תקופת החגים היא זמן מעולה בשביל האמריקאים לעשות כמה מהדברים שהם הכי אוהבים: זלילה בלתי פוסקת, קניות לא מבוקרות, שירי כריסטמס בשלג וכמובן, איחוד של כמה מהכוכבים הכי גדולים שקיימים לטובת סרט אחד. בדרך כלל הסרטים האלו כוללים כמה סיפורים כשכולם מתאחדים בסוף לסיפוק אחד שכולו שמחה ואהבה. החלטנו להזכר בכמה מהסרטים הבולטים בז'אנר:
הוא פשוט לא בקטע שלך (2009)
מי בקאסט: סקרלט ג'והנסון, דרו ברימור, בראדלי קופר, ג'ניפר אניסטון ובן אפלק.
אחד הדברים היותר טרגיים במערכות יחסים הוא כשאחד הצדדים רוצה יותר. על זה בדיוק נסובה העלילה של "הוא פשוט לא בקטע שלך". בת' (אניסטון) רוצה שניל (אפלק) כבר יתחתן איתה, ג'נין (ג'ניפר קונלי) רוצה שבעלה (קופר) יאהב אותה, אבל הוא מצידו מאוהב עמוקות באנה (ג'והנסון) ומרי (ברימור) היא עוד רווקה חסרת מזל. מעל כולם עומדת דמותה של ג'יג'י (ג'ניפר גודווין) שלא מצליחה להבין מתי הבחורים שהיא יוצאת איתם פשוט לא בקטע שלה. הסרט נותן זווית חינוכית ומלמד דורות של נשים שבניגוד למה שששאר הסרטים הרומנטים אומרים, לפעמים בחורים לוקחים צעד אחורה לא כי הם נבהלים מעוצמת הרגשות שלהם, אלא כי הם פשוט לא בעניין. לא ש"הוא פשוט לא בקטע שלך" מספק אלטרנטיבה. בסופו של דבר הסיפורים מתחברים בדרך המוכרת והדמויות יוצאות קצת יותר מאושרות מאיך שהן התחילו. וניחשתם, בסוף גם הרווקות מוצאות את מי שכן שקטע שלהן.
אהבה זה כל הסיפור (2003)
מי בקאסט: יו גרנט, קיירה נייטלי, קולין פירת', ליאם ניסן ואפילו קלאודיה שיפר בתפקיד פצפון.
הגרסה הבריטית לכל השמאלץ האמריקאי עושה את אותו הדבר רק קצת יותר טוב. הסרט מציג מגוון רחב של סיפורים, כל אחד יותר רומנטי ובלתי אפשרי מהשני: מראש ממשלה שמתאהב בעובדת החדשה במשק הבית שלו ועד אהבה אפלטונית של רוק סטאר מזדקן לאמרגן שלנו. לא פלא שגם היום לאחת נחשב הסרט הזה לאחת מהקומדיות הרומנטיות האהובות ביותר. כל הקיטש הזה מתרחש בתפאורה המושלמת לאהבה: חג המולד בלונדון המושלגת כשכולם עסוקים בחשבון הנפש של תקופת החגים, מבינים שהם בודדים ועד סוף החג מצליחים להתאהב מחדש. גם הלב הציני ביותר יפשיר כבר בסצנת הפתיחה, שלא לדבר על ההופעה הקצרה של ג'נוארי ג'ונס ("מד מן") כפרחה אמריקאית.
יום האהבה (2010)
מי בקאסט: אשטון ק'וצר, טיילור סוויפט, ג'וליה רוברטס, בראדלי קופר וג'סיקה אלבה.
הקונספט של סרטי כריסטמס עם שינויים קלים: במקום לקחת כוכבי ענקי, לחלק אותם לזוגות ולהעמיד עץ באמצע, ניקח כוכבי ענק, נחלק אותם לזוגות ונעטר בלבבות אדומים. "יום האהבה" עושה את אותו דבר רק בתאריך אפילו יותר רומנטי – הוולנטיינס דיי. התסריט הוא אותו תסריט: יום החג קרב ובא וכולם עסוקים בדילמות הרומנטיות שלהם. זה אולי לא הסרט המתוחכם במיוחד, ובחלקים רבים נסמך על מקבץ ענקי של שחקנים מעולים (ואשטון קוצ'ר), אבל הוא עדיין יעשה לכם נעים בלב או לפחות נעים בעיניים עם קאסט מלא סקס אפיל.
סילבסטר בניו יורק (2011)
מי בקאסט: רוברט דה נירו, מישל פייפר, האלי ברי, זאק אפרון וג'ון בון ג'ובי.
הבמאי של "אישה יפה" עושה את זה שוב, או שלא. "סילבסטר בניו יורק" היה אמור לשחזר את ההצלחה של "יום האהבה" והגיע גם הוא קאסט מרשים ושלל סיפורי אהבה/פרידה שנייה לפני הערב הגדול. אז אמנם הוא פחות טוב מ"יום האהבה" ובטח ובטח שמ"אישה יפה", אבל גם הוא עושה את העבודה. מדובר אולי בסרט הכי עטור כוכבים ברשימה, עם נציגים מבערך כל דור וכל ז'אנר שקיים בקולנוע ההוליוודי. גם אם אף אחד מהסיפורים לא ממש ירגש אתכם עדיין תוכלו להעביר כמעט שעתיים בניסיון לנחש מאיפה כל שחקן מוכר לכם.
החופשה (2006)
מי בקאסט: קמרון דיאז, ג'וד לאו, קייט וינסלט וג'ק בלאק.
"החופשה" תופס את שתי הגיבורות שלו בנקודת שפל: שתיהן נבגדו ורק רוצות להתרחק כמה שאפשר מהחיים שלהן. לצורך זה מחליטה כל אחת להחליף חיים עם השנייה. כמו כל הגיבורות הטרגיות של הוליווד, גם הן מוצאות את אהבת חייהן בדיוק כשהחליטו להתייאש מהכל. מסתבר שמה שכל אחת מהן הייתה צריכה, נמצא בחיים של השנייה. יש יותר פשוט מזה? סיפורי האהבה בסרט מתחילים משני המקומות הכי שונים, ועם זאת הכי רומנטיים שאפשר למצוא בקולנוע: סטוץ חד פעמי שהופך לאהבת אמת וחברות אמת שנגמרת באותה צורה. אהבה היא באמת בכל מקום.
200 סיגריות (1999)
מי בקאסט: בן וקייסי אפלק, כריסטינה ריצ'י, קורטני לאב, פול ראד וקייט הדסון.
חג המולד הוא יום של משפחות, כולם ידעו איפה הם יבלו אותו גם אם אין ממש ברירה. את הלחץ האמיתי של הצעירים בניו יורק מביא איתו ערב השנה החדשה. ב-200 סיגריות כולם עסוקים בדילמה הגדולה: איפה כדאי לבלות את ערב ראש השנה 1981? בין המתלבטים: שתי טינאייג'ריות (כריסטינה ריצ'י וגבי הופמן) שמנסות את מזלן בעיר לראשונה והולכות לאיבוד, זוג ידידים (פול ראד וקורטני לאב) שמתאפקים עם המתח המיני שלהם עד שכבר אי אפשר יותר וברמן חתיך ופלרטטני בגילומו של בן אפלק. כולם מוצאים את עצמם בסוף הערב במסיבה עם אלוויס קוסטלו. הסרט הוא הזדמנות מעולה לבדוק את הכוכבים בפרספקטיבה של 15 שנה אחרי, לראות איך נראו שנות ה-80 בשנות ה-90, ולצחוק על שתיהן במקביל.
כולם אומרים אני אוהב אותך (1996)
מי בקאסט: אדוארד נורטון, דרו ברימור, נטלי פורטמן, ג'וליה רוברט, ליב טיילר ואפילו יצחק פרלמן מפציע בתפקיד עצמו.
וודי אלן הוא אמן בשזירת סיפורים, אבל דווקא ב"כולם אומרים אני אוהב אותך" הוא יוצא מאזור הנוחות שלו. הסרט מספר את סיפורה של משפחה אמידה ממנהטן על פני 3 מקומות: ונציה, ניו יורק ופריז והכל תוך כדי פיזוז ושירה של השחקנים הראשיים. מי שתהה איך ג'וליה רוברטס נשמעת בסולו, זה הסרט בשבילו. לא כדאי לצפות לביצועים בסגנון "כוכב נולד", שכן כל הקונספט של הסרט הוא ביצועים "ריאליסטים" לשירים מוכרים בביצועם של הכוכבים הגדולים. גולדי הון, למשל, קיבלה כפילת קול בסרט רק כי היא נשמעה יותר מדי טוב, מה שלא התאים למה שניסה אלן להשיג בסרט. אם יש דבר יותר חגיגי מסרט עטור כוכבים, זה סרט עטור כוכבים מזמרים.
ואחד קצת אחר:
מגנוליה (1999)
מי בקאסט: טום קרוז, ג'וליאן מור, פיליפ סיימור הופמן וג'ייסון רוברדס.
מגנוליה הוא ההפך הגמור לכל יתר הסרטים ברשימה הזאת. עם קאסט איכותי ומרשים הוא מצליח ליצור מציאות אפית בה חייהם של קבוצת אנשים משתנים ביום אחד. גם כאן מתקיימים כמה סיפורים במקביל, אלא שמה שמקשר בינהם הוא בעיקר כאב והיסטוריה של ניצול. בצורה דומה אך שונה, העלילה ב"מגנוליה" מובילה לקתרזיס באירוע מכונן שגורם להתרה של הסיפורים השונים. הסרט קיבל ביקורות מצוינות וזכה למועמדויות לגלובוס הזהב והאוסקר. עד היום נחשב "מגנוליה" לסרט מכונן ומעורר זכרונות מהתקופה בה טום קרוז עוד היה נסבל. לצפות ולהתגעגע.