מהתאים העליונים שמקיפים את חלל בית האופרטה המפואר בבודפשט עם השנדליר המרהיב והעצום שתלוי מעל והארכיטקטורה האריסטוקרטית בסגנון ראשית המאה הקודמת, החיים עצמם נראים הרבה יותר טוב. כבר כשהתזמורת החלה לכוון את הכלים, רגע לפני שהחלה האופרטה שלכבודה הרחקתי עד להונגריה (פלוס מסע בעקבות שטראוס בווינה), אפשר היה להרגיש את החגיגיות באוויר. קשה להאמין שלרגע חששתי שהמופע עלול להיות מפרך – בכל זאת, שלוש שעות זה לא צחוק – כי "העטלף" כל כך מענג שלא שמים לב בכלל איך הזמן רץ והוא נגמר.
תשכחו כל מה שידעתם על אופרות ותתכוננו לאופרה אחרת לגמרי. האופרטה מרקדת על הגבול שבין האופרה והתיאטרון. זו הגרסה הניאנדרטלית למחזמר של לפני 100 שנים; אופרטה היא בעצם כל מחזמר שנכתב בין אמצע המאה ה-19 ועד לתחילת המאה ה-20. המוזיקה שלה הרבה יותר קלילה מזו של האופרה אך קלאסית יחסית למחזמר מודרני. היא עממית יותר, לא מעודנת ובכלל לא מתנשאת כמו אמה הלא חוקית, האופרה האריסטוקרטית. אם כבר, האופרטה לועגת לחברה הגבוהה ולמעמדות בכלל. היא חיננית וקופצנית, ויש לה רק מטרה אחת מול העיניים: לבדר את הקהל. האופרטה דואגת לשמור על קריצה כדי שהקהל לא ייקח אותה ברצינות רבה מדי בטעות. בדיוק כמו במחזות הזמר הגדולים של ברודוויי הניו יורקי ושל הווסט אנד הלונדוני, גם האופרטות עשירות מאוד ברמת ההפקה – במות מסתובבות, תלבושות ססגוניות וכמובן, עשרות משתתפים שמזמרים ורוקדים.
"העטלף" ("פלדרמאוז") נחשבת למלכת האופרטות – ובצדק. האופרטה הנצחית הזו שחגגה השנה 141 שנה, פרי עטו (נוצתו, ליתר דיוק) של יוהאן שטראוס הווינאי, מבוססת במקור על פארסה בשם "בית הסוהר". הופעת הבכורה שלה הייתה בווינה ומאז היא מקבלת מקום מכובד ברפרטואר הקבוע של אופרטות. שטראוס הוא המלך הבלתי מעורער של הוולס הוינאי ו"העטלף" היא כנראה היצירה שהכי מזוהה איתו וללא ספק הפופולארית ביותר. גם אם אינכם חובבי מוזיקה קלאסית מושבעים, תופתעו לשמוע לא מעט יצירות מפורסמות שאתם יכולים לזמזם בלי בעיה, שבטח לא ידעתם שנמצאות בה.
עלילת האופרטה הקלילה והמשעשעת הזו בנויה בסגנון של קומדיה וינאית טיפוסית. במרכז העלילה ניצב הנשף, חלק בלתי נפרד מהמסורת והתרבות הווינאית משחר ההיסטוריה. גבריאל פון אייזנשטיין הוא גבר נשוי שיוצא לבלות בנשף תחפושות בביתו של הנסיך אורלופסקי, ומחזר אחרי בחורה מסתורית בתחפושת ששובה את ליבו. מאוחר יותר הוא מגלה כי אותה גברת מחופשת היא לא אחרת מאשר רוזלינדה אשתו.
לצד ציר העלילה הזה נכנסת דרמה אחרת לגמרי; הסיפור של פון אייזנשטיין וידידו דוקטור פאלקה. בנשף התחפושות שהתקיים לפני ארבע שנים, התחפש פאלקה לעטלף ושתה קצת יותר מדי. פון אייזנשטיין החליט להתעלל בו קצת והשאיר אותו לישון ברחוב במרכז העיר בתחפושת העטלף, מה שגרם לו לעלבון נוראי בבוקר כשכל תושבי העיר התאספו סביבו ולעגו לו. הדוקטור נשבע לנקום את נקמתו המפוארת, נקמת העטלף. יום הנקמה מגיע באותו נשף תחפושות בו מבלים פון אייזנשטיין ורוזלינדה. גם המשרתת שלהם, אדלה, מגיעה לנשף ומציגה עצמה כזמרת מפורסמת בשם אולגה. בקיצור, כולם משקרים לכולם בזמן שהשמפניה מבעבעת והוואלס הווינאי המשגע והמסחרר שלא מפסיק להתנגן לצד הצ'רדש ההונגרי הקלאסי ואפילו טאצ' רוסי מסורתי של קלינקה מגיח בהפתעה ומעיף את הקהל עוד יותר גבוה.
אחרי שלושה ביקורים בלתי נשכחים וקבלת פנים חמה במיוחד מצד הקהל הישראלי, תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט מגיע להתארח שוב במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב במסגרת עונת 2015-16 של האופרה הישראלית. לפני שנתיים הם זכו לתשואות נלהבות, הן מצד המבקרים והן מצד הקהל, כשהציגו כאן את "נסיכת הצ'רדש" מאת המלחין היהודי-הונגרי אמריך קלמן. בשנה שעברה הם חזרו שוב עם אופרטה מצליחה אחרת מבית היוצר של קלמן, "הביידר". בחודש פברואר הקרוב ישובו אשפי האופרטה ההונגרים המוכשרים עם ההפקה האדירה והנוצצת הזו, שכוללת למעלה מ-150 משתתפים. לראשונה מאז הביקור הראשון בארץ, השנה הם יגיעו גם עם תזמורת הבית שלהם. עם כל הכבוד לאופרטה "הביידר", בה צפיתי בבודפשט בשנה שעברה, אי אפשר בכלל להשוות אותה להפקה החדשה, גם מבחינת העושר ההפקתי אבל היא בעיקר לא מתחרה במוזיקה הקסומה של האופרטה הנצחית של שטראוס.
הבמאי ההונגרי המהולל מיקלוש גאבור קרני (קרו) המציא את "העטלף" מחדש והתאים אותה לקהל של המאה ה-21 וגם לדורות הצעירים יותר. הוא הוסיף לה שירים וריקודים, קיצץ ועדכן חלק מהדיאלוגים, הוסיף לעלילה עוד תבלינים מודרניים ואיך לא, פלפל אותה עם הרבה מאוד פפריקה. לקהל הישראלי צפוי עוד פינוק מיוחד, את תפקיד פרוש הסוהר השיכור יגלם הקומיקאי האהוב ישראל קטורזה. מאז ומתמיד היה נהוג לתת את התפקיד המשעשע הזה לקומיקאי מקומי וידוע במדינה המארחת את ההפקה. למרות שמדובר בתפקיד קטן יחסית הוא מאוד משמעותי וכולל מונולוגים שנונים ועוקצניים במיוחד. אין ספק שיהיה מאוד מעניין לראות את קטורזה מתמודד עם האתגר המסקרן, ואחרי שראיתי איך הקהל בבודפשט מגיב לקומיקאי ההונגרי שגילם את התפקיד, אני מוכן להמר על זה שגם הקהל בארץ הולך להיקרע מצחוק.
הצפייה באופרטה מרגישה כמו קפיצה קצרה ומרגשת לווינה, גם בגלל השפה הגרמנית (עם תרגום לעברית כמובן) אבל בעיקר בגלל היצירות השמימיות של שטראוס. המוזיקה של "העטלף" כל כך נעימה וקלילה שהיא תגרום לכם להרגיש שאתם מרחפים על ענן מעל וינה היפיפייה. תתכוננו לחוויה מיוחדת במינה וחד פעמית, לא פחות מזה. ראו זאת כהזמנה רשמית לנשף הכי מרהיב שתוזמנו אליו אי פעם.
11-20 לפברואר בבית האופרה הישראלית – המשכן לאמנויות הבמה בת"א
מחירים: 190-438 שקלים