בראשית היה פסטיבל שירי הילדים, התחרות התמימה של ישראל היפה, שהולידה שירים אשר גידלו דורי דורות של ילדים דוגמת "שלום כיתה א'", "אמת או חובה" ועוד ועוד שקצרה היריעה מלהכיל; אחר כך הגיע הפסטיגל, שהקפיץ את תחרות השירים כמה רמות מעל - ועם השנים הלך ונהיה לאחד המופעים הגדולים של השנה שאסור היה לפספס (עוד הרבה לפני שבכלל הכרנו את המושג FOMO).
פאסט-פורווד ל-2024: משהו מבאס קרה לפסטיגל.
אבקש להתנצל מראש על הביקורת המטרחנת, והרי רבות כבר דובר על האיכות הירודה של השירים שנכתבו בשנים האחרונות (ד"ש משיר הסלפי), אבל הבעיה של "Sing פסטיגל" היא ממש לא השירים. הבעיה היא שקצת חסרה בו נשמה.
נפתח בפרטים הטכניים: לאן נעלם כל השואו שייחד את המופע והבדיל אותו מכל המתחרים? ילדי שנות ה-90 ודאי זוכרים את הפתיחה של "פסטיגל גיבורי על", כששירי מימון והראל סקעת ירדו מתקרת האולם בתוך כלובים, כשמהכלובים יוצא שובל של אש, ולצידם על הבמה אקרובטים שעושים פעלולים עם סרטים משתלשלים מלמעלה - ואז יעל בר זוהר נכנסת ונותנת נאמבר היסטרי עם שפגט בלתי נשכח, מלווה בעשרות רקדנים.
"Sing פסטיגל" נפתח באופן הרבה יותר רגוע, כשילדת פסטיגל (היחידה בשנה הזו) מבצעת את "יד ביד". פתיח קצת מנומנם, אבל מן הסתם כזה שמותאם לשנה הקשה שעוברת עלינו, ולכן במקרה הזה מדובר בהחלטה די מובנת ואפילו מתבקשת. אבל מה עם שאר המופע? באנו לאסקפיזם - אז תנו לנו אותו בבקשה.
זוכרים את הביצוע של הראל סקעת לשיר "לעוף" מ"לא יאומן כי פסטיגל", שבשלב מסוים הוא מתעופף באולם? או את רן דנקר ואיש הברק מ"פסטיגל גיבורי על", שמתחיל את הנאמבר כשהוא מרחף מעל הבמה ואט אט יורד מטה? ואם לא להרחיק לכת לשנים עברו - אפילו נועה קירל ומרגי ב"פריסטייל פסטיגל", אז עוד זוג אוהבים, ביצעו את "זיכרון ישן" כשהם קשורים אחד לשנייה ומסתחררים באוויר בביצוע מתוק. הפעם? שום פירו ושום טכניקה.
נעבור למוזיקה: הפסטיגל משלב השנה ביצועים לשירים של גדולי הזמרים הישראלים, כמו למשל יהודה לוי ששר את "הולך נגד הרוח" של שלום חנוך; נועה קירל שמבצעת את "מחול מטורף" של ריטה; או "לתת ולקחת" של שלמה ארצי, בביצוע של אושר כהן; לצד אלו, ישנם גם כמה שירים מקוריים וגאג אחד חביב של יעל שלביה ששיגע את הטיקטוק - "לא צלצל לי השעון".
@yael_shelbia #לאצלצלליהשעון ♬ לא צלצל לי השעון - יעל שלביה & משתתפי הפסטיגל
בלי ציניות, יפה שבפסטיגל רצו לתת כבוד לזמרים הוותיקים ובכך גם לחשוף את הדור הצעיר לשירים שלהם - והמשיכו את המגמה של השנים הקודמות, אז אירחו בפסטיגל זמר אורח דוגמת שלומי שבת, והכוכבים שרו את שיריו בחלק השני של המופע. הפעם, השירים הישנים והשירים החדשים שזורים אחד בשני במופע כולו - החל מתחילתו ועד לסופו - ודווקא התמהיל הזה מביא לתוצאה קצת משונה ולא אחידה. למה להסתפק ב-3-4 שירים מקוריים ולא להקליט פסקול מלא, ולקוות שמכאן ייצא ה"נערה חשמלית" הבא?
ב-"Sing פסטיגל" ויתרו על זמר אורח (טוב, אין מקום בקאסט), והחלק השני של המופע מוקדש בעיקר לשירים של המשתתפים עצמם - אבי אבורומי, אושר כהן, נועה קירל, אנה זק וסקעת. בעיניי, זה החלק הטוב של המופע - אבל קשה שלא להיזכר דווקא במתחרה של הפסטיגל, NEXT, שבו זמרים שרים את השירים של עצמם ואז גם מבצעים דואטים אחד עם השנייה. גם בפסטיגל, אושר כהן פותח עם מחרוזת מהלהיטים הגדולים שלו, ואז עושה מש-אפ עם סקעת; אחר כך סקעת שר את השירים הטובים שלו - ומארח לפזמון אחד את אבי אבורומי, שבהמשך מופיע לבד; וכך זה חוזר חלילה גם עם נועה קירל ואנה זק.
ויש גם עלילה אבל היא לא באמת רלוונטית (סקעת הוא הנבל, אנה היא הבת של יהודה לוי וקווין רובין הוא המנהל שלו; יעל שלביה היא סולנית של להקה עם דניאל ליטמן, עדן סבן, אושר כהן ואבי; אוראל צברי, אמיר שורוש ולירית בלבן - ברפרור מובהק ל"הקול בראש" - הם הקולות בראש של נועה קירל, סולנית הלהקה הנ"ל שהודחה וכעת מנסה לחזור). ח"ח לצברי, שורוש ובלבן שמספקים את האתנחתא הקומית, ומצידי לצפות בצברי מחקה את אופירה אסייג ואילנה דיין לנצח.
שלא תטעו, בקרב הילדים באולם נרשמה התלהבות מוגזמת - בכל זאת הביאו את הכוכבים שהם הכי אוהבים, אבל נראה שגם אם אנה ונועה היו פשוט עומדות על הבמה במשך שעתיים ומפזרות לבבות ונשיקות לקהל, התגובות היו אותן תגובות. רוצה לומר: אפשר מעכשיו לסגור את אורן להב לפסטיגל של השנה הבאה, ולתת לו לעשות את הסטורי סטיילינג שלו - ועדיין הילדים יצרחו. אם אפשר שהוא יצנח מלמעלה, כשלצידו עשרות רקדנים עם אורות וזיקוקים - מה טוב.