אני תמיד חשדנית כשאני קוראת רשימות של ספרים שחייבים לקרוא. מי אתם ומה אתם, אני חושבת לי, שתקבעו בשבילי מהם עשרים הספרים שאני חייבת לקרוא. ספרים הם לא מידה אחת שמתאימה לכולם. יש כמובן קריטריונים ברורים של איכות, אבל מלבדם, יש רשימה ארוכה של מדדים שמשפיעים על המפגש בין קוראת ובין ספר: ניסיון חיים ספציפי, העדפה אישית, והמצב המסויים בחייה של הקוראת ברגע בו היא פוגשת את הספר. ולכן, רשימה אחת של מבקר ספרות, חשוב וחכם ככל שיהיה, יכולה להתאים לקוראת אחת, חכמה ואוהבת ספרות ככל שתהיה, אבל יכולה גם שלא. היא יכולה לעורר חיוך חם של נוסטלגיה והיקשרות מיידית, אבל בעיקר היא יכולה לעורר אצל הקוראת זעם על הספר ההוא שחיבק אותה בלילות או על הספר ההוא שעורר אותה בבקרים שלא נכנסו לרשימה, והיא יכולה לעורר מחשבות עגומות על הקאנון – אותו מרכז ספרותי חם ומזמין שרק ספרים נחשבים מוזמנים אליו – ועל האנשים מסוג מסויים מאד שיוצרים אותו.
ובכל זאת, רשימות הן דבר חיובי: הן מאפשרות לקוראת לגלות ספרים שהיא לא מכירה או להיזכר בספרים שהיא כן. ברשימה הזאת עשרים ספרים (ושלושה במיוחד). מי הם הספרים האלו? דמיינו אותי נפגשת עם חברה לקפה, דמיינו שאנחנו מדברות על ספרים שאנחנו אוהבות. דמיינו שאנחנו מגיעות לדבר על ספר אחד מהרשימה הזאת ומתברר שהחברה שלי לא קראה את הספר. עשרים הספרים ברשימה הזאת הם כאלו שהייתי ממליצה לחברה לקום, להניח לי לשלם על הקפה, וללכת מייד לספרייה כדי לשאול אותם, ולא משנה מהו הטעם הספרותי שלה, כי אני בטוחה שהיא תיהנה מהם או תלמד מהם משהו מהותי על ספרות ישראלית למבוגרים.
אם אתם רוצים לקרוא שלושה ספרים, כדאי להתחיל מאלה:
1. ספר הדקדוק הפנימי / דוד גרוסמן
2. שירה / ש"י עגנון
כדאי לקרוא את הספר הזה קודם כל כי אף אחד לא כותב כמו עגנון. אף אחד לא כותב כמו עגנון משום שהוא היחיד שמרשה לעצמו להיות בעל סמכות שקובע קביעות לא תמיד מובנות מאליהן, ואז מיד לוקח את הזמן בנחת כדי להוכיח שהוא צודק. ואף אחד לא כותב כמו עגנון כי העברית שלו היא רק שלו, והוא יודע ללוש אותה כמו בצק. השלב הבא הוא לקרוא את כל שאר הספרים והסיפורים שלו. (שוקן, 1971)
3. כולל הכל / אברהם הפנר
הפנר הוא קודם כל בנאדם, ואפשר להרגיש את זה מהרגע שבו את פותחת את הספר. הוא אוהב את כל הדמויות שלו, והוא מודע למגבלות שלהן, והוא מודע למגבלות של עצמו, אבל הוא יודע שכולנו בני אדם ולכן כולנו סך הכל רוצים לחזור הביתה בשלום ושמישהו יחבק אותנו. הוא מתבונן סביבו ברגישות אינסופית, ומכיר היטב את הספרות על כל אפשרויתיה, ומשתמש בה כדי ליצור ספר שהוא תמצית כל הספרים כולם, ובאמת באמת כולל הכל. אם אתם כבר קוראים את הפנר, אולי תרצו לקרוא גם את "אללים", "עליזה", "כמו אבלאר כמו אלואיז", ואת ספר התסריטים.(כתר, 1988)
אם אתם רוצים לקרוא 23 ספרים, זאת התכנית השנתית שלכם:
4. שארה כסותה עונתה / אילנה ברנשטיין
זעפיה יולדת את נמליה בצפון הארץ. זעפיה נוטשת את נמליה עם אבא שלה ועוזבת לתל אביב. לכאורה, מעשה חריג ויוצא דופן שמזמן התמקדות באמא ובסיבות שהביאו אותה לעשות את המעשה הנורא. בפועל, ברנשטיין מתמקדת בנמליה, ובמלים פשוטות מאוד ומדוייקות עד כאב היא מתארת את חוויית הגדילה ללא אם. התוצאה: ספר בריח קקי שיוצא בתחתונים עם טעם של מעדן בצנצנת עם ג'וקים שנמצאו בשדה. (עם עובד, 1991)
5. דולי סיטי / אורלי קסטל בלום
פנטזיה ריאליסטית פרועה, אלימה, חסרת מוסר ומהנה עד כאב על אימא שהיא רופאה, סכין מנתחים, ילד קטן וארץ ישראל, כתובה כמו שרק אורלי קסטל-בלום יכולה, בשפה שמשלבת במשפט אחד עברית של בית מרקחת ביחד עם עברית של תכניות אירוח ועברית של פינת הרחוב. מומלץ לאימהות, למי שרוצות להיות אימהות, למי שהחליטו לחסוך לעצמן את התענוג הזה וגם לכל הגברים סביבן. (זמורה ביתן / הספריה החדשה, 1991)
6. געגועיי לקיסינג'ר / אתגר קרת
אתגר קרת הוא מומחה ביצירת מצבים שהיו יכולים לקרות גם לך אבל לעולם לא יקרו לך. בתוך המצבים האלו הוא מתאר אותך כמו שלא ידעת שאפשר לתאר, ומסיים אותם עם אנחת כאב עמוקה מלאה בצחוק משחרר. וכל זה בתוך שני עמודים. ב"געגועיי לקיסינג'ר" יש 60 סיפורים כאלו כולל: בחורה על מקרר, גבר שהוציא את העצמות בשביל שיהיה נוח לחברה שלו לשבת, בחורה שמתביישת להוריד את החולצה ליד חבר שלה, ילד עם קופת חיסכון בצורת חזיר, וטיפות נגד להרגיש לבד. (כנרת זמורה ביתן, 1994)
7. פוסט מורטם / יורם קניוק
מוות של אימא הוא אירוע משמעותי מאד בחייו של אדם, והוא משמעותי עוד יותר אם המספר בוחר שלא להגיע להלוויה של אימו. זהו סיפור על אחד יקה שהגה מוזיאון לאמנות ועל אשתו ששונאת אותו וגם אוהבת, על מדינה שמוקמת ועל חיים שלמים בבית אחד במחיצת שני הורים וחומה ביניהם. (ידיעות אחרונות, 1992)
8. ילדה שחורה / סמי ברדוגו
הספרות עוסקת לעיתים קרובות בסבל של החיים ואוהבת לתאר בצורה מפורטת איך בדיוק סובל כל אחד מאיתנו, אבל רק לעיתים רחוקות באמת נתקלים בספר שמתאר בדיוק אנחת רווחה. רק לעיתים רחוקות אפשר בנשימה אחת ובפירוט מירבי וריאליסטי לקרוא את הכאב שנצבר ונצבר ונצבר, עד שמשוחרר כמו חזיה בסוף שבוע עבודה, ומפנה את מקומו לנשיפה ארוכה. (בבל / הספריה החדשה, 1999)
9. סוגרים את הים / יהודית קציר
להתאהבות הראשונה יש טעם אחר מכל ההתאהבויות שבאות אחריה: היא מתוקה במיוחד, אכזרית במיוחד, ועסוקה בעיקר בלנווט את עצמה בין איסורי המבוגרים. אם מוסיפים לכל זה גם טאבו משפחתי, התוצאה מענגת. בנובלה המרכזית ב"סוגרים את הים" מצליחה קציר להגיש את הטעמים המיוחדים האלו ישר לתוך הפה בכפית עשויה דשא מעקצץ. (הספריה החדשה, 1990)
10. חיי אהבה / צרויה שלו
לרגע אחד בשנות התשעים הייתה בחורה אחת – אבטיפוס של בחורה – ששלטה בכיפה התרבותית בישראל: היא לבשה שחור, היא עישנה ושתתה, והיא עשתה מין מזדמן ללא חשש מהעתיד, וכן, היא גרה בשינקין. זהו סיפורה, שכולל, למרבה השמחה, גם את אחרית הדבר: את הרגע שאחרי הזיון ואת חשבון הנפש שהוא מביא עימו. (כתר, ידיעות ספרים, 1997)
11. היינו העתיד / יעל נאמן
הקיבוצים יצרו הרבה חומר גלם ליצירות ישראליות, אבל "היינו העתיד" מצליח לשלב סיפור אוטוביוגרפי ביחד עם ראייה היסטורית, מבט מגובה העיניים של בחורה אחת שלא מצליחה להיות הקיבוצניקית הטובה כפי שחזו הוגי הקיבוץ ביחד עם מבט מפוכח וכללי מגובה עשרת אלפים רגל, של מי שיודעת שהבעיה לא הייתה שלה פרטית. לצריכה עם הרבה טישו. (אחוזת בית, 2011)
12. נערות הפרובינציה העצובות והשאפתניות / נורית זרחי
13. הלב הקבור / שמעון אדף
"הלב הקבור" מתרחש במדבר, ולמדבר יש כוח משלו: הוא חם ואכזרי וממית, אבל גם פועם בכוח בראשיתי שמחדיר עומק לכל דבר שקורה. טליה ואמיר הם זוג ילדים בני אחת עשרה שנפגשים בעיר אחת על סף המדבר ומגלים ביחד תעלומה שמגיעה עד אברהם אבינו, והקוראת נסחפת אחריה בהנאה רבה עד שאינה יודעת עוד מהי מציאות ומהו דימיון. (אחוזת בית, 2006)
14. הגמל המעופף ודבשת הזהב / אהרן מגד
מעט הומור יש בספרות העברית כבדת הראש והרצינית, וכאשר יש הומור הוא בדרך כלל מחליף כל ניסיון לספרות על-פי-החוקים. רק אהרן מגד, ולא רק בספר הזה, יכול לארוג לתוך עלילה רצינית לחלוטין על סופר ומבקר ספרות שהם שכנים פסים לא כל-כך דקים של אירוניה וסאטירה עשויה היטב על עולם הספרות מלא החשיבות העצמית. (עם עובד, 1982)
15. חיות מתות ומזג אוויר / אגור שיף
16. חבלים / חיים באר
לחיים באר, שגדל בבית דתי בשכונה עתירת סמטאות בירושלים והפך לעיתונאי חילוני, יש מבט מיוחד על החיים, מבט של מהגר. זהו ספר אוטוביוגרפי שבו הוא מפנה אל משפחתו וילדותו שלו את עין העיתונאי, ומנסה לרשום את קורותיה בתערובת של ריחוק אובייקטיבי וקירוב של מי שחווה את הדברים בגופו, שהיא מכמירה ומרתקת. (עם עובד, 1998)
17. כסף קטן / יהודית הנדל
קשה לכתוב על מחלה קשה ומוות קרב, ובספר הזה יש את הסיפור המקסים ביותר שנתקלתי בו בהקשר הזה: "הסעודה החגיגית של ידידתי ב.", שהוא סיפור שכולו חיים, טעמים, ריחות, רעשים, ידידות וקרבת לב, שכתובים במשפטים ניטרליים, כמו שרק גברות אשכנזיות מכובדות ומאופקות יודעות להפיק. (הספריה החדשה, 1988)
18. גירושים מאוחרים / א.ב. יהושע
א.ב. יהושע יודע לקחת את החיים כולם, כולל הדמויות המרכזיות, הדמויות השוליות, והדמויות השוליות לשוליות שמרכיבות אותם ולתחוב את כולם, על כל רגשותיהם, מחשבותיהם ומעשיהם אל בין דפי ספר. "גירושים מאוחרים" הוא אחד הרומנים המוצלחים ביותר שלו והוא בנוי, כמו שיהושע עשה היטב לא פעם, כרשומון שבו כל אחת מהדמויות מוסרת את גרסתה לאירוע מנקודת מבטה ובעזרת קולה הייחודי. (הקיבוץ המאוחד / הספריה החדשה, 1982)
19. אבנר ברנר / דרור בורשטיין
לקוראת חילונית קשה למצוא עדויות מתוך התופת של בית ספר תיכון ממלכתי דתי, ובורשטיין מספק כאן הצצה עתירת דמיון והרפתקאות אל העולם מלא המחוות הקטנות וההתפלפלויות הזה, שבלי להרוס את המתח אפשר לומר שהיא כוללת בעיית אינסטלציה חמורה ומבדרת מאד. (בבל, 2003)
20. חיי נישואים / דוד פוגל
יהדות אירופה תרמה לספרות העברית דברים רבים, וכולם היו מהוגנים מאד. דוד פוגל, לעומת זאת, מביא לשולחן ב"חיי נישואים" את רגעי הקצה הפחות מדוברים של החיים ביבשת השבעה: הרגעים שבהם אישה מדווחת לבעלה על הרומנים המזדמנים שלה ואת הרגע שבו היא מודיעה לו שבנם איננו בנו, ובכל זאת הוא נותר עימה למרות כל הפיתויים האחרים הנוצצים בפניו. (הספריה החדשה, 1929-1931)
קראתם הכל? הנה עוד כמה ספרים למתקדמים:
21. חמסין וציפורים משוגעות / גבריאלה אביגור-רותם. להיט תחילת המילניום, ששררה לגביו הסכמה נדירה בין המבקרים לבין טבלאות רבי המכר. רומן על רווקה, יתומה, שחוזרת לאחר שנים של טיולים לביתה כדי לסגור חשבון עם המשפחה ועם ישראל של פעם. ספר שעשירות הלשון שלו עמדה בניגוד זוהר לספרות העברית של אותה תקופה והמחברת שלו הומלכה כיורשת של שבתאי.
22. מיכאל שלי / עמוס עוז. ספרו החשוב של עמוס עוז המוקדם, זה שעוד לא כתב את "סיפור על אהבה וחושך", ושיחסיו עם עברו היו מהוססים יותר וראשוניים הרבה יותר. כל החומרים שעוז יפתח בהמשך נמצאים פה: אישה דכאונית ושבירה הנשואה לחוקר באוניברסיטה וחיה עמו בירושלים של שנות ה-50 מביאה ילד למרות דכאונה ובורחת אל הזיות ופנטזיות על חברי ילדותה הערבים.
23. קוריקולום ויטה / יואל הופמן. לא ניתן להסביר על מה הספר הזה. תפתחו אותו ותבינו.
מה פספסנו? כתבו לנו עוד המלצות בתגובות