יש חוק אחד שידוע לכל מי שעובד על הבמה הישראלית: תשחטו פרות קדושות ותגידו מה שתרצו, אבל המלחין ריכארד וגנר מחוץ לתחום. וגנר הוא אמנם אחד המלחינים הגדולים של תקופתו, ואחראי לכמה מהאופרות הגדולות שנכתבו, אבל הוא גם היה אנטישמי איום ונורא, ושנא בכל לבו את העם היהודי. ההיסטוריונים עוד חלוקים בנוגע לשאלת ההשפעה של יצירתו וגנר על אדולף היטלר, אבל ככל הנראה, הצורר הנורא אהב מאוד את יצירותיו של וגנר, מה שהפך את היצירות האלה למוקצות לגמרי מבימות האופרה הישראלית. הפסטיבל הבינלאומי "Regarding…" משיק בשבוע הבא בתל אביב עונה המוקדשת לנושא "Goddesses" (אלילות). ובמסגרת הפסטיבל, תעלה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב (ב-21 ו-22 באוקטובר) אופרת יחיד בשם "קונדרי", שתתמקד בדמות אחת מתוך אחת האופרות הגדולות שכתב וגנר: "פארסיפל".
"פארסיפל" הייתה אופרה שכתב וגנר בהשראת מיתוס הגביע הקדוש, וקונדרי, במסורת שנמשכה אחר כך על ידי דמויות מופת אחרות כמו אפריל אוניל מ"צבי הנינג'ה", איליין מ"סיינפלד" ודרדסית, היא הדמות הנשית הראשית היחידה בה. האופרה "קונדרי", שתעלה בפסטיבל, בוחרת לספר את סיפורה – ולפי יעל רונן, המחזאית הישראלית שכתבה את הליברית לאופרה (ליברית הוא מעין תסריט באופרה. את "קונדרי" כתב אבנר דורמן וביימה לוטה דה בר), גם לפתוח דלת "למקורות האלוהות הנשית, שהודחקו למשך למעלה מ-2000 שנות פטריארכיה".
בשיחה עם mako, רונן נשאלה אם למעשה וגנר, הפרסונה נון גראטה המובהקת ביותר באופרה הישראלית, למעשה הצליח להשתחל בדלת האחורית ובכל זאת להגיע לבמות ארץ הקודש. רונן שוללת את הפרשנות הזאת בתוקף. האופרה שלה היא קודם כל הזדמנות להכיר את קונדרי – ועם איך שהיא מתארת אותה, היא נשמעת כמו דמות שגם אנשים שלא התחנכו על אופרות ישמחו להכיר. "זאת מישהי שצחקה על ישו בזמן שנצלב, וקוללה בשלוש קללות", מספרת רונן. "הראשונה היא חיי נצח: כל 30 שנה היא הופכת לבת 30 שוב. הקללה השנייה היא שהיא רק תצחק ולא תבכה. והשלישית יוצרת לה חיי מין מאוד מסובכים – היא תפתה גברים שהיא לא מעוניינת בהם, ואז תצטער על זה לנצח".
"הרוח של קונדרי נכנסת בתוכה כמו דיבוק, ואומרת לה 'אני צריכה שתיקחי אותי לישראל כי זה המקום היחידי שלא מנגנים בו וגנר ושם אני יכולה להשתחרר ממנו, אני רוצה לקבל חזרה את הקול של עצמי"
אבל האופרה הזו לא מספרת רק על קונדרי. "הגיבורה של האופרה שלי (שאותה מגלמת זמרת הסופרן הקנדית ג'סיקה מוירהד - ז"א) היא זמרת שבעצם הייתה צריכה להחליף את התפקיד של קונדרי ב'פארסיפל', והרוח של קונדרי נכנסת בתוכה כמו דיבוק, ואומרת לה 'אני צריכה שתיקחי אותי לישראל כי זה המקום היחידי שלא מנגנים בו וגנר ושם אני יכולה להשתחרר ממנו, אני רוצה לקבל חזרה את הקול של עצמי, לא דרך המילים שלו, לא דרך המוזיקה שלו ולא דרך הסיפור שלו'".
אז הסיפור של קונדרי שלך הוא על דמות שרוצה לברוח למקום היחידי שבו וגנר הוא באמת מוקצה, כי רק דרך הדחייה היהודית את וגנר היא יכולה לזכות למימוש עצמי אמיתי.
"זאת נקודת הפתיחה של האופרה. אם אני אגיד שעל זה האופרה אני אשקר".
אז על מה האופרה?
"על אישה שדרך התמוטטות עצבים מגיעה להארה רוחנית".
רונן, כך נראה, לא מבקשת לתת מקום לקול האנטישמי והשוביניסטי של וגנר. ההפך הוא הנכון. "הרעיון הוא העיסוק ביצירה הזאת מתוך עיניים חדשות, יהודיות ופמיניסטיות. זו איזושהי ראייה ביקורתית על וגנר. אין לנו רק ביקורת פוליטית עליו, יש עוד סוגים של ביקורות שהם לא חלק מהדיון הישראלי עליו".
יש אנשים שעצם התקרבותו של וגנר לבמה הישראלית פוגעת בהם. האם זה משפיע עליך?
"מתוך הרגישות הזאתי ממש לא הייתי מתעקשת לביים אופרה של וגנר (האופרה 'קונדרי', כאמור, נכתבה רק בהשראת אחת האופרות שלו – ז.א), אבל גם לא הייתי רוצה לביים אופרה של וגנר כי אני סולדת ממנו בעוד כמה רמות מלבד האג'נדה שלו כלפי היהודים".
ממה עוד את סולדת?
"הדרך שבה הוא ראה גברים, נשים, מהי נשיות".
"קונדרי" אינה אופרה פרובוקטיבית, ודאי שלא נגד מי שווגנר פוגע בהם. זאת לא אופרה על אנטישמיות או נאציזם, אלא, כפי שרונן מגדירה זאת: "על החור בהשכלה של וגנר. החור בהשכלה של וגנר הוא חלק מהחור בהשכלה של ההיסטוריה שלנו. הוא חלק מהחור בהשכלה התרבותית שלנו". נראה שלפעמים, כדי לתקן את הנזק של 2000 שנות פטריארכיה, כדאי לגשת ישירות לקאנון של הגברים הדושים ביותר שהנציחו אותה.