טרילוגיית "הלוויתן מבבל" (הגר ינאי)
ספרי הפנטזיה שכתבה הגר ינאי זכו פעם אחר פעם בתואר "לא לילדים בלבד" - ובצדק. ובנוף התרבותי הנוכחי, שיודע להוקיר יצירות פנטזיה אפלות ומורכבות, מה יותר טבעי מעיבוד טלוויזיוני לסיפורם של האחים אלה ויונתן, והמסע של הנסיכה נין-אורמוז? במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים, עיבוד קולנועי בסגנון "שר הטבעות" או "האריה, המכשפה וארון הבגדים" היה הפתרון המתבקש, אבל זוהרם של סרטי הפנטזיה האפיים הועם, והמקום הטבעי באמת ל"הלוויתן מבבל" הוא הטלוויזיה. חשבו על זה: ייצוא ישראלי לנטפליקס בתקציב עתק ובערכי הפקה גבוהים, עם שחקנים צעירים שייכנסו לנעליהן של הדמויות ולוקיישנים ציוריים ברחבי אירופה ומזרח אסיה. "משחקי הכס" גם ככה הסתיימה, והצופים צמאים למים שבין העולמות.
הצמחונית (האן קאנג)
כבר מההתחלה חשוב לומר ש"הצמחונית" לא יהיה שובר קופות. הסיפור המטריד, האיטי, הרע והאלים אבל גם היפה, הפיוטי והשביר שכתבה האן קאנג לא מתאים לכל אחד. גם לא לכל קהל. אבל סיפורה של יונג יה, האיש השקטה והצייתנית שבעקבות חלום טורדני מחליטה להפסיק לאכול בשר, צעד שמטלטל את חיי המשפחה האומללים שלה עד היסוד, הוא סיפור מהפנט וחושני, שאפשר לספר בו זמנית כאגדה, כבלט וכסרט אימה. בהינתן הבמאי הנכון, "הצמחונית" יהפוך ללהיט פסטיבלים גבה מצח ולסרט שיוקרן בקולנוע לב במשך חצי שנה ברציפות, למרות כל המחאות של הצופים על הגרוטסקיות שלו. אבל וואו, כמה יפה הוא יצולם.
קורות משפחת גלאס (ג'יי. די. סלינג'ר)
נכון, זה חלום באספמיה. סלינג'ר ויורשיו דואגים לכך שיצירותיו של הסופר לא יעובדו לסרטים, סדרות או הצגות (אחרת כבר מזמן היינו רואים את הסרט על פי "התפסן בשדה השיפון"). אבל בעולם מושלם, קורותיה של משפחת גלאס, שמתפרשים (ובעיקר נרמזים) על פני "פראני וזואי", "הרימו את קורת הגג, נגרים", "יום מושלם לדגי בננה" ו"ליד הדוגית", היו הופכים לסדרת איכות ב-HBO. לינה דנהאם היתה מביימת כי היא צריכה את הקאמבק וכי פירוק טלוויזיוני של בורגנות אכולת חרדות הוא משהו שהיא מצטיינת בו. גם מת'יו ויינר ("מד מן") יוכל להפוך את שברי הסיפורים האלה ל-10 פרקים איטיים אך מרתקים, שיגרפו משהו כמו מיליון פרסי אמי. זואי קזאן לתפקיד פראני - כן או כן?
שרה גיבורת ניל"י והבכור לבית אב"י (דבורה עומר)
סדרת אנתולוגיה שתעסוק בפירוק דמויותיהם של גיבורי תרבות ציוניים. העונה הראשונה, "גיבורה" - כי מי צריך את כל השרה והניל"י האלה? - תצולם כמערבון, ותציג את דמותה של שרה כפי שמעולם לא הוצגה לפני כן: מקללת, מעשנת, כנראה יורה במישהו כבר בפרק הפתיחה. העונה השניה, "בכור", תציג את חיי המשפחה האומללים והטלנובליים של אליעזר בן יהודה מנקודת מבטו של בנו, איתמר. יידרשו לכך שחקנים מעולים וצילומי חוץ מפוארים, בעיקר בשחזור של פלשתינה בימי המנדט, אבל בדיוק בשביל זה המציאו את מושג הקופרודוקציה. תנו לאירופאים לשפוך על ההפקות האלה כמה מיליונים ותראו איך נטפליקס קונה את זכויות ההפצה עוד לפני שצולם השוט הראשון.
מותו של איוואן איליץ' (לב נ. טולסטוי)
הבו לנו שחקן אחד שייסרב לגלם את איוואן איליץ' בסרט, כי מדובר במועמדות מובטחת לאוסקר. חייו הארוכים והמושחתים של פקיד בית המשפט, שעולה לגדולה אבל מאבד על הדרך את מצפונו, מגיעים לקצם, והוא עורך עם עצמו חשבון נפש ארוך ועצוב. מקיפה אותו קבוצת דמויות משנה רעה וקמצנית לא פחות, שתעניק לשחקנים שיקיפו את מי-שלא-יהיה שיגלם את איליץ' תפקידים עסיסיים שידברו עליהם גם שנים קדימה. BBC יוכלו להפיק ולהלביש את הקאסט בשלל מחוכים, פרוות ושמלות כבדות.
מאחורי ההר (מאיה ערד)
תעלומת הרצח של ערד מצליחה בו זמנית להיות מאוד אמריקאית ומהודקת, אבל גם מאוד ישראלית ופרומה, וזה שילוב שיכול להזין יופי של מיני סדרה בכאן 11 או סרט ישראלי שלא ממש ישבור קופות, אבל יזכה מהמבקרים לתואר "מענג". ובכלל, תעלומת הרצח מגיעה רק בחלקו האחרון של הספר, לכן אפשר יהיה להקדיש את רוב המיני סדרה או הסרט לתיאור העולב של הבקתה, לדינמיקות המתוחות והמשעשעות שנרקמות בין הדמויות ולסצנת הסקי הבלתי נשכחת של זוהר, חוקר הספרות שהופך, בעל כורחו כמעט, לבלש. ערד פורחת בתיאור יחסים לא נעימים בין דמויות מנומסות מדי, וזו איכות שקל לתרגם לקולנוע, ועם התסריטאי הנכון זה יכול לצאת גם חכם ומצחיק.
הרומאן המצרי (אורלי קסטל-בלום)
כמו "מד מן" בשעתה, גם הסדרה על פי "הרומאן המצרי" תייצג נאמנה הלך רוח של זמן ומקום, גם היא תצטרך להיראות נהדר ולהכיל שחזור תקופתי מוקפד (נרשה להם לחפף בחלקים שעוסקים ביציאת מצרים, אבל שם זה נגמר), וגם היא תשבור את הלב. כוחו של הספר של קסטל-בלום הוא לאו דווקא באירועים הדרמטיים שבו - למרות שיש מהם לא מעט - אלא בחדות המבט, ובבחירת הסיטואציות המשונות והאנושיות ביותר. עלית השחקניות בישראל מוזמנת כבר מעכשיו לריב על תפקיד "הבת הבכורה", כי מדובר בדמות שעוד יכתבו עליה סמינריונים בחוג לקולנוע.
ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי (מייקל שייבון)
"קוואליר וקליי" הוא סרט ההרפתקאות שלא ידע שהוא סרט הרפתקאות. הוא סיפור משפחתי, סיפור אהבה, סיפור מסע, סיפור יציאה מהארון, סיפור הגירה ואפוס גיבורי על ביצירה אחת. מדובר אמנם בספר עב כרס, שלא תהיה ברירה אלא להשמיט חלק מפרטיו בעיבוד לקולנוע, אבל הצלילה אל תוך מיתולוגיית הקומיקס האמריקאית (הבדויה והאמיתית), התפקידים העסיסיים והאפשרות לראות את הסצנות באנטרקטיקה על מסך גדול - כל אלה שווים את הקורבן. בונוס של הערכה יינתן למפיק שיהפוך "קוואליר וקליי" לסרט אנימציה לקבל מבוגר.
יצר לב האדמה (שהרה בלאו)
רווקה בת 30 מואסת בחיי הבדידות ומחליטה להכין לעצמה חתן. לא, לא למצוא חתן - להכין אחד. היא מקימה לתחייה גולם, ולא תאמינו כמה ואיך הוא קם על יוצרו. הספר של בלאו ראוי לקומדיה שחורה ישראלית, שישולבו בה גם נגיעות האימה הראויות. איזה שילוב קולנועי בין "בתולות", "תמרות עשן" ו"כלבת". חשוב רק להקפיד על צילום משובח, שיעביר היטב את האווירה המסתורית והגרוטסקית שבספרה של בלאו.
מזל קטן (קלאודיה פיניירו)
ספריה של פיניירו הושוו לסרטים של היצ'קוק, ואת "מזל קטן" אפשר לביים, בהתאם, כמלודרמה מותחת, אבל גם כסיפור שיבה שובר לב. יום אחד, חוזרת מרי לעיירה טמפרליי בה חיה בעבר. אבל פעם היה לה שם אחר, ומראה אחר. אפילו קול ומבטא אחרים. אם יזהו אותה, ישנאו אותה. כעלילת מתח, הסיפור של מרי נחשף ומתקלף שכבה אחרי שכבה, וכסיפור על טראומה ומחילה הוא צובר עוד ועוד משקל עד לרגע של גילוי מזכך. אי אפשר לספר הרבה מעבר בלי לקלקל את חוויית הקריאה ב"מזל קטן", אבל באמת שכל רגע בו לא מעבדים אותו לסרט הוא רגע מבוזבז.
עין החתול (מרגרט אטווד)
גם "המתנקש העיוור" של אטווד היה יכול לפרנס מיני סדרה על סודות משפחתיים, אבל "עין החתול" אינטימי ועשיר ממנו - ולכן גם יהפוך למוצר טלוויזיוני מרתק יותר. הספר הוא מבט כפול, מנקודת מבט ילדותית ומבוגרת, על הקושי והאכזריות שכרוכים בלהיות ילד. זה נושא מורכב, אבל כזה שהטלוויזיה יכולה לבחון לעומק (חשבו על עלילות הילדים ב"שקרים קטנים גדולים", למשל). ואם HBO הימרו על "החברה הגאונה" ופיתחו ממנו סדרה מושקעת מאוד, גם אם לא מרתקת, אין סיבה שה-BBC, למשל, לא יפיקו את "עין החתול". יו נואו, רק שיעשו אותה מעניינת - באמת שכל חומרי הגלם כבר שם.
