בשנים האחרונות, מוזיאון תל אביב ללא ספק מצדיק את השם שיצא לו כמוזיאון ברמה בינלאומית. התערוכות המפעימות והפופולריות של לואיז בורז'ואה ושל ג'ף קונס, שהוצגו בו ב-2018 ו-2020 בהתאם, ללא ספק חיזקו את התדמית הזו - אבל החותמת הרשמית הגיעה ממש לאחרונה, עם הידיעה על התערוכה של יאיוי קוסאמה, שתיפתח לקהל הרחב ב-15 בנובמבר. מדובר בתערוכה הגדולה ביותר שהוצגה אי פעם במוזיאון תל אביב לאמנות: היא מתפרשת על פני שטח ענק של כ-3,000 מטר מרובע וכוללת לא פחות מ-200 יצירות, ביניהן ארבעה "חדרי אינסוף" (האהובים על חובבי הסלפי האמנותי). לא רק שהיקף התערוכה מרשים ויוצא דופן, אלא גם האמנית שמציגה בה - מה שהופך את הגעת התערוכה לישראל למאורע היסטורי של ממש: קוסאמה היא אחת האמניות החשובות של זמננו, ועבודתה המהפנטת והמקורית קנתה לה מיליוני מעריצים ברחבי העולם.
התערוכה מתקיימת בזכות שיתוף פעולה בין מוזיאון תל אביב לאמנות לבין מוזיאון גרופיוס-באו שבברלין. היא מאורגנת באופן כרונולוגי: היא מאפשרת למבקר להיחשף לאמנות המרהיבה שיצרה לאורך השנים ותוך כדי כך לעבור דרך תחנות חייה של קוסאמה, שעברה חיים לא קלים ומלאי טלטלות. מציורים שציירה בגיל 10 בלבד ועבודות מהתערוכה הראשונה שהציגה בעיר הולדתה, דרך יצירות פורצות הדרך של קוסאמה מהתקופה בה חיה בניו יורק ועד לדלעות וחדרי אינסוף ששייכים לתקופות מאוחרות יותר בחייה; התערוכה מאפשרת היכרות עמוקה עם אמנית מבריקה, מרתקת וחד פעמית. בו בזמן, היא מספקת למבקר חוויה רב חושית מסחררת שאין דומות לה.
מאחורי המאורע האמנותי הענק הזה, שחוגג את אחת הנשים המשפיעות ביותר בעולם האמנות, עומד צוות שכולו נשי. בראש צוות האוצרות עומדות סוזן לנדאו (בתל אביב) וסטפני רוזנטל (בברלין), נשים בעלות ותק רב, קשרים וידע עצום; לצידן, עבדו במרץ גם שחר מולכו ונעמה בר-אור, אוצרת משנה ועוזרת לאוצרת, שתרמו את חלקן הכה-חשוב בהפיכת החלום למציאות. "הייתה חוויה ייחודית ואיכותית, אבל הנוכחות הנשית היא הרבה מעבר לצוות האוצרות", מספרת מולכו בשיחה עם mako. "זה משהו בחוויה השלמה של התערוכה - תערוכה מקיפה לאמנית אישה ששינתה והשפיעה על האופן בו אנחנו תופסים אמנות היום. והתערוכה הזו מתקיימת במוסד שמובילות אותו שתי נשים, המנכ"לית טניה כהן עוזיאלי והאוצרת הראשית מירה לפידות. אין לי ספק שגם הגברים שעבדו איתנו צמוד על התערוכה בהיבטים השונים חוו את העוצמה הנשית שהובילה את הפרויקט הזה". גם בר-אור מודה שיש משהו מרגש בעבודה בצוות על טהרת הנשיות: "עבודה בצוות מוביל נשי היא תחושה טובה, אבל עבודה עם נשים שהן סופר מקצועיות היא שהופכת את החוויה למעצימה ולשיעור בפני עצמו. אגב, גם בסטודיו של קוסאמה הרוב נשים".
למרות גילה המבוגר, 92, קואסמה עדיין אמנית פעילה ומתפקדת – היא מאושפזת מרצון במוסד פסיכיאטרי מזה שנים ומדי יום היא מבקרת בסטודיו שלה, שנמצא במרחק שני רחובות מהמוסד. לא רק שהיא ממשיכה לייצר אמנות בקצב מדהים אלא גם שהיא מעורבת בהחלטות הנוגעות לתערוכות שלה ברחבי העולם, ובהתאם הייתה מעורבת גם בתערוכה במוזיאון תל אביב. "הסטודיו שלה היה חלק בלתי נפרד מהתהליך לאורך כל הדרך ובכל פרט ופרט, בכל היבט של התערוכה. שום דבר לא נעשה ללא האישור שלה", מספרת מולכו. הקורונה, כפי שאפשר היה לתאר, הייתה מגבלה משמעותית בכל הנוגע לתכנון התערוכה: "קוסאמה והצוות שלה לא יכולים היו להגיע לכאן לראות את החללים, אז כל תהליך ההצבה נעשה באמצעים וירטואליים. זה היה מאתגר, כי קוסאמה עושה פרויקטים שהם תלויי מקום. היא גם יצרה עבודות חדשות במיוחד בשביל התערוכה הזו, אז את יכולה לדמיין כמה זה מאתגר לתכנן עבודה עבור חלל שלא היית בו".
מי שיבקר בתערוכה יגלה עולם יפהפה ומוקפד שההשקעה שנדרשה כדי להקים אותו היא בלתי נתפסת. "אוצרות של תערוכה זה דבר מורכב. עבודת הבקסטייג' כל כך רחבה, ואנשים שבאים לראות את התערוכה לא מבינים לאיזה רזולוציות צוות האוצרות מגיע". ואכן, העבודה על הקמת התערוכה נמשכה זמן רב. "זה חלום של שנים. סוזן מדברת על להביא תערוכה של קוסאמה למוזיאון תל אביב כבר כמה שנים טובות, אבל זה דבר שקשה להגיע אליו. הפעילות של סוזן במוזיאון תל אביב והשינויים שהיא הביאה אליו, בשנים האחרונות שהיא ניהלה אותו (לפני שטניה כהן עוזיאל הפכה למנכ"לית, שג"מ) אפשרו למוזיאון לצבור תאוצה ולהגיע למעמד אחר, בינלאומי. כמובן שזה בזכות הניסיון המקצועי של סוזן וההיכרות רבת השנים שלה עם עולם האמנות. ואכן, לפני שנה וחצי עלה הרעיון לשותפות עם המוזיאון בברלין. להפיק תערוכה של קוסאמה בעיצומה של הקורונה זה הימור מטורף".
"הרבה מעבר להזדמנות לסלפי המושלם"
ההימור, כידוע, השתלם. ההיענות לתערוכה כנראה גדולה יותר מההיענות לכל תערוכה שהגיעה לארץ אי פעם, וגם מי שאינם צרכני אמנות קבועים מקווים להצליח להזמין כרטיסים. "אפשר לקנות כרטיסים רק מסוף ינואר פברואר, יש פה מערך במוזיאון שמנהל את זה ביד רמה. אנחנו לא רגילים לזה, אבל גם הציבור לא רגיל לעמוד בתורים במוזיאון תל אביב", צוחקת מולכו. לדברי בר-אור, "מצד אחד ידענו שזה יהיה טירוף, מצד שני אנחנו קצת בשוק מזה. עכשיו כשהתערוכה עומדת, התגובות מהסביבה גורמות לנו להבין שאנשים רק רוצים לבוא ולראות, גם אנשים שאף פעם לא היו במוזיאון. זה מדהים".
ואכן, התערוכה מושכת קהל רחב מאוד, כשרבים מהמבקרים הפוטנציאלים כנראה יגיעו מסיבה אחת: האינסטגרם. קוסאמה נחשבת לאמנית המתויגת ביותר ברשתות החברתיות ויצירותיה המנוקדות מתוארות בפי רבים כאסתטיות ופוטוגניות להחריד, כאלה שייפו כל פיד שזקוק לחיזוק. מצד אחד, זה משמח שאמנות מצליחה להיות נגישה גם למי שאין לו השכלה אמנותית. מצד שני, יש הטוענים שמי שיחווה את התערוכה (או, לצורך העניין, כל אירוע תרבותי אחר) דרך המסך בלבד יפספס את הריגוש האמיתי.
שחר מולכו: "אנחנו לא יכולים להתכחש לעובדה שאנשים לא נפרדים מהטלפון שלהם, וכשהם באים לתערוכה הזו הם ערוכים לחוויה של הצטלמות. אבל כמה שזה מצטלם טוב, התחושה האמיתית היא פי כמה יותר משמעותית"
מולכו ובר-אור לא בהכרח מסכימות עם ההנחה הזו. "דבר ראשון, זה חלק בלתי נפרד מהתערוכה של קוסאמה", מסבירה מולכו. "אנחנו לא יכולים להתכחש לעובדה שאנשים לא נפרדים מהטלפון שלהם, וכשהם באים לתערוכה של קוסאמה הם מתלבשים ובאים ערוכים לחוויה של הצטלמות. עם זאת, אני כן חושבת שהרוב הגדול של אנשים שהגיעו לתערוכה יהיו מאוד מופתעים ממה שהם יראו: מה שהם משווקים באינסטגרם זה תוצר שטחי של החוויה שהם חווים בתערוכה. זה משהו שכמה שהוא מצטלם טוב, התחושה האמיתית היא פי כמה יותר משמעותית. ומעבר לזה, יש הרבה דברים בתערוכה שהם הדברים הפחות 'מצטלמים', שהם לא פחות משמעותיים. אני חושבת שאנשים שמגיעים לתערוכה יוצאים עם ערך מוסף ומגלים מיהי קוסאמה, כמה היא הייתה פורצת דרך, איזה אמנית משמעותית היא בתולדות האמנות. יש שם הרבה מעבר להזדמנות לסלפי המושלם".
בר-אור, מצידה, מציעה פרשנות נוספת ליצירתה של קוסאמה – כזו שגורמת לאקט צילום הסלפי להיראות הרבה פחות רדוד משאפשר אולי לחשוב. "קוסאמה הקדימה את זמנה. צלמים צילמו אותה בתוך העבודות שלה, והיא הייתה מודעת לאיך היא מציגה את עצמה בתמונות האלה. כשרואים תמונות שלה בתוך עבודות פתאום מבינים כמה היא הייתה מודעת לעיני המצלמה ולתפקיד שלה בתוך כל המערך הזה. היא ממש הבינה איך לביים את עצמה בתוך העבודות שלה, היא הבינה שהיא חלק בלתי נפרד מהן. וזה גם מה שהיא גורמת לצופים שלה להיות: הצופה הופך להיות חלק מהעבודה ואז הוא גם מצלם את עצמו, מביים את עצמו בתוך העבודה. זה מעגל אינסופי שהיא יצרה עוד הרבה לפני עידן האינסטגרם והעידן בו לכל אחד יש מצלמה משלו".
נעמה בר-אור: "עבודה בצוות נשי מוביל היא תחושה טובה, אבל עבודה עם נשים שהן סופר מקצועיות היא שהופכת את החוויה למעצימה ולשיעור בפני עצמו. אגב, גם בסטודיו של קוסאמה הרוב נשים"
מהצד השני, מולכו מבהירה כי אותו רעיון כביכול-נרקסיסטי שמנחה את קוסאמה הולך יד ביד עם רעיון שהוא ההפך הגמור: מוטיב ההעלמה העצמית, שמופיע בעבודותיה של קוסאמה מאז ומתמיד. "כשאנחנו נכנסים לחדר מראות של קוסאמה, חוץ מזה שאנחנו באיזה סוג של אגו טריפ כשאנחנו רואים את עצמנו מלא פעמים, החדר פועל גם על העיקרון המנוגד – הרעיון שאנחנו חלק נורא קטן באיזשהו אינסוף".
האם זה אומר שמולכו ובר-אור מקבלות באהבה את ההיצמדות של הקהל לטלפון במהלך השהות בתערוכה? לא בהכרח. לדברי מולכו, "אני ממש לא בטוחה שאמליץ לאנשים להגיע עם טלפונים. אני חושבת שהייתי מציעה לאנשים לבוא לתערוכה ודבר ראשון לחיות אותה כי זו חוויה פיזית, מנטלית ורגשית. מעבר לזה, מי שרוצה להצטלם – אנחנו לא מתנגדים לזה, אנחנו מבינים שזה חלק מהסיפור". מולכו אמנם לא תרוץ להמליץ למבקרים להגיע מצוידים במצלמה, אבל היא בהחלט ממליצה להגיע עם סבלנות רבה. "כדאי לבוא עם אורך רוח ולפנות זמן כי התערוכה מאוד גדולה, וכדי להנות ממנה כמו שצריך שווה לפנות את פרק הזמן הנכון – וגם, להתכונן לעמידה בתורים. הייתי פשוט באה עם ראש פתוח, מאפשרת לעצמי להתמסר לעולם שלה, ששואב אותך פנימה".