מסך הקטיפה הכחול של סוזן דלל עוד סגור. מאחוריו אפשר לשמוע רקיעות רגליים כבדות. קפיצות, ריצות וסיבובים המתרחשים שם מבלי שנראה. הקהל ממתין. האורות מתחילים להתעמעם והמסך נפתח. התמונה שנחשפת עוצרת נשימה. במה שחורה, רצפה עגולה ולבנה ועשרות מנורות בוהקות המקנות מראה בין-כוכבי שקשה להישאר אדישים כלפיו. כל חברי הלהקה נעים בקצב מסחרר בין קצה אחד לשני. עוד רגע הכאוס הזה יעביר הילוך ויירגע. אבל עד אז, מדובר בדקות ספורות של התפרצות גופנית מהממת.
"סלאג", היצירה החדשה של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק, מבשרת עידן חדש בלהקה. על ההפקה חתום אבשלום פולק בשיתוף רקדני הלהקה, כשענבל פינטו מחוץ לתמונה. פולק ופינטו נחשבו, במהלך 22 השנים בהן היו שותפים בחייהם הפרטיים וביצירתם המקצועית, לשניים מהקולות המקוריים ביותר בעולם הבמה בארץ ובחו"ל. היא הביאה את עולם המחול, הוא את המשחק, ובמהלך השנים עברו סינרגיה מושלמת והגיעו לכדי טשטוש מוחלט בין התפקידים. כעת, עם הפרידה המתוקשרת, זוהי פעם ראשונה בה נלקחים צדדים. פולק מתייצב (באומץ רב, יש לומר) בעמדת ה"אוטר" ולוקח אחריות מלאה על הכוריאוגרפיה, עיצוב התפאורה ופס הקול. "סלאג" הוא לגמרי שלו.
ויש לו הרבה במה להתגאות. התפאורה היא אחת המרהיבות שאפשר לברוא בתוך אולם צנוע אך מכובד כמו זה של סוזן דלל. במינימליסטיות מלאת רגישות, התאורה המנצנצת הופכת את ההופעה לכזו שנחרטת בתודעה, ובעיקר, אם להיות כנים, מחפה על לא מעט חוסר תוכן כוריאוגרפי המנכיח את היעדרה של פינטו. "הסלאג הוא רכיכה או חילזון המייצג את תחושת הזמן, את הגבול והבית" נכתב בקומוניקט היצירה. כמו הסלאג, אותו לוקח פולק כתמה, הצפייה ביצירה מותחת את גבולות הזמן ושמה דגש על ההקרבה שבסלילת דרך עצמאית.
נדמה כאילו "סלאג" בנוי מאסופת תמונות יפהפיות. לפעמים הן כל כך יפות, שהן כלל לא זקוקות לתנועה כדי למלא אותן. ולפעמים, המחול בהן מצליח להרטיט. בעיקר בתנועות קטנות ומחוות דרמטיות. הרקדנים מתמסרים ליצירה כולה, גם אם לעתים היא אינה מאתגרת אותם במיוחד. מי שבולט הפעם יותר מכולם הוא צבי פישזון. השחקן הוותיק, הנמצא בלהקה כבר 15 שנה, מבריק בתפקידו החדש כמו התאורה הזורחת מעליו במרכז הבמה. קשה להסיט ממנו את המבט, גם כששמונה רקדנים מוכשרים וצעירים מאוד נעים סביבו. פישזון מחשמל ונוגע ללב ומפיח רוח חיים ביצירה כולה. אלו הקטעים איתו ששווים את הצפייה ביצירה - כשהוא מדקלם ברוסית, איטלקית וצרפתית אל תוך המיקרופון, כשהוא מפליק בישבנה של אחת הרקדניות וכשהוא שוכב על הרצפה ומשמש סולם לרקדנית אחרת.
הרגעים הטובים ביותר ב"סלאג" הם אלו שהם "פינטו ופולק" קלאסיים. עם מוזיקת ג'אז מתקתקה, פנטומימה משעשעת וכוונה ברורה לספק את הקהל. פולק לא מוותר על אותם רגעים שהם הלחם והחמאה של הלהקה, וכך נותן איזשהו מענה למי שבא לראות את הלהקה שה-DNA שלה כל כך חקוק ומוכר. אבל כאשר נסגר מסך הקטיפה הכחול על בימת סוזן דלל, הפיל בחדר היה מורגש יותר מאשר קודם - ענבל פינטו עדיין חסרה.