קשה להאמין שלא שמעתם על מחאת העדה האתיופית שנערכה אמש. גם אם לא הושפעתם מהמחאה באופן ישיר כנראה שקראתם ידיעות בנושא או צפיתם בכתבי הערוצים השונים מדווחים ממוקדי ההפגנות. במחאה שהפכה בזמן קצר לאלימה וסוערת, לא רק שוטרים ואזרחים ספגו אלימות, אלא גם צוותי התקשורת שדאגו לעדכן מזירות ההתרחשות.

אחד הכתבים שנפצעו במחאה הוא ג'וש בריינר, כתב המשטרה והפלילים של עיתון "הארץ", שדיווח מההפגנה בצומת עזריאלי בתל אביב, ונפגע מרימון הלם משטרתי. בשיחה איתנו שחזר בריינר את אירועי ליל אמש.

"אני מרגיש טוב עכשיו, אני לא יודע בדיוק מה התפוצץ אתמול, חשבתי שזה רימון הלם. יש לי שטף דם בירך וזהו, ממשיכים הלאה", ענה בריינר כשנשאל איך הוא מרגיש כעת. "כשהמשטרה התחילה לפזר את ההפגנה מצאתי את עצמי באמצע המהומה כשמסביבי כל השוטרים. בשלב מסוים הבנתי שהדבר הנכון הוא לא להיות ליד השוטרים כי מיידים לעברם אבנים ונמלטתי לכיוון הירידה מאיילון, זה היה הרגע בו נפגעתי. אבל בסדר, טיפלו בי במקום והמשכתי לעבוד והכל בסדר. לא רציתי לעזוב את המקום אחרי שנפצעתי, קצת צלעתי אבל ממשיכים, זו העבודה. זה סיכון שלוקח כל עיתונאי שמסקר הפגנות ועימותים. תמיד ישנה תחושה שהתפקיד מגן עליך למרות שזו רק אשלייה. מכל מקום היה ברור שממשיכים לעבוד".


"כאיש תקשורת, הרגשתי שיש כלפי יחס עוין, גם מצד המפגינים וגם מצד המשטרה", הודה בריינר. "חלק מהמפגינים הסתכלו עלי בחשדנות, לכל אחד יש בטן מלאה על התקשורת. אבל בסופו כולם מבינים שאנחנו באים לעשות את העבודה שלנו ולא פוגעים. היו מפגינים ששיתפו פעולה והתראיינו. הייתה לי גם שיחה עם כמה מהשוטרים שביקשו מאיתנו לא להלהיט את הרוחות בפרסומים שלנו, אבל אנחנו עושים את העבודה שלנו ומדווחים את מה שאנחנו רואים ולא נוטים לשום כיוון".

"בהפגנה היה ברור שאין בעל בית, כל אחד עשה את מה שהוא רצה. כשקבוצה מסוימת החליטה שעכשיו  חוסמים את איילון דרום היא חסמה את איילון דרום, וכשהחליטו שחוסמים את איילון צפון חסמו. בהתחלה לא היה אף שוטר בסביבה, לפחות אף שוטר גלוי. הייתה תחושה של מערב פרוע ולאט לאט זה הסלים כי ככל שעבר הזמן, הסבלנות של האנשים פקעה. גם של הנהגים שהיו תקועים שעות על גבי שעות בפקקים, כל אחד עם הסידורים שלו. בשלב מסוים היה ברור שהמחאה הזו כבר יוצאת משליטה והמשטרה הבינה שהיא צריכה לעצור אותה. ברגע שהמשטרה הגיעה למקום הרוחות כמובן התחממו והיה ברור שיושבים על חבית נפץ שרק מחכה להתפוצץ. כמובן שהיו כאן גם כמה מאות מפגינים שלא באו למחות אלא באו להתפרע כשהשיא היה בשריפת המכונית ובאירועים שבאו לאחר מכן. אתמול אמנם נפגעתי כתוצאה מרימון של המשטרה, אבל צריך לשבח אותם. הם ספגו קללות ואיומים ממרחק של סנטימטרים".


"המחאה מוצדקת מאין כמותה" מבהיר בריינר. "יש כאן אירוע קשה ומזעזע, שכל מי שהדמוקרטיה והצדק חשובים לו צריך למחות על העוול שנעשה כאן. מה גם שברור שהיחס לקהילה האתיופית מצד המשטרה לאורך השנים הוא מפלה ושונה מהיחס שזוכים לו נערים משכונות אחרות בתל אביב, רעננה או מודיעין. יש מקום למחות אבל המחאה אתמול חצתה גבולות. התפרעויות ואלימות לא יובילו לשינוי במגמה אלא יגרמו לאפקט ההפוך. יש תחושה שהעדה האתיופית איבדה את האשראי הציבורי בעקבות ההתנהלות של חלק גדול מהמפגינים. זה עצוב כי באמת יש מקום למחות נגד אלימות משטרתית".

בין היתר, דווח על אנשי תקשורת נוספים שנפגעו בהפגנה בהם רועי ינובסקי, ירון סודרי ואוריה אלקיים מכאן 11, אמיר אלון מ-ynet ודנור גלזר מחדשות 12.