אנה סורוקין (דלבי) היא שוחרת אמנות. בסדרה על חייה, "להמציא את אנה", הצד הזה שלה לגמרי בא לידי ביטוי - כשסורוקין בגילומה של ג'וליה גארנר הפגינה בקיאות מרשימה בתחום ואף שכנעה את חברתה טליה (דמות שקיימת רק במציאות של הסדרה) לרכוש צילום של הצלמת המוערכת סינדי שרמן. ולא רק זה: החלום הגדול של סורוקין, כידוע, היה פתיחתו של מועדון חברתי בשם "קרן אנה דלבי", מועדון יוקרתי לחברה הגבוהה שאמנות טובה היא בראש מעייניו.
אבל למעשה, אנה סורוקין איננה רק חובבת אמנות אלא אמנית בפני עצמה. בימים אלה, וזמן קצר לאחר שנודע כי סורוקין עתידה להיות מגורשת לגרמניה, חמישה מציוריה של סורוקין מוצגים בתערוכת פופ-אפ, שהוקדשה כולה לנוכלת והתקיימה בלואר איסט סייד של ניו יורק. "Free Anna Delvey" הוא שמה של תערוכת הפופ-אפ המדוברת, אותה אוצרים ג'וליה מוריסון ואלפרדו מרטינז.
גם מרטינז, כמו סורוקין, הוא נוכל לא קטן ואף בילה זמן מה מאחורי סורג ובריח - בתחילת שנות האלפיים, הוא נכנס לכלא לאחר שמכר ציורים מזויפים של ז'אן-מישל בסקיה לאספנים. מרטינז אף פתח בשתי שביתות רעב כשהיה בכלא, מאחר והרשויות החרימו את יצירות האמנות שלו. בעבודתו כאמן, התמקד מרטינז ברישומים עוקצניים שעסקו בו זמנית במצבו שלו ובאיוולת של עולם האמנות העכשווי. אחד מהם אפילו הגיע ל-MoMA.
אבל איך מלכתחילה ניצת הקשר בין מרטינז לסורוקין? ובכן, כשמרטינז ראה את ציוריה של סורוקין באינסטגרם, הוא התאהב בהם באופן מיידי. "זה תפס אותי", סיפר למגזין Artnet בדיעבד, "מישהי שמציירת ציורים סרקסטיים על הכלא. היא לא נותנת למזדיינים האלה להוריד אותה". בזמנו, מרטינז ניסה ליצור קשר עם סורוקין אך ללא הצלחה; בסופו של דבר, הוא השיג את מבוקשו באמצעות ידיעה שפורסמה בפייג' סיקס, ובה נכתב שמרטינז הביע עניין בציוריה של סורוקין. אותה ידיעה תפסה את תשומת ליבה של סורוקין, קוראת נלהבת של מגזין הניו יורק פוסט. "סוף סוף היא חזרה אליי, ואמרתי לה כבדיחה, 'מה בחור צריך לעשות כדי להשיג את תשומת הלב של בחורה בעיר הזו?'". משם, הכל היסטוריה.
מרטינז אמר כי הוא התנהג כמו העוזר האישי של סורוקין בימים שלקראת התערוכה, שתינעל מחר, ב-24 במרץ. אחרי שקיבל את הסכמתה, מרטינז הגדיל את כמה מהציורים שלה, והוא אף צבע את אחד מהם בצבעי מים. "זה נוכל שהפך לאמן, שעוזר לנוכלת לעשות את הופעת הבכורה שלה בעולם האמנות", אמרה מוריסון למגזין. 25 אחוזים מרווחי המכירות בתערוכה יוקדשו לתשלום ההוצאות המשפטיות של סורוקין.
הציורים של סורוקין, לרוב, הם דיוקנאות עצמיים ואפילו, אפשר לומר, פארודיות עצמיות. אחד מציג אותה מסתלבטת להנאתה על מיטת שיזוף בחצר בית הכלא, כשהיא מרכיבה משקפי שמש של מיו מיו, לובשת חולצה של טום פורד וקוראת את הספר "אנשים נורמלים" של סאלי רוני. איור אחר מציג אותה כשהיא משתמשת ב-JPay, אמצעי תשלום שנועד לאסירים; היא יושבת על כיסא שאת גבו מעטרת המילה "wanted", מחזיקה אזיקים בכף ידה. בציור אחר, נראית סורוקין כשהיא שוכבת על ספה עמוסה בכריות. את הציור מעטרות המילים: "הניו יורק פוסט גזר עלי 15 שנים בכלא, הפך אותי ללסבית, חיתן אותי ואז גירש אותי. לא יפה. אוהבת אותם".
אחרי תערוכת הפופ-אפ ההיא, נודע כעת כי סורוקין עובדת על תערוכת יחיד. כריס מרטין, מנהל המכירות של סורוקין, סיפר לפייג' סיקס, אתר הרכילות של מגזין הניו יורק פוסט, כי "תערוכת היחיד שלה תהיה יותר ממוקדת ברשימת האורחים, ויהיה בה קהל מפורסם - בניגוד לתערוכה הקבוצתית, שהייתה עגומה יותר". וי איי פי, כמו שסורוקין אוהבת.
ומה באשר לתמחור היצירות? ובכן, לדברי מרטין, סורוקין מתכוונת למכור את האיורים שלה בלא פחות מ-10,000 דולר לאיור. בזמן שהתוכניות לקראת התערוכה עדיין נמצאות בתהליכי גיבוש, מרטין סיפר כי הוא מקווה שעד השבוע הבא יהיו עשרים עבודות מוכנות של סורוקין, כך שהתערוכה תוכל להיפתח כבר באפריל הקרוב.
"הרבה מהזמן עבודות אמנות הן יותר מאשר האלמנט הוויזואלי, והסיפור הוא מה שגורם לאנשים לקנות באמת", אמר מרטין. "אם תסתכלו על האיורים שלה - יש לה כישרון אמיתי. כל כך הרבה אנשים מרותקים ממה שקרה, היא מקבלת המון תשומת לב. (האיור) זו הדרך שלה להשמיע את הסיפור שלה בדרך שמוודאת שהוא נשאר שם". עוד אמר מרטין כי רבים מהאיורים של סורוקין קטנים יחסית, וזאת בשל המגבלות שהיו לה בכלא. "בכלא, אנה לא יכולה הייתה לקבל ניירות גדולים יותר, מנעו את זה ממנה", אמר.
סורוקין ריצתה תקופת מאסר של קרוב ל-4 שנים על פשעיה ושוחררה מהכלא בפברואר 2021, בשל התנהגות טובה. אבל שישה שבועות לאחר שחרורה, היא נעצרה מחדש על ידי סוכנות אכיפת מכס והגירה בארצות הברית, שכן היא נשארה בארה"ב למרות שנגמרה אשרת השהייה שלה. כעת, כאמור, סורוקין ממתינה לגירושה לגרמניה, זאת לאחר שבקשת הערעור שלה נדחתה על ידי מחלקת המשפטים של ארצות הברית.