ינואר – ולדימיר פוטין
מסכן פוטין. כשהוא התנדב לארח את האולימפיאדה בסוצ'י, לא היה לו מושג שזה הולך להפוך לצ'רנוביל של יחסי ציבור. עוד לפני שיריית הפתיחה נשמעה החלו המחאות נגד המדיניות האנטי-הומוסקסואלית של רוסיה, ובהמשך כולם דיברו גם על הנזקים הסביבתיים, ניצול העובדים וסיפורי השחיתות שסבבו את המשחקים האולימפיים. ואם כל זה לא הספיק, אחר כך החלו ההפסדים, והתמונה של פוטין יושב ביציע וקובר את פניו בידיו, כשהוא נראה כמו נבל מסרט של ג'יימס בונד ששכח את החתול הפרסי שלו בבית, הפכה לוויראלית בין לילה. לא נורא, פוטין. אם אתה לא יכול לנצח אותם, ספח אותם. בסוף 2014 הוא שוב חזר לכותרות עם המשבר הכלכלי הקשה שפוקד את רוסיה. לא נורא, הוא הבטיח שתוך שנתיים זה יעבור. נתראה ב-2017.
פברואר – מארק צוקרברג
אחרי שפייסבוק רכשה את אינסטגרם ב-2012, זאת הייתה רק שאלה של זמן עד שמארק צוקרברג יסמן וי כחול גם על וואטסאפ. השנה זה קרה, כשפייסבוק קנתה את האפליקציה במחיר שיא של 19 מיליארד דולר וחיזקה עוד יותר את המונופול שלה בתחום הדברים המטומטמים שגורמים לנו לבהות בסמארטפון כל היום. לאחרונה מגזין פורבס אמד את הונו האישי של צוקרברג ב-32.5 מיליארד דולר ומיקם אותו במקום ה-21 ברשימת עשירי תבל, מה שהופך אותו לקקי המחייך הכי עשיר בעולם.
מרץ – חגי פליסיאן
ניסיון ההפללה של חגי פליסיאן וביטול כתב האישום נגדו, יכולים בקלות להיכנס לרשימת 2014 הפדיחות הכי גדולות של המשטרה לשנת 2014. אבל היה גם צד חיובי לכל הסיפור, כשפליסיאן הפך לתופעה הוויראלית הכי מוצלחת בישראל השנה, ואולי בכל הזמנים. הטאמבלר "פליסיאן הלא רוצח" איגד את מרבית הממים האלה, שכללו את הקלוזאפ המאיים של פליסיאן בתוספת כיתובים כמו "אתה הולך להישרף! אם אני לא אמרח לך קרם הגנה" או "אני יודע איפה אתה גר! רחוב מהמם". הניסיון לתפור אדם חף מפשע על רצח מעולם לא היה מצחיק יותר.
אפריל – משה כחלון
כשמשה כחלון הודיע על שובו לחיים הפוליטיים, ומאוחר יותר גם על הקמתה של מפלגה חברתית חדשה, היה ברור שיש לנו פה גיים צ'יינג'ר. כעת, יותר מחצי שנה לאחר מכן וחודשים ספורים לפני הבחירות, עדיין לא לגמרי ברור מי נמצא ברשימה של הליכודניק לשעבר, אבל עושה רושם שהציבור כל כך אוהב אותו שגם אם הוא יגיד שהוא משריין את המקומות הראשונים ליגאל עמיר, לסבתא שלו ולקוסם מארץ עוץ, אנשים עדיין יצביעו לו.
מאי – קונצ'יטה וורסט
תגידו לאנשים את השם תומאס נויווירת והם לא יבינו מה אתם רוצים מהם. גם את השם קונצ'יטה וורסט לא בטוח שכולם יזכרו. אבל דברו איתם על הדראג קווין עם הזקן וסביר להניח שאצל כולם ייפול האסימון. כשהמתמודדת האוסטרית זכתה באירוויזיון היא עשתה היסטוריה והפכה לאישה הג'נדרקווירית הראשונה שגרמה לאנשים בכל העולם להגיד את הביטוי "ג'נדרקווירית". לידה דנה אינטרנשיונל נראית הכי סטרייטית שיש.
יוני – רובי ריבלין
מילים רבות כבר נשפכו השנה על רובי ריבלין, הנשיא הבית"ריסט ואיש ארץ ישראל השלמה שהפך לסמל השוויון והדו-קיום. ובכל זאת, הנה שפכנו עוד כמה. אז כן, רובי ריבלין הוא אחלה, ומי שיש לו בעיה עם זה יכול לכתוב טוקבק זועם לפני שהוא חוזר לשרוף מסגדים. ומה לגבי שמעון פרס? מה באמת.
יולי – מריו גצה
תנחומינו לדני נוימן, אבל אם צריך לבחור את האיש שעשה את המונדיאל הזה, זה כנראה יהיה מריו גצה. תומאס מולר אולי היה הכובש המצטיין, ולואיס סווארס ללא ספק היה הערפד המצטיין, אבל בסופו של דבר זה היה הקשר בן ה-22 מבאיירן מינכן שהבקיע את שער הניצחון נגד ארגנטינה והעניק לגרמנים את הגביע.
אוגוסט – ג'יימס פולי
לא הרבה זמן אחרי שהראפר המקומי הידוע בתור "הצל" הפך למנהיג אספסוף פאשיסטי שהטיל אימה לשתי שניות על השמאל התל אביבי, התברר לנו שקיים בעולם ראפר הרבה יותר מרושע ממנו שעורף ראשים של אסירים. הראשון שבהם היה העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי, שסיקר את מלחמת האזרחים בסוריה לפני שנחטף על ידי דעא"ש והוצא להורג. הראפר שלכאורה התיז את ראשו מכונה ג'ון הג'יהאדיסטי והשבויים שלו סיפרו שלתא הטרור שאליו הוא משתייך קוראים הביטלס. הו, האירוניה.
ספטמבר – ברק אובמה
אי אפשר שלא להעריץ את רף הסבלנות של אובמה. כשהוא החליט סוף סוף להתערב במה שקורה בסוריה ולהוביל תקיפה אווירית נגד יעדים של דעא"ש יחד עם שורה של מדינות ערביות, הוא הוכיח שכל מה שצריך לעשות כדי לעצבן את נשיא ארה"ב זה לדכא מרד, לבצע רצח עם, להשתמש בנשק כימי ואז לערוף מלא ראשים ולהעלות את זה ליוטיוב. שמישהו יחזיק אותו.
אוקטובר –שושנה רוברטס
את שושנה "היי בובה, לאן את הולכת?" רוברטס אתם בטח מכירים בתור הבחורה ההיא שכל ניו יורק הטרידה מינית. הסרטון שלה מטיילת במשך עשר שעות ברחובות העיר, כשכל גבר שנקרה בדרכה זורק לעברה הערה/שורק לה/מתחיל לעקוב אחריה, היה חלק מקמפיין של עמותה שרצתה להעלות את המודעות להטרדות מיניות. והתוצאות? מטרידות.
נובמבר – קים קרדשיאן
לניקי מינאז' מגיעה טפיחה רצינית על התחת. סליחה, על השכם. נכון, מינאז' לגמרי חיממה את המושב עם הטוורקינג ב"אנקונדה", אבל קרדשיאן היא זו שהפכה את 2014 באופן רשמי לשנה שבה הישבן הגדול הפך לדבר הכי סקסי בעולם. השער הפרובוקטיבי למגזין "פייפר" לא רק שבר את האינטרנט, אלא גם חצה את העולם לשני חלקים: אלה שחושבים שקרדשיאן היא הסמל הפמיניסטי של תקופתנו, ואלה שחושבים שהיא סתם בובת מין ממוסחרת. אה, וקנייה ווסט.
דצמבר – יצחק (בוז'י) הרצוג
בוז'י עבד על כולנו. כשהוא נבחר לראשות העבודה, כולם היו בטוחים שמדובר בפוליטיקאי עם כריזמה של חרדון שלא יגיע לשום הישג משמעותי. מאז עברה שנה ופתאום נראה שהבייבי פייס הזה הוא הטוען העיקרי לכתר של ביבי. אז נכון, אפשר לבקר אותו עד מחר על זה שהוא החליט לפרגן ככה לציפי לבני, אבל חייבים להודות: יחסית לחרדון הוא דווקא לא רע בכלל.