"...ובשנת 2009 קוקו זרקה את זמר האינדי השמן, ולא השלימה עם זה שהקריירה שלה לא ממריאה, ולא השלימה עם זה שהאיש שהיא הכי מתעבת בעולם, שוב חזר לשלטון, והיא עלתה לשידור בהכול דיבורים, ואמרה שלא ייתכן שהוא חזר שוב, לא ייתכן לראות את זה קורה מהצד ופשוט לשתוק, לא ייתכן, מאז רצח רבין כל המדינה הזאת ירדה לטמיון, כשהיא היתה ילדה בשנות התשעים היו לה חלומות גדולים בקשר למדינה הזאת, היתה הרגשה של עתיד חדש באופק, אבל אז הכול נהרס, והוא עלה לשלטון, ומאז אנחנו רק הולכים לאחור. והיא החליטה לכתוב מניפסט, לא ספר, כי הספרות מגעילה אותה, מניפסט שקראה לו "האיש שרצח את ראש הממשלה", ובו היא סיפרה על גיורא זוכמן, בתול בן ארבעים ושמונה שגר עם אמא שלו, והוא לא מסוגל להסכים לעובדה שהוא שוב חזר לראשות הממשלה, ואמא שלו, שקצת מאוהבת בו, אומרת לו שהוא טועה בגדול, ושראש הממשלה הזה מדהים, ראש הממשלה מביא ביטחון. והוא אומר, לא אמא, את טועה בגדול, את נהיית טיפשה כמו כל המדינה הזאת, מדינה של ליכודניקים, צריך לרצוח את ראש הממשלה, צריך לירות לו כדור בראש אמא, צריך לרצוח אותו, והיא אומרת לו, תשתוק ומיד, איך אתה מדבר על ראש הממשלה, עוד יעצרו אותך, עוד יחסלו אותך. והוא מתהלך בכיכר רבין הריקה מאדם, והוא הולך למפגשים של שלום עכשיו, ורואה שהם רק שותים קפה, והוא אומר להם, איך אתם לא מתביישים, אתם לא מבינים שצריך לרצוח את ראש הממשלה? אתם לא מבינים שהאיש הזה ואשתו יביאו אסון על המדינה? והם אומרים לו שצריך לעצור אותו, לעצור אותו לפני שיהיה מאוחר מדי, והוא אומר להם, עכשיו אני מבין הכול על השמאל, השמאלנים באמת יפי נפש כמו שאמרו עליהם, השמאלנים יודעים רק לשבת באקדמיה ולדבר דיבורים בשביל להרגיש טוב עם עצמם, כל העניין בעצם הוא שהם רוצים להרגיש יותר חכמים משאר המדינה, יותר נאורים, זה כל הסיפור, השמאלנים אימפוטנטים, השמאלנים לא רוצחים, לא כאלה בני אדם הם, הם רק יודעים לצקצק בלשון, להגיד, אוי, זה פשוט נורא, לדבר בקפה של הבוקר על כמה שנורא, לצעוד בכיכרות ולהגיד כמה שנורא, לכתוב טוקבקים באינטרנט על כמה שנורא. לרצוח ראש ממשלה הם לא יודעים. הם לא יודעים לקפוץ על גדרות, הם לא יודעים לריב על גבעות, הם לא יודעים להרביץ לחיילים, הם לא יודעים להתנגד. והוא קונה אקדח, והולך למטווח, ולומד איך לקלוע למטרה בום בום בום. והוא שוכר חדר במלון קינג דייוויד בירושלים, ומסתכל מהחלון על כיפת הזהב, והיא קוראת אליו. והוא הולך לכנסת ביום שאחרי ואומר לשומר, סליחה, אדוני, אני גבר אשכנזי שמנמן, ואני גם שמאלני, אל נא תחשוד בי, רווק הנני, גר עם אמי הנני, והשומר נותן לו להיכנס, והוא שואל את המודיעין, איפה ראש הממשלה בבקשה, ואומרים לו, ראש הממשלה בקומה שבע, והוא עולה במעלית ושומע את ראש הממשלה מדבר במשרד, והוא נכנס ואומר, אה, סליחה, ראש הממשלה? וראש הממשלה פתאום כל כך חתיך, ראש הממשלה פתאום כל כך כריזמטי, ולרגע גיורא מרגיש שהוא מתחרט על הצעד, וראש הממשלה אומר לו, כן, אדוני, מה אתה רוצה בבקשה? וגיורא מתחיל לבכות, ושולף את האקדח, ויורה בום בום בום. והשמים מתכסים ציפורים שחורות כמו בסרט של היצ'קוק, וגיורא הולך אל הכיכר שעכשיו מלאה בנרות, והוא עולה אל הדירה, ואמא שלו אומרת, גיורא, מה עשית, מה עשית, והוא מתעורר מהחלום, ורואה את ראש הממשלה ואשתו צוחקים בטלוויזיה, ואמא שלו אומרת לו, הכנתי פתיתים וקציצות, והוא יושב אל השולחן, בשקט בשקט, אוכל את מה שמבשלים לו.
וקוקו לקחה את המניפסט והקריאה אותו מחוץ לכנסת עם מגפון, ואז היא התחילה לראות איך כל הכנסת מתמלאת שושנים אדומות"
"2007" הוא ספרו השני של קובי עובדיה, מחבר "העונה האחרונה של מוטי ביטון". במרכז הספר עומדת דמותו של שרון יאנג – גבר נערץ שמשהו נורא מטלטל את יסודות קיומו וגורם לו לאבד שליטה על חייו. הספר ראה אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן