מי שביקר בשבוע הספר התקשה להתעלם מהתורים הארוכים מחוץ לדוכן של הוצאה חדשה יחסית "אדל-יהלומים", הוצאת ספרים רומנטיים ואירוטיים שהחלה לפעול בשנתיים האחרונות, הצליחה לבסס קהילת קוראים נאמנה באמצעים צנועים, ברשתות החברתיות ובפרסום מפה לאוזן. כעת כשההוצאה הלא כל כך קטנה כבר התחילה להפוך לתופעה רצינית בנוף הספרות, דיברנו עם המו"לית לינדה מזרחי, שסיפרה לנו על הדרך הארוכה שעשתה ההוצאה הצעירה בשנתיים האחרונות.
"אנחנו הוצאה משפחתית, אבל כבר לא קטנה. הוצאנו כשמונים כותרים, וכרגע אנחנו במתכונת של כל שבוע ספר".
כל שבוע?
"כן, כל יום ראשון אנחנו מוציאים ספר לאור. אנחנו בסטימצקי, אנחנו בצומת ספרים, בחנויות הפרטיות. האמת היא שעד היום יותר התמקדנו בעשייה ופחות בקידום, כי הספרים שלנו די מכרו את עצמם. פשוט כל ספר שהוצאנו היה מוצלח, אז פחות התעסקנו בקידום, ועכשיו בשבוע הספר, פתאום אנשים ראו את כמות האנשים שמגיעים לדוכן, וזה עשה כזה 'וואו', איזה משהו מיוחד. ועכשיו אחרי שבוע הספר, באמת פנו אלינו מכל מיני מקומות, אז הבנו את המשמעות של זה, את התופעה".
איך התחילה ההוצאה?
"אני הקמתי אותה לפני שנתיים, ואז העבודה התחילה להיות גדולה, אז צירפתי את אחי, ואנחנו חצי חצי בעסק, גם אבא שלי עוזר לנו. עסק משפחתי".
איך את מצליחה להעלות ספר כל שבוע?
"האמת? כסף. יש לך כסף ואתה רוכש זכויות יוצרים, רוכש ספרים לתרגום, והספרים מחזירים את עצמם, יש מחזוריות. אני המו"לית, אני בוחרת את הספרים, קוראת אותם באנגלית, אם אני מחליטה שהוא מספיק טוב, אני רוכשת את הזכויות של הספר והוא נכנס לתרגום. זה מטורף, אנחנו עובדים נון-סטופ, יש לי קרוב לשבעים כותרים שאני כבר רכשתי, כרגע עשרה ספרים נמצאים בעשייה, תרגום, עריכה, כריכות. נכנסנו ללופ, כל הזמן יש לנו ספר מוכן".
איך היית מגדירה את האופי של הספרים?
"אני מגדירה את זה כרומן, על כל שלל תתי הז'אנר. יש לי רומן רומנטי, רומן אירוטי, רומן על טבעי, רומן מתח, קומדיה, רומן אופל. התחלתי לאחרונה לגעת באופל, כי הבנתי שזה הולך".
לפי מה שראיתי בקטלוג שלכם, נראה שגם בספרי המתח יש פן אירוטי לרוב.
"לא בכולם, יש לנו ספרים שהם לא אירוטיים. אבל לכולם יש אופי של רומן. הרי מה הופך ספר לאירוטי? עד כמה הסקס שם מתואר לפרטי פרטים. אם יש בכל דף, אני פחות הולכת על זה, יש לנו אירוטי, אבל הספרים שלנו הם ספרים עם תוכן, עם עלילה. זה לא "50 גוונים", לא כל שנייה תקרא קטע סקס. יש לנו ספרים כאלה, יש, אבל אני יותר אוהבת להתעסק בספרים עם תוכן, אנשים יותר אוהבים את זה".
ראיתי אצלכם ספר בשם "מדהים בטירוף". זה אחד הספרים המצליחים?
"כן, זה על אריות הים, בנות אוהבות חיילים... זה על המארינס, הנייבי סילס. קהל היעד שלנו הוא מאוד איכותי, הוא רוצה עלילה, הוא רוצה מעבר לאירוטי".
מי קהל היעד שלכם?
"נשים, מגיל 18 עד גיל 50, שרוצות לקרוא ספר טוב, איכותי, עם רומן טוב. צריך גם משהו מעבר לרומן, מתח, פעולה, אולי אפילו גם קצת לברוח לעל-טבעי. משהו שיאתגר אותן שכלית, שהן לא יצפו את הסוף, כל מיני טוויסטים מגניבים. רק שלא יהיה עצוב, עצוב יש מספיק. מנסיוני, לקרוא דברים שהם דרמה, ספרים שאחד הגיבורים הראשיים מת וכדומה, זה פחות עובד".
ויש לכם קשר עם הקוראות?
"בטח, בפייסבוק. מעלים סיקורים. כשספר מצליח, זה בגלל הסיקורים, זה מה שגורם לו להצליח. כל הזמן עולים סיקורים, 'יו, איזה ספר קראתי, אתן חייבות', 'התרגשתי, בכיתי, לא צפיתי את הסוף'. כאלה דברים. יש לי טרילוגיה שנקראת "9 דקות", זה למשל רומן פסיכולוגי שהוא לא אירוטי, אנשים קוראים אותה ונכנסים למחסום קריאה, אומרים שהם לא יכולים לקרוא משהו חדש, הספר כל הזמן בראש שלהן".
הפייסבוק זה 'מפה לאוזן' החדש?
"בדיוק, מפה לאוזן בפייסבוק, חברות ממליצות, ככה זה הולך. קודם לא השקענו ביח"צ, עכשיו אנחנו מבינים שזה גם חשוב".
אבל הצלחתם לבנות קהל מבוסס בלי יח"צ.
"כן, בנינו את הקהל כי ברגע שאתה קונה ספר, ואתה ממשיך לקנות עוד ספר ועוד ספר, ולא מאכזבים אותך, וכל ספר שיוצא בהוצאה נהיה הצלחה, אז הן סומכות עלינו בעיניים עצומות".
איך את מחליטה מה יעבוד ומה לא?
"אני פשוט יודעת, אני קוראת ואני יודעת, אין לי איך להסביר את זה".
ומה עם ספרים ישראלים?
"גם, בטח. יש לנו את הוצאת 'אדל', שזה רבי מכר, ויש את הוצאת 'יהלומים' שזה לספרים ישראלים. יש תותחיות רצח בארץ, נותנות פייט לרבי מכר ביג טיים. ספרים מאוד מצליחים. יש לנו מלא סופרים כחול לבן, שרון צוהר, אביבה סרור-בייגל. הסופרות בארץ מגיעות למצב שהן מוכרות כמו רבי מכר בחו"ל".
"גם אני התחלתי כסופרת. האמת שכל העסק הזה התחיל כשנהייתי סופרת, הוצאתי את הטרילוגיה שלי (טרילוגיית גולד, א"ר). ואז קראתי משהו ששרון צוהר כתבה, והתאהבתי בכתיבה שלה. לקחתי את הכסף שהרווחתי מהטרילוגיה שלי, ואמרתי לה 'בואי, יש לי כסף, אני אוציא את הספר שלך'. לקחתי את הכסף והשקעתי בסופרות. העסק התחיל בכחול לבן, ואז לאט לאט התחלתי גם לקנות רבי מכר מחו"ל".
קטע מתוך הפרק הראשון בספר "לכבוש את הקיר":
לאיידן, שגובהו היה מטר תשעים ושבע ולפעמים שקל כמעט מאה ושלושים קילו גם באמצע העונה המתה, הייתה נוכחות של אל מעולם המיתולוגיה ולא של בן תמותה רגיל. איידן היה חיה, לבושה בבגדים של אדם. לא היה בגופו אף שריר שנועד רק ליופי. הוא היה פשוט מסיבי. ובכל מקום. לא הייתי מופתעת אם צילום רנטגן היה מראה שעצמותיו דחוסות יותר מעצמות של אנשים רגילים. שריריו טופחו ועוצבו למטרה אחת בלבד, והיא לחסום ביעילות מרבית את הקוורטרבקים של הקבוצות היריבות.
חולצת הטי הגדולה שלבש בבוקר שבו נפגשנו לראשונה לא הצליחה להסתיר את שרירי הטרפז המדהימים שלו, את שרירי החזה, את השרירים התלת־ראשיים ובטוח שלא את שרירי זרועותיו. הבחור היה פשוט בנוי ומחוטב כמו בודי־בילדר. ירכיו כמעט קרעו את התפרים במכנסי הספורט שלבש. אני זוכרת שהבחנתי בכך שאגרופיו נראו כמו לבנים ומפרקי ידיו שחיברו אותם לזרועותיו היו הכי גדולים שראיתי אי פעם.
והיו את הפנים שבהן ידעתי שאצטרך להתבונן למשך תקופת זמן לא מבוטלת. בעוד תווי פניו היו קשים כמו של בחורים רבים שהיו בכושר גופני דומה לשלו, איידן היה חתיך בצורה שלא הייתה בדיוק נחשבת יפה מבחינה אסתטית. לחייו היו רזות, עצמות לחייו גבוהות וקו לסתו חד ורבוע. זוג עיניו העמוקות הודגשו על ידי גבות עבות וכהות. היו לו זיפים קצרים ומעוצבים שכיסו את חלקן התחתון של פניו גם אחרי שהוא רק סיים להתגלח.
הדבר היחיד שהזיפים הקצרים לא הצליחו להסתיר הייתה צלקת לבנה בקו השיער שלו, שנמתחה מהרקה ועד אל מתחת לאוזן. והיה כמובן את הפה שלו, שהיה עשוי להשוות מראה זועף לכל גבר. שערו היה חום ועורו בצבע זית. שרשרת זהב הציצה מבעד לצווארון חולצתו, אבל דעתי הוסחה על ידי כל יתר מאפייניו של איידן גרייבס, ולכן נדרשו לי כמה חודשים כדי לגלות שעל השרשרת מתנוסס תליון של סנט לוק הקדוש. הוא לא הלך לשום מקום בלעדיו.
גודלו היה מספיק כדי להטיל עליי איום, בתקופה הראשונה. עיניו החומות שניקבו בי חורים רק הוסיפו לאיום שנראה שקורן מבעד לנקבוביות עורו.
למרות כל זאת, המחשבה הראשונה שלי הייתה: אלוהים אדירים. אבל מייד העפתי אותה הצידה, כי אסור היה לחשוב דברים כאלה על הבוס החדש שלי.
את כל ספרי הוצאות אדל ויהלומים ניתן להשיג באתר ביבוקס.