דאונטון אבי
כמה עשירה היא משפחת קרולי, שמתגוררת באחוזת ענק במחוז יורקשייר ומחזיקה צי של כתריסר משרתים? כנראה שלא מאוד, לפחות יחסית לתקופה, אבל אין ספק שהחיים שלהם דבש. סעודות מרהיבות של שעות שמוגשות על ידי משרתים, אנשים שמלבישים אותם מדי בוקר ומכינים להם אמבט בערבים וכמובן שלצאת לעבודה נחשב לחוסר נימוס משווע. החיים מתנהלים להם בעצלתיים וברוגע, כי לאן כבר יש להספיק? הכרכרה ללונדון תחכה, גם מסע הציד. להיות עשיר זה מדהים, במיוחד בתקופה שזה באמת מקנה לך את החופש לא לעשות שום דבר עם החיים.
גטסבי, "גטסבי הגדול"
אף אחד לא יודע מה מקור עושרו של ג'יי גטסבי מ"גטסבי הגדול", רומן אמריקאי נודע שתוכלו בקרוב לראות גם על המסך בסרטו החדש של באז לורמן ("רומיאו וג'ולייט") בכיכובו של ליאונרדו די קפריו. אף אחד לא יודע, אבל כל עוד הוא עורך מסיבות מדהימות, אף אחד גם לא ממש טורח לברר. אבל מסתבר שלהיות עשיר זה לא אומר שלמישהו אכפת ממך, או שלך אכפת מאנשים אחרים, או שבאופן כללי אתה פחות אומלל מהזולת. אז בעצם מה זה שווה?
גוסיפ גירל
פעם ילדים עשירים גרו בבוורלי הילס, עד שהבינו שהמליונרים השווים באמת חיים בניו יורק. החיים באפר איסד רצופי תככים, מזימות, בגדי מעצבים ונשפי אביב, ככה זה כשלכל אחד יש קרן נאמנות השווה מליונים, ומגיל אפס הוא רגיל כבר להשפיט את לופה, העוזרת ההיספנית. אם ב"דאונטון אבי" הכסף קונה לך את הזכות לא לעשות כלום כל החיים, ב"גוסיפ" כסף מאפשר לך להתנהג כמו חרא של בן אדם.
הקרדשיאנז
מאיפה, בעצם, מגיע כספם של בני משפחת קרדשיאן? אולי זו קריירת העבר של ברוס ג'נר כספורטאי, ואולי זה ממונו אביהן המנוח של הבנות, עורך הדין של הכוכבים, רוברט קרדשיאן. לעולם לא נדע, אבל מה שבטוח זה שלבנות יש מספיק כסף כדי לקנות את בגדי המעצבים המכוערים והנובורישים ביותר הקיימים, וסביר להניח שגם אם ירצו לקצץ להן ברמת החיים, עדיין יהיה ברשותן מספיק כסף לכל האנאל בליצ'ינג והפדיקור דגים בעולם. כי כסף אמנם לא קונה טעם או עידון, אבל עם כסף אתה גם לא צריך טעם או עידון.
ג'ק דונגי, "רוק 30"
דונגי כל כך עשיר, שהוא יכול להרשות לעצמו לשוחח (לוכסן לשכב) רק עם נשים צעירות, ללבוש טוקסידו כל יום אחרי שש (אחרי הכל, הוא לא איכר), להיות "ריץ' דראנק", שזה כמו שיכור רגיל רק שמותר לך לנהוג, להשוויץ באוניברסיטה היוקרתית שלו ולהיות חלאה רפובליקנית וקפיטליסטית שרומסת את מעמד הפועלים. אה, ולעשות את זה עם טונות של חן. כי לפעמים כסף זו גם היכולת לצאת מכל דבר בשלום.
ברוס ויין, "באטמן"
לקרוא ליורש היחיד של "תעשיות ויין" עשיר יהיה קצת כמו לקרוא לשלי ורוד מורה לחינוך מיני. ויין הצעיר היה אמור לגדול באושר ובעושר עם חברי חוג הסילון של גות'האם, לדלג בין ערבי בלאק טיי למפגשי אכול קוויאר כפי יכולתך, אבל הנסיבות הטראגיות של רצח הוריו על ידי פושע קטן שינו את התכניות. הילד הצעיר ורדוף הטראומה, נאלץ למצוא טעם חדש לחייו בביבים מצחינים בצד השני של הגלובוס. הכי רחוק שאפשר ממגדל השן. בסופו של דבר הוביל אותו התהליך הזה לפיתוח שרירים, חליפת עטלף וצרידות מוזרה בקול, שהביאו לנו את אחד מגיבורי העל המוצלחים מכולם. העובדה שבחשבון הבנק שלו נותרה ירושה של 7 מיליארד דולר (לא מאמינים? פורבס בדקו את זה) עזרה לו לא מעט בפיתוח הגאדג'טים המגניבים שלו.
לאניסטרים, "משחקי הכס"
בבית הכי בלונדיני בווסטרוז ידעו תמיד שהכסף לא גדל על העצים. מי צריך לחפש אותו שם, כשממש מתחת לצוק קאסטרלי, ביתם המיתולוגי, שוכנים מכרות הזהב הגדולים ביותר בממלכה. עם תזרים מזומנים כזה לא ממש מפתיע שבני הבית הפכו לחבורה של דושבאגים מהגיהינום. כשיש לכם מספיק כסף כדי לקנות כל אחד, אין באמת סיבה לשמור אמונים, להיכנע לקודים חברתיים נוקשים או להתאפק מלטפס על אחותכם. ההנחה הטבעית היא שלכל צרה שלא תבוא יש מחיר, והצ'קים של בית לאניסטר אף פעם לא חוזרים.
רוג'ר סטרלינג, "מד מן"
כשאבא מוריש לך משרד פרסום בעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות, הדאגה הגדולה באמת בחיים שלך היא איך להצליח לבזבז כמה שיותר מהכסף הזה על נשים ואלכוהול, לא בהכרח בסדר הזה. רוג'ר סטרלינג הוא השותף הכי מבוזבז בסטרלינג-דרייפר-קופר-פרייס עם כמויות של כריזמה, קסם אישי ומידע על כל המקומות השווים בעיר. הבעיה היא שבנוסף לכל אלה לאיש יש גם יצר הרס עצמי מפותח, חיבה בלתי מוסברת לגירושים ומחסור תמידי בריגושים. כי אם יש משהו אחד שכסף לא יכול לקנות זאת היכולת להביט במראה ולאהוב את מה שאתה רואה.
מר ברנז, "משפחת סימפסון"
אם עד עכשיו לא מצאתם צ'אנס להתבאס, הנה ההזדמנות שלכם: על פי פורבס שוויו של המנהל הנכלולי של המפעל הגרעיני בו עובד הומר, עומד על 1.3 מיליארד דולר. לאף אחד לא ממש ברור איך עשה את הכסף שלו וכולם מפחדים מדי לברר. את זמנו הוא מבלה בין סטוקינג על עובדיו באמצעות מצלמות במעגל סגור לבין עשיית רווחים על חסרי ישע והתעללות במהגרים. הקטע הוא שמר ברנז היה אמור היה להחזיק בתפקיד קטן של נבל בתכנית, אבל הפך פופולארי בגלל שהוא מסמל את כל מה שרע בכסף ומעמד. אבל אתם יודעים מה אומרים: אין דבר כזה פרסום רע.