״פעם לא ידעתי מה לענות כששאלו אותי במה אני עובד: שחקן? עיתונאי? סופר?״, מספר יובל אברמוביץ׳ (39), שמתעטר גם בתארים שדרן רדיו, תסריטאי, יזם ובעל הוצאת ספרים ובית ספר לכתיבה. ״אבל היום אני פשוט אומר שאני עובד בלהגשים את החלומות שלי".
על ידו הימנית מתנוססת כתובת קעקע טרייה, עוד מוקפת בהילה אדומה: ״אם תרצו אין זו אגדה״. ״המשפט הזה פשוט מקיף הכול, מאהבת המולדת ועד ׳הרשימה׳ (ספרו שהפך לרב מכר - ד"ב)״, הוא אומר. ואכן, הוא הולם להפליא את סיפורו: כנער בן 16 החליק על כתם שמן במסעדה בה עבד ונפגע קשות בגבו. לאחר חודש בבית החולים הוא שוחרר הביתה כנכה המרותק לכיסא גלגלים לשארית חייו. אבל אז חלה תפנית בעלילה: כעבור שנה, במה שהוגדר כ״נס רפואי״, הוא חזר ללכת - והאם יש תמריץ ברור מזה לצאת ולהתנפל על החיים?
השינוי השני הגדול בחייו אירע לא מזמן - לפני כחמש שנים בסך הכול. אברמוביץ׳, שכבר צבר עד אז רזומה שמנמן בעיתונות ובמשחק ואף חיבר שני ספרי מתח, פתח בלוג באנגלית בשם ״הרשימה״. ״העניין הראשון שלי ברשימות התעורר כשהייתי מרותק לכיסא הגלגלים״, הוא נזכר. ״יום אחד, מתוך שעמום נטו, כתבתי במחברת בית הספר שלי רשימה של הדברים שרציתי לעשות עד גיל 40 - אז זה עוד נראה לי רחוק בטירוף - ופתאום החלטתי לחזור לזה. פתחתי בלוג ופרסמתי בו רשימה של 10 דברים שרציתי להגשים תוך 400 ימים. זה היה רנדומלי לגמרי, משחק אינטרנטי ותו לא, אבל אז אנשים התחילו לעזור לי להגשים את הרשימה שלי, ושלחו לי רשימות שלהם. הבלוג הפך להרצאה, שנעשתה ממש פופולרית, ואז נוצר ביקוש לספר. הספר גייס מעל רבע מיליון שקלים במימון המונים ותורגם ל-20 שפות, ואז נולד רעיון לספר נוסף, וככה זה פשוט המשיך״.
אברמוביץ׳ לא צפה את הקריירה החדשה הזו. ״הייתה תקופה שקצת התחרפנתי מזה. התחלתי ללכת לפסיכולוגית - אני עדיין הולך לפסיכולוגית - כי לא הבנתי מה רוצים ממני. הייתי עיתונאי ושחקן, כתבתי ספרי מתח, לא תכננתי להתחיל לעשות הרצאות ולייעץ לאנשים מה לעשות. עד היום יש ימים שאני חושב לעצמי, חלאס, יש ספר, תקראו אותו, אל תכתבו לי מיילים ואל תעצרו אותי ברחוב״.
למה לדעתך ״הרשימה״ זכה להצלחה אדירה כל כך?
״אולי כי נגעתי בנושא שהוא עצב חשוף - חלומות. לכולם יש חלומות, ובחברת השפע שאנחנו חיים בה באמת הכול אפשרי, אבל זה לא כזה פשוט. אנשים רוצים הכול, אבל לא יודעים איך להשיג את זה, הם מחפשים הדרכה״. הוא חושב לרגע ומוסיף: ״יש עוד סיבה, והיא קשורה לעידן הפסיכי שאנחנו חיים בו, עם כל הסמארטפונים. הם פשוט לא מותירים לנו זמן לחשוב. הרשימה מחייבת אנשים לשבת רגע בלי הסחות דעת ולהסתכל לתוך עצמם, ואז הם נורא מתפלאים - לחשוב? היי, זה מהפכני!״.
לשיטה של אברמוביץ׳ שני עקרונות מרכזיים. הראשון הוא לנסח את את החלומות באופן ברור: ״לא ׳להיות חתיך׳ או ׳להקים עסק״, כלשונו. ״צריך לקחת את הרשימה האינסטינקטיבית שלנו, שהיא די שטחית, ולפרק אותה למשימות קטנות ופרקטיות״. השני הוא לא לשמור את הרשימה לעצמכם - אלא לפרסם אותה. ״אנחנו מחונכים מגיל צעיר לשמור את החלומות שלנו לעצמנו״, הוא מספר. ״אני זוכר שהלכתי עם הבת שלי ברוטשילד והיא הביעה משאלה על כוכב נופל. שאלתי אותה מה היא ביקשה, אבל היא לא רצתה לספר לי כי אז זה לא יתגשם. אני אומר בדיוק ההפך - תצעקו את החלומות שלכם, תפרסמו אותם בפייסבוק, תשתפו בהם אנשים. ככה נוצרים הקשרים שעוזרים להגשים אותם. מה זה עוזר שיש לך משאלה בלב? צריך לדבר עליה!״.
מכאן נולד גם ספרו החדש, שראה אור בשבוע שעבר - ״הרשימה לילדים״. ״בחופש הגדול האחרון ישבתי עם הבת שלי שירה, שהייתה אז בת שש וחצי, והיא התלוננה שמשעמם לה. אמרתי לה שתלך להביא דף ועט, ועשינו רשימה בשם ׳הדברים ששירה יכולה לעשות כשמשעמם לה׳. רשמנו בה הרבה דברים, הדבקנו את זה על הדלת בחדר שלה, ואמרתי לה לא לבוא אליי ולהתבכיין כשמשעמם לה אלא למצות את כל הרשימה קודם. היא בחרה עם מה להתחיל, אני הלכתי לבריכה לשחות, וכשחזרתי אמרתי - יו, יש לי ספר״.
לדבריו, הספר לא נועד רק לעורר בילדים השראה ולדחוף אותם להגשים את חלומותיהם, כמו ״הרשימה״ למבוגרים - אלא גם לעודד שיח בינם לבין ההורים. ״השיח של ההורים עם הילדים שלהם הוא נורא מצומצם - ׳איך היה בבית הספר?׳ ׳כיף׳. אנשים שקראו את הספר החדש אמרו לי שהוא עזר להם להחיות את השיח עם הילדים שלהם - על החלומות שלהם, על החלומות של ההורים, ועל החיים בכלל״.
מהם החלומות הפופולריים ביותר ברשימות של ילדים?
״רוב הילדים רוצים לטוס לדיסנילנד, שיקנו להם צעצועים, לאמץ כלב, דברים כאלה. אבל אצל הרבה ילדים יש גם דברים יפים ומקוריים - ילדה אחת כתבה שהיא רוצה ׳לתת את הלב לאחיות שלה׳״.
ואצל מבוגרים?
״המקום הראשון, בהפרש עצום, הוא להיות רזים. אחר כך רוצים למצוא זוגיות ולקנות בית גדול - כלומר, רוצים כסף. הרבה אנשים גם רוצים לכתוב ספרים, או להיות מפורסמים״.
בקיצור, אנשים רוצים להיות עשירים, רזים ומפורסמים. די שטחי, לא?
״זה לא שטחי כמו שזה נראה. להיות רזה זאת קודם כל נורמה, אבל זה גם משהו שבאמת מטריד אנשים, ששולח אותם לפסיכולוגים. זה נכון גם לגבי עצמי - בתקופות שאני רזה אני מאושר, וכשאני עולה במשקל אז אני מבואס. להיות עשיר זאת אולי הגדרה שטחית, אבל כסף הוא קודם כל ביטחון, וגם אמצעי להגשים עוד חלומות. להיות מפורסם זה באמת הכי שטחי מהשלושה, אבל מאחורי המילה פרסום עומדת בעצם ההכרה, ואין מי שכתב ספר, למשל, ולא רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו אותו. הוא רוצה שהספר יהיה מוכר - שהוא יהיה מפורסם״.
הדור הצעיר נוהג לחשוב שהכול אפשרי, וגם אתה בעצם טוען את זה, אבל זאת לאו דווקא חשיבה בריאה במיוחד.
״הדור הצעיר בעיקר מושפע מהריאליטי, במובן שהוא חושב שהכול קורה תוך 3 חודשים. אתה נכנס לאח הגדול, יוצא מנצח, וגמרנו. אבל זאת טלוויזיה, לא החיים. מי זוכר היום מי זכה ב'כוכב נולד 6'? לאף אחד אין מושג. אתה כוכב רק לרגע, וגם זה מסובב לך את הראש. קראתי ששי חי רוצה לרוץ לראשות הממשלה - כאילו, נו באמת״.
אתה היית נכנס לבית האח הגדול?
״ממש לא, אבל סתם כי זה היה מוציא אותי ממש רע. הייתי יוצא טרחן, ערכי, נואם נאומים, מתקומם נגד אנשים שמתנהגים לא יפה. הייתי הורס את כל מה שבניתי,״ הוא צוחק. ״ובכל זאת. הבעיה עם הריאליטי היא שהוא גרם לנו להאמין שיש דבר כזה ׳מקום ראשון׳. כלומר, זה אמנם נכון, אבל במקום הראשון לא נמצא אדם אחד - אלא הרבה אנשים. צריך להסתכל על זה לרוחב, לא לאורך״.
מהו לדעתך אושר אמיתי?
״האושר, בעיניי, מורכב מהרבה רגעים קטנים. אם שתית כוס קפה במקום נחמד, קנית משהו שחשקת בו הרבה זמן, טסת לחו״ל - אתה מאושר נקודתית. זה אושר שלא מחזיק הרבה זמן. אבל אם תחיה חיים שבהם אתה מסמן וי על עוד ועוד סעיפים ברשימה שלך, שמתעדכנת כל הזמן, אז בתחושה הכללית אתה תחיה חיים מאושרים, מ-V ל-V”.
נשמע קצת כמו לרדוף אחרי הזנב של עצמך.
״למסתכל מהצד אני באמת נראה כמו אובססיבי שרץ מיעד ליעד, אבל זה ממש לא אני. כשכותבים ספר בסגנון של ׳הרשימה׳ צריך קצת להגזים, אבל אני עדיין הבחור שישן שנ״צ בכל יום! אני פשוט מאמין שהחיים הם בסך הכול שגרה - גם 10 טיסות לניו-יורק בשנה נראות בסוף כמו עלייה לאוטובוס - ורשימה מוסיפה להם קצת ריגוש״.
המגיב למגיבים
אבל להיות יובל אברמוביץ׳ זה לא כזה פשוט. לצד הכבוד הרב, הוא סופג גם לא מעט בוז, שהוא כבר לא מהסס לכנות בשם ״שנאה״. ״אנשים פשוט לא אוהבים אנשים מצליחים, ובמיוחד לא כאלה שיש להם כסף״, הוא אומר. ״יש במדינה הזאת המון אנשים שהתחילו מאפס ועשו המון כסף במו ידיהם, ובמקום להעריך אותם וללמוד מהם - חושדים בהם. בדיוק עכשיו חזרתי מבית המשפט - מישהי תבעה אותי על 150 אלף שקל על כך שחסמתי אותה בפייסבוק. זה הסתיים תוך דקה, כשהשופטת הבהירה שמדובר בבזבוז זמן של בית המשפט. אז למה לתבוע מלכתחילה?״.
גם אל תיבת המייל שלו מסתננות הודעות שטנה. אחת מהן, הוא מספר, ארוכה במיוחד, נשאה את הכותרת ״אתה השטן״. ״הכותב האשים אותי שאני רק רוצה לעשות כסף, שיש לי כוונות זדוניות. והכי מצחיק זה שאת ההרצאה שבה הוא נכח בכלל עשיתי בהתנדבות״.
הרבה אנשים גם מטיחים בך שאתה נרקיסיסט.
״אני לא חושב שאני נרקיסיסט. אני חושב שכל החינוך הזה לצניעות גרם לאנשים לבטל את עצמם. אני הכי לא מאדיר את עצמי - לפעמים אני מאדיר הישגים שלי שאני גאה בהם, אבל היי, למה לא? אם הספר שלי יצא בסין ואני גאה בזה, ואני יכול לעזור לאנשים ולהסביר להם איך לעשות את זה גם, למה לא? מי שבוחר לראות בזה נרקיסיזם צריך לשאול את עצמו למה הוא מרגיש לא בנוח בתוך עורו שלו״.
כל ההאשמות האלה בטח גרמו לך להתייאש לגמרי מקריאת טוקבקים.
״ממש לא! לא רק שאני קורא, אני גם מגיב להם. קוראי מאקו - ראו הוזהרתם!״
אברמוביץ׳ צוחק על העניין ולוקח אותו ברוח טובה, אך כשהוא נשאל עם אילו קשיים נוספים הוא מתמודד בחייו הוא מרצין, ובפעם הראשונה בשיחה שטף דיבורו מאט. ״בעיקר בדידות גדולה״, הוא מתוודה. ״אני יודע שזה נשמע מתבכיין, אבל אני נוסע לבד ממקום למקום, עושה הרצאה במדינה מסוימת וישר עולה על המטוס ליעד הבא. אז זה באמת יפה שיש לך סוויטה, אבל אתה נמצא בה לבד, ובערב אתה במדינה זרה ואין לך חברים, אז אתה לא תשב עם עצמך במסעדת יוקרה, אלא תאכל במקדונלד׳ס״.
לפני כשנה וחצי סיים אברמוביץ׳ מערכת יחסים ארוכה של 7 שנים בגלל ״חוסר פרגון מבית״. ״להיות רווק שוב באמצע החיים - זה, למשל, לא היה ברשימה שלי״, הוא מעיר בגיחוך. ״לא פשוט להיות רווק בגיל 39, בטח לא עם קריירה תובענית כל כך. הרבה פעמים יש כוונה טובה מהצד השני, אבל בסוף זה לא מצליח. אבל זה בסדר, אני אופטימי, ובתור בנאדם משימתי אני גם די עובד בזה - יוצא למלא דייטים. זה חשוב לי מאוד, ואין לי ספק שזה עניין של זמן״.
אתה גם אב לשתי בנות. איך האבהות מסתדרת עם הקריירה?
״זה לא פשוט - אני נעדר לא מעט מהבית - אבל אני משתדל שכל מה שקורה לא יבוא על חשבונן. כשאני בארץ אני משתדל להרצות בערבים, וכשאני בחו״ל אנחנו כל הזמן מדברים בווטסאפ ובסקייפ. בינתיים אני לא רואה שזה משפיע עליהן באופן שלילי, אם כי אני באמת שואל את עצמי מה יהיו ההשלכות של זה עליהן בעתיד. האם זה יהפוך אותן לפעלתניות, או שזה יסרס ויקטין אותן?”
ההיסטריה סביב ״הרשימה״ קצת דחקה הצדה את העשייה שלך כשחקן וכסופר, שהיא אמנותית באופייה. איך בכלל זה מסתדר ביחד - לכתוב סדרת ספרים כזאת, להיות יזם ואיש עסקים שעומד על במות ומרצה מול כל כך הרבה אנשים, ובמקביל להיות יוצר ששואף מתוקף היותו יוצר לאמת אמנותית אישית?
״אני לא רואה סתירה בין העשייה האמנותית שלי כשחקן וכסופר לבין הרשימות. להפך - הרשימות הן מימוש של כל היכולות שלי. לא הייתי יכול לעמוד על במה ולהרצות אם לא הייתי שחקן, ולא הייתי יכול לכתוב ספרים אם לא הייתה לי יכולת סיפורית מעבודתי בעיתונות. חוץ מזה, ׳הרשימה׳ הוא אמנם ספר שמטרתו לעורר מוטיבציה והשראה, אבל הוא בנוי כמו סיפור מתח - הילד שנפל ונפצע בגב כתב רשימה, ומשם הסיפור שלו מתפתח״.
לאמנים יצא גם שם של אנשים פרטיים שלא אוהבים את הפומביות אותה אתה חי כרגע.
״אני דווקא אדם מאוד פרטי. אני לא יוצא למסיבות, לא תראה אותי באף השקה, והברנז׳ה לא מעניינת אותי. אני ביישן, אני אוהב להרהר, ואין לי שום חברים מפורסמים או חברים מהתחומים שאני עוסק בהם. גם אין לי עניין בזה, זה משעמם. על מה נדבר, על אודישנים ועל ספרים? אני מעדיף לדבר עם אנשים על החיים״.
איך הרשימה שלך נראית עכשיו?
״קודם כל, אני רוצה להשיג איזון בחיי. שיהיה לי יותר זמן לעצמי, לנוח, למצוא זוגיות. גיל 40 הוא גיל די מעאפן מבחינה הזו - אתה כולך ילד גדול ומבוסס, שקוע בקריירה ובילדים, אבל אין לך זמן ל… חיים. כשהייתי בן 30, לפני שהיו לי ילדים, הייתה לי חבורה תל-אביבית, והיינו יוצאים כל ערב, שותים ומקיאים, רוקדים, עושים סקס. היום אין את זה. אני סתם רוצה לשבת עם החברים לקפה״.
עם זאת, השאפתנות הקרייריסטית המרשימה שלו עדיין לא יודעת שובע. ״היום יש לי קריירה בינאלומית שנמצאת בחיתוליה - אני רוצה לייצב אותה, ובמקום להתפזר על כל העולם, לבחור כמה מדינות ספציפיות שבהן אעבוד באופן קבוע. חוץ מזה, יש לי מלא ספרים שאני רוצה לכתוב, אני כותב מחזה לתיאטרון, נמצא במגעים לקראת תכנית ראיונות חדשה בטלוויזיה, עובד על שני ספרים חדשים בסדרת ׳הרשימה׳ וממשיך להרצות כל הזמן״.
זה לא מעט בשביל אדם שרוצה לקחת קצת זמן לעצמו.
״זה נכון, אבל כרגע אני פשוט לא מרגיש שמיציתי את כל מה שקורה עם ׳הרשימה׳. מצד שני, אני גם אדם שנוטה להשתעמם, ויכול מאוד להיות שבעוד שנה אנחנו ניפגש לראיון ונדבר על משהו אחר לגמרי״. הוא לוקח נשימה עמוקה. ״לפעמים אני אומר לפסיכולוגית שלי שבא לי פשוט לעבור לגור בהרים, להסתכל על השמיים, לכתוב, בלי כל ההמולה. מי יודע. יש מצב שזה עוד יקרה״.