מחתרתי וללא אישור. אני מניח שדיי התעצבנו בחברת הפרסום JC Decaux ששילמה הון כדי להיות נותנת החסות לוועידה בפריז, אבל הם שכחו שהם מהווים חלק ענק מהבעיה, והם בטח לא הפתרון אליה". 

עוד אמנות רחוב ב-mako תרבות: 

חברות פרסום נגד פרסום

"זה כל כך טרנדי להיות אנטי צרכני היום שהרבה חברות משתמשות בזה בצורה צינית בשביל למכור יותר", מוסיף אונגה שכבה נוספת של מורכבת לסיפור הגם ככה מבלבל הזה. "זה קצת כמו שבנות מצלמות את עצמן כל היום ערומות באינסטגרם ואז קוראות לזה אמנות פמיניסטית בשביל להרגיש טוב עם עצמן. אני מאוד התרשמתי מהאנשים שמריצים את הפרוייקט, כי הם דווקא עושים את זה ממקום אמיתי, ובגלל זה שמחתי לעבוד איתם שוב השנה". הברוקן מציירים ביחד בחיפה משנת 2001, והם כבר הצליחו לעשות לעצמם שם בינלאומי. "בחמש שנים האחרונות אנחנו מסתובבים הרבה בעולם, מציגים תערוכות ומציירים קירות, חלק בצורה חוקית וחלק לא. אבל הבסיס שלנו הוא עדיין חיפה שם אנחנו נמצאים בערך שישה חודשים בשנה".

אתה מרגיש שהעבודות שלך לבד והעבודות שלך בתוך הפרויקט שונות? מבחינת חדות המסרים שמועברים בהן? מבחינת הנגיעה בפוליטי?

"בדרך כלל בעבודות שלי אין מסר אחד ברור, לפעמים הן עוסקות יותר באווירה מסוימת שאני מנסה להעביר, לפעמים אני פשוט מצייר משהו כי אני נהנה לצייר אותו או כי זה מצחיק אותי ואני לא מרגיש צורך לברר למה אני עושה את זה. זה לא שאני לא רוצה להשפיע, אבל אני חושב שהרבה פעמים הדברים שמשפיעים עלי הם לאו דווקא כאלה שמגיעים מוּבנים עם מסר קונקרטי וברור. אנשים, בעיקר בארץ, חשופים לכל כך הרבה תעמולה שבשביל באמת לגעת בהם צריך לתפוס אותם לא מוכנים. לאחרונה אני מתנסה עם דברים יותר פוליטיים אבל עדיין מחפש את הדרך הנכונה לעשות את זה בלי שזה יהיה נדוש ובצורה שבה הצד האסתטי עדיין יעמוד בפני עצמו".

עד כמה אתה חושב שהפרויקט הזה השפיע על דעת הקהל שנחשף אליו?

"זה פרויקט מעולה אבל אני לא יודע אם הוא באמת משפיע על ההחלטות שהמנהיגים מקבלים בנושא הזה. אבל אולי הוא ייתן השראה לאנשים לעשות עוד דברים כאלה. ציור הוא מדיום שמשפיע בצורה פחות ישירה מקולנוע או כתיבה, אבל כשהוא נמצא במקום ציבורי יש לו אימפקט הרבה יותר חזק. בשבילי גרפיטי זה דבר מעורר השראה גם כשהוא בלי מסר, עצם הפעולה של ללכת ולצייר בצורה לא חוקית זה סוג של 'פאק יו' שמזכיר לאנשים שהם לא חייבים להתיישר עם הזרם המרכזי".

לעומתו, אנשים מהארגון מרגישים יותר אופטימיים. טוב, בכל זאת מדובר בחבורה של אירופאים. "המבצע הזה היה הצלחה מכמה בחינות. ראשית, הצלחנו לתפעל צוות שלם של מתנדבים שהיה חשוב להם לאתגר את התאגידים מבחינת האחריות האקולוגית שלהם, ולעמוד על הקשר שבין פרסום, צרכנות והמשבר האקולוגי. שנית, כשהפרויקט שלנו עלה לאוויר הוא קיבל המון תגובות ותיעוד במדיה החברתית. קיבלנו המון מכתבי תמיכה, ואנחנו מאמינים שאנשים באמת מודאגים מהעניין", אומר פוסטרז. "אני מאמין שהפרויקט שלנו רק מדגיש את מה שידענו כבר כשהתחלנו אותו, שאנשים רוצים עוד דברים במרחב הציבורי שלהם שהם לא שופינג ולא צרכנות. אנשים רוצים לראות דברים יצירתיים ולפרוץ מהגבולות המקובעים של החברה. אנחנו רק צריכים להזכיר להם את זה מדי פעם".

טיפ אחרון לאמן-חתרן מתחיל?

"חשוב לומר שיש כלים מאוד פשוטים שיכולים לפתוח את מרחבי הפרסום האלה בקלות רבה מבלי לבצע פשע. יש המון דברים שאפשר לעשות לפרסומות מבלי להסתבך עם החוק, ועדיין לגרום למישהו לראות משהו שונה ויצירתי שיגרום לו לחשוב. אתם לא צריכים את עזרתו של אף אחד, פשוט תעשו את זה בעצמכם".