הסיפור מסופר מבעד לעיניה של דוריס הכותבת יומן. רצונה הוא לכתוב כמו בקולנוע, והתוצאה היא רצפים של תיאורים והתרשמויות. אי אפשר לומר שדוריס היא העיפרון הכי חד בקלמר, אבל האופן בו היא תופסת את העולם שסביבה כן חודר את מעטפת העילגות על פי רוב. במרכז הספר עומדת השפה של דוריס, המדוברת, הפשוטה, והבחירה של המתרגם, חנן אלשטיין, לתרגם אותה לעברית מדוברת של היום היא מהלך מרתק. אישה בברלין ב-1931 שכותבת שהיא מתה מעייפות, שמספרת על מישהו שאין לו גרוש על התחת, זה לא עניין של מה בכך.
קשה להפחית בערך של תרגום יצירות ספרות. נכון, תרגום הוא תמיד סוג של פרשנות מעצם היותו מתווך בין שפת המקור לשפת היעד, ועדיין, במקרה של "נערת המשי המלאכותי" זה הופך לקריטי וברור מתמיד. מתרגם אחר היה הופך את הספר ליצירה שונה בתכלית. הבחירה של אלשטיין מנומקת היטב באחרית הדבר שכתב. מעבר לכך ששפתה של דוריס הייתה קלוקלת גם כשהספר יצא ב-1932 והוא החליט להשאיר אותה קלוקלת בעברית של 2013, הוא טוען טיעון מעניין: להתעקש לתרגם קלאסיקה בעברית גבוהה וארכאית שרחוקה משפת היומיום הופכת את העולם המתואר לעולם אחר וישן, עולם של שחור-לבן שאינו קשור אלינו עוד. הוא כמובן צודק, ואי אפשר שלא להתפעל גם מהוצאת "אחוזת בית" שאפשרה לו לתרגם כך את הספר, אבל זו בחירה שהשלכותיה בצדה.
ראשית, מציאות חדשה ומשונה נוצרת כשהדוברת מדפיסה מכתבים במכונת כתיבה ומספרת על גבר מסוים שעף על עצמו. זה דורש מחשבה שניה, כזו שמפריעה לקרוא את הטקסט. שנית, גם כך קשה לקרוא את כתביה של דוריס. היא כותבת כמו מתוך דיבור, נעה מנושא לנושא, מתארת את העולם באופן שנהיר לפעמים רק לה, והקריאה בטקסט כזה מקשה מספיק על הקורא גם כשהשפה מתאימה יותר לדמות. הנה, למשל, פסקה בה דוריס מתארת טיול לילי עם ברנר, גבר עיוור, בברלין:
"ובחוץ עדיין אין שום כוכבים בשמים. אנחנו הולכים – בעצם כנסיית הזיכרון משקרת בזה שהיא קוראת לעצמה כנסייה – כי אם היא היתה כזאת, אז עכשיו היה אפשר להיכנס אליה ולהישאר שם בפנים. איפה אני אוכל למצוא רק אהבה ואיזה משהו שלא יישבר מיד לשניים? אני כל כך שיכורה, אבל אני בכל זאת חייבת לשמור – עליו – ויד כל כך זרה – בחזרה לאשתו – ישר למטבח" (עמ' 114)
כן. לקרוא ספר שלם שכתוב כך (אלשטיין מבהיר שגם בגרמנית היו משפטים שלמים שאינם מובנים, וזה מעודד במידת מה, אבל רק במידת מה) זה לא דבר פשוט. כמו כן, מספר מרשים של הערות שוליים על סוגי בד, שמות מועדונים פופולריים, סרטים והצגות שהיינו מסתדרים מצוין מבלי לדעת את כל הפרטים אודותיהם, מפריע גם הוא לעשות סדר בחייה המבולגנים של דוריס.
אבל, אומרת לעצמה המבקרת בעודה סובלת, זו קלאסיקה. זה רומן חשוב, הוא נאסר להפצה, הוא אומר דברים על החיים בגרמניה לפני המלחמה. יש פה אמירות חברתיות זה רק לכאורה רומן קליל. את אמורה להעריך את המלאכה העדינה שנעשתה כאן. ובכן, לא, צר לי. ניסיתי. מסעותיה של דוריס, להגיה על גברים, בגדים וריקודים פשוט לא עניינו אותי. תיאור של מצב כלכלי ירוד ופסקה וחצי שיש בהן תיאור מעורפל על אווירה פוליטית לא הפכו את הרומן הזה לרומן חברתי נוקב, והתרגום של חנן אלשטיין הוא הדבר היחיד שגורם לספר הזה להיות מעניין.
נערת המשי המלאכותי / אירמגרד קוין. מגרמנית: חנן אלשטיין. 218 עמ', 98 ₪. אחוזת בית.