דרך מוזרה לחיות (STRANGE WAY OF LIFE)
2023, ספרד, 31 דקות
סרט חדש של פדרו אלמודובר זה תמיד דבר מסקרן, רק שהפעם מדובר בסרט קצר. הבונוס כאן הוא שני הכוכבים, פדרו פסקל ואית'ן הוק, והעובדה שזהו מערבון קווירי.
סילבה (פסקל) חוצה את המדבר כדי לפגוש בג'ייק (הוק), חבר שאותו לא ראה כבר 25 שנה ומשמש כיום כשריף של העיירה בטל קריק. בארוחת ערב זוגית השניים מעלים זיכרונות מימים יפים יותר, ולא צריך לקרוא יותר מדי בין שורות הדיאלוג כדי להבין שהקשר ביניהם הוא הרבה יותר מסתם חברות בין שני גברים. אחרי כמה כוסות שיכר, סילבה וג'ייק ממשיכים את הערב שלהם בין הסדינים. בבוקר שאחרי מתגלה כי מלבד החברות בין השניים והקשר הרומנטי, יש לביקור של סילבה בעיירה סיבה נוספת.
בסיומן של 31 דקותיו של הסרט יש קצת תחושת החמצה על כך שזה כל מה שקיבלנו. ומצד שני, למה בעצם צריך יותר מזה? בזמן הקצר שיש לו אלמודובר מצליח להצחיק, להפתיע ובסוף גם לרגש, עם מאפיינים מאוד אלמודובריים בז'אנר מאוד לא אלמודוברי. פסקל והוק כמובן משכנעים בתפקידיהם, והכול ביחד הופך את "דרך מוזרה לחיות" לנדבך חשוב בתת ז'אנר המתפתח של מערבונים קווירים. (אריק רוזנברג)
הרוע אינו קיים (EVIL DOES NOT EXIST)
2023, יפן, 106 דקות
שנתיים אחרי הזכייה באוסקר עבור סרטו עטור השבחים "הנהגת של מר יוסוקה", הבמאי היפני ריוסוקה המגוצ'י חוזר עם סרט בקנה מידה מעט צנוע יותר, לפחות באורכו.
במוקד "הרוע אינו קיים" נמצאים טאקומה ובתו הצעירה האנה, אותה הוא מגדל לבד בכפר קטן, וביתם הוא בקתה מבודדת יחסית ביער בין נופי טבע יפיפיים ופסטורליים של עצים, אגמים ובעלי חיים שונים. טאקומה מחובר לטבע ומנסה לחיות איתו בהרמוניה. אין לו ממש עבודה קבועה. את רווחתו ורווחת בתו הוא מנסה לספק מתוך החיבור לטבע. הוא בקיא ברזי היער שבו הם חיים, ומכיר את הצומח והחי שסובבים אותם. את השלווה שלו ושל שאר תושבי האזור מפירים נציגי חברה מטוקיו, שמתכננת להקים במקום אתר גלמפינג.
המגוצ'י מבקש להכניס את הצופה לאווירה הפסטורלית, האיטית והשקטה של החיים בטבע. זה מתבטא גם במבע הקולנועי העדין וגם בהתרחשויות העלילתיות. האירועים הם ללא ספק מטלטלים עבור הדמויות משני צידי המתרס – התושבים בכפר הקטן ונציגי החברה מטוקיו שדואגים להקמת העסק – אבל כמעט לכל אורך הסרט המגוצ'י מעביר את מה שמתחולל באופן סולידי ומדוד. זה דורש מהצופה מעט סבלנות, אבל כשמתמסרים להלך הרוח הסרט בהחלט מספק חוויה מאירת עיניים. (אריק רוזנברג)
מפלצת (MONSTER)
2023, יפן, 126 דקות
נשארים ביפן, ועם מאסטר קולנועי אחר מארץ השמש העולה. "מפלצת" של הירוקאזו קורה-אדה מגיע לפסטיבל חיפה אחרי שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן. זהו סרט מורכב וחידתי אבל באותה מידה גם מרתק.
סאורי היא אם חד הורית למינאטו בן ה-11. אב המשפחה הלך לעולמו. סאורי מתחילה להיות מוטרדת מהתנהגותו המוזרה, בלשון המעטה, של מינאטו, וכשהיא שואלת את בנה בנושא היא מקבלת את הרושם שהמקור לבעיות הוא מורה חדש בבית הספר, שלכאורה מתעלל בבנה. אבל "מפלצת" הוא מסוג הסרטים שבהם הדברים רחוקים מלהיות כפי שהם נראים.
קורה-אדה בונה את הסרט כראשומון. כלומר, מספר את הסיפור מנקודות מבט שונות של כל אחת מהדמויות במרכז העלילה – האם, המורה ולבסוף הילד מינאטו. סרטים בעלי מבנה עלילתי מהסוג הזה יכולים להיות מבלבלים עבור הצופים כשהם אינם עשויים כהלכה, אבל כשהם כן נעשים כך שכל חלקי העלילה נתפרים היטב – מדובר במעדן קולנועי. וכך הוא המקרה של "מפלצת", סרט שרצוי לבוא אליו כשיודעים לגביו שפחות, ופשוט נותנים לסיפור להיפרס בפנינו ולסחוף אותנו אחריו. (אריק רוזנברג)
מפקד (COMANDANTE)
2023, איטליה, 120 דקות
"מפקד" מתרחש בתחילת מלחמת העולם השנייה, ומספר את סיפורו האמיתי של סלווטורה טודאנו, מפקד על צוללת איטלקית, שבזמן המלחמה סיכן את חייו כדי להציל 26 ימאים בלגים שהיו על סיפונה של אוניית סחר חמושה ושרדו, לאחר שהוטבעה על ידי טודאנו וצוותו. בימוי מדויק ורגיש, פסקול אפקטיבי, והפקה מרשימה - הופכים את "מפקד" לחוויה חד-פעמית, מותחת, מרגשת ולא משעממת לרגע. תצוגת המשחק של פיירפרנצ'סקו פאבינו בתור טודאנו ראויה לציון, בעיקר בשל היכולת המופלאה שלו לגלם אדם בעל אופי קשוח ונוקשה, אך גם רגיש בדרכו, ואדם המהווה מצפן מוסרי עבור חייליו, ובתקווה גם עבור קהל הצופים.
סרטים שמספרים אירועים היסטוריים אמנם עוסקים בעבר, אך במקרים רבים הם למעשה משתמשים בסיפור ההוא כדי להעביר מתחת לפני השטח מסר על ההווה. רק שבמקרה של "מפקד", לבמאי אדוארדו דה אנג'ליס אין כל כוונה להסוות את האמירה שלו. כבר בתחילת הסרט ברור כי הסרט נועד לפקוח את עיניי הצופים בשנת 2023, כשמלחמת רוסיה-אוקראינה ממשיכה לגבות קורבנות, וכשבאיטליה מכהנת ממשלה ימנית המנהלת מדיניות נוקשה כלפי מהגרים ומבקשי מקלט. דמותו מעוררת ההשראה של טודאנו מהווה דוגמה נחוצה בימינו, לאדם שסירב לאבד צלם אנוש גם בתקופה של פשיזם ומלחמה, המשיך להאמין בסולידריות ואחווה גם בין "אויבים" - ולא שכח לרגע שלפני הכל, כולנו בני אדם. (מעיין גוטנמכר)
האויב הגרוע ביותר (MY WORST ENEMY)
2023, צרפת, שווייץ, 82 דקות
הבמאי האיראני מהראן טמאדון מנסה במשך שנים באמצעות עשייה קולנועית לקיים דיאלוג מול תומכי המשטר התיאוקרטי-טוטליטרי באיראן. אך הסרטים השונים שביים על השלטון במדינתו הובילו לבסוף לגירושו מהמדינה, ומ-2012 הוא מתגורר בצרפת, ללא יכולת לשוב לארצו. בסרטו החדש "האויב הגרוע ביותר" מנסה טמאדון לחדש את השיח, הפעם באמצעות התמקדות בחקירות הנעשות מטעם משטר האייתולות, והטקטיקות המפוקפקות בהן נוקטות משמרות המהפכה בחקירת אזרחים החשודים כמתנגדי משטר.
בזמן שהותו בצרפת, טמאדון פונה למספר פליטים ומבקש מהם שני דברים: לספר על החקירות שעברו באיראן ולשחזר אותן, כשהם בצד השני. כלומר בשחזורים הפליטים יגלמו את החוקרים, ואילו טמאדון יהיה הנחקר. הוא מסביר על כוונתו להגיע לאיראן עם השחזור המצולם ולהראות אותו לחוקריו, בניסיון להציג בפניהם מראה - ובתקווה שזה יערער את סמכותם וכוחם, ויסייע להם להתפכח ולהבין את חומרת מעשיהם.
הפליטים מתקשים לשחזר את הטראומה ומהססים להשתתף בשחזור של טמאדון. לבסוף השחזור נעשה בעזרת השחקנית זאר אמיר אבראהימי (זוכת פרס השחקנית בפסטיבל קאן על "עכביש קדוש"). אבראהימי היא פליטה בעצמה, ומתגוררת בפריז מאז שנאלצה להימלט מאיראן בשנת 2008. אבל דברים לא הולכים בדיוק לפי התוכנית. ככל שהסרט מתקדם, אבראהימי נכנסת חזק יותר לתפקיד החוקרת, הגבולות מטשטשים ועולות שאלות מוסריות, לא רק על הטקטיקות של המשטר האיראני, אלא גם של טמאדון עצמו בתור במאי.
הסרט מתפתח לכיוונים בלתי צפויים, ומתגלה סרט יחיד מסוגו, שדן בסוגיות מורכבות בצורה שטרם נראה כמותה, כמו המשמעויות שנלוות לשחזור טראומות מול מצלמה, האחריות של דוקומנטריסט כלפי מושא סרטו, כמו גם עד כמה הקולנוע באמת יכול לשנות ולהשפיע על המציאות. על הדרך סרטו של טמאדון מספק גם כמה רגעים מצמררים שממחישים את המשמעות של דיכוי, וכיצד הוא משפיע על האנשים שנמצאים משני צדי המתרס. (מעיין גוטנמכר)
בלאגה לומדת לקח (BLAGA'S LESSONS)
2023, בולגריה, גרמניה, 114 דקות
בלאגה (אלי סקורצ'בה) בת ה-70 היא מורה בפנסיה ואלמנה טרייה, שאספה את כל חסכונותיה כדי לרכוש חלקת קבר עבור בעלה. אך לפני שהיא מספיקה לסגור את העסקה, בלאגה נופלת קורבן לתרמית טלפונית אכזרית - ומאבדת את כל כספה. לאחר אינספור ניסיונות כושלים להשיג את הכסף בחזרה, בלאגה מוצאת את עצמה בצומת דרכים המאלץ אותה לעשות דברים שמעולם לא דמיינה שתעשה, ולקבל החלטות שנוגדות את המצפן המוסרי שלה. באמצעות עלילה מלאה בתפניות אכזריות, ובעזרת דמות טראגית המגולמת בכישרון רב, הסרט מעלה בפני הצופים סוגיות קשות, כמו שחיתות שלטונית ואוזלת ידן של הרשויות, המצב הכלכלי הקשה בבולגריה ומה הופך אדם לפושע. זהו סרט לא קל לצפייה, והוא בהחלט לא מיועד למי שמחפש סרט לצאת ממנו בהרגשה טובה. אבל למי שמעדיף חוויה קולנועית אחרת, מעוררת מחשבה ועם אמירה, "בלאגה לומדת לקח" הוא בהחלט צפייה מומלצת. (מעיין גוטנמכר)
טובעים במספרים (DROWNING BY NUMBERS)
1988, בריטניה, 118 דקות
המחווה של מסגרת "חיפה קלאסיקס" לבמאי פיטר גרינאוויי כוללת חמישה סרטים, וזה הטוב שבהם. אפשר לסכם את "טובעים במספרים" כתעלומת רצח קומית - אחרי הכל, זה סיפור על אישה שמטביעה למוות את בעלה, ומנצלת את קשריה עם חוקר מקרי המוות המקומי כדי לטשטש את העקבות - אבל יצירת המופת של גרינאוויי מ-1988 היא כל כך הרבה יותר מזה. זה סרט על סקס ועל מוות ועל משחקים ועל הכללים שהם משוחקים לפיהם, סרט שאפשר לצפות בו לגמרי במנותק מהעלילה ורק לעקוב אחר המספרים המוצפנים בו, מ-1 עד 100; זאת לא סתם גחמה, אלא חלק מחזון יוצא דופן של במאי יוצא דופן שמצא דרך מקורית מאוד - ומשעשעת מאוד - לנסח מחדש את שייקספיר, וספציפית את "כל העולם הוא במה, וכל הגברים והנשים רק שחקנים".
פיטר גרינאוויי היה תמיד מזוהה עם פוסט-מודרניזם קולנועי, ובמירעו הוא לא נגיש, לא מובן ו/או סתם בלתי. אבל בשיאו הוא אחד הבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע, והסרט הזה הוא כל-כולו שיא. (תומר קמרלינג)
חוזה השרטט (THE DRAUGHTSMAN'S CONTRACT)
1982, בריטניה, 108 דקות
זה הסרט שהזניק את הקריירה של פיטר גרינאוויי, יצירה שמופיעים בה אותם מאפיינים שיהפכו לכל כך מזוהים איתו: רציחות ברוטליות לצד אמנות גבוהה, אריסטוקרטים שנגררים למקומות הנמוכים ביותר של הגוף והנפש, ומיניות שאף פעם לא באמת נראית קשורה (ואיכשהו דווקא בגלל זה תמיד יוצאת קשורה לגמרי).
אשתו של אריסטוקרט שוכרת שרטט שיצור 12 רישומים של אחוזת מגוריה, והוא מצדו מוסיף לעסקה דרישה להטבות מיניות. אבל העלילה באמת מתעבה כשמתגלה בשטח גופה, ופתאום נדמה שברישומי השרטט אפשר למצוא לא רק טבע דומם. זה מותח, זה מצחיק, זה אסתטי עד לנקודה העשרונית, וטוב עשתה הנהלת הפסטיבל ששילבה את הסרט במחווה לגרינאוויי: זאת טעימה מושלמת ממה שהפך את האיש הזה לקול מיוחד כל כך בקולנוע העצמאי של שנות ה-80. (תומר קמרלינג)
כרס של ארכיטקט (THE BELLY OF AN ARCHITECT)
1987, בריטניה, איטליה, 118 דקות
בריאן דנהי הגדול, תרתי משמע, עשה בחייו כמה וכמה תפקידים זכורים - למשל ב"משחק הדמים", למשל ב"סילברדו" - אבל "כרס של ארכיטקט" הוא הסרט היחיד שבאמת מיצה את הפוטנציאל של השחקן האדיר הזה, שבמיטבו היה בו משהו כמעט אורסון-וולסי.
דנהי מגלם ארכיטקט שמגיע משיקגו לרומא עם אשתו הצעירה וכל האגו שבעולם. העילה הרשמית היא תערוכת מחווה לארכיטקט הנערץ עליו, אבל האמריקאי נכנס מהר מאוד להלך רוח אובססיבי, בעצם מולטי-אובססיבי: ההיריון של אשתו, כאבי הבטן שלו-עצמו והתערוכה שהוא אחראי לה מכניסים אותו למצב נפשי של התמוטטות שמחכה לקרות. כל זה מוגש כמו שרק פיטר גרינאוויי בשיאו ידע להגיש: עם המון הומור שמאזן את הגבוהה-גבוהה וגישה בריאה למיניות, שילוב שהפך את כל סרטיו המוקדמים לעונג צרוף. "כרס של ארכיטקט", כמו "חוזה השרטט", הוא סרט-על-אמנות שאין בו שום דבר לא נגיש. מתבקש להגיד שכבר לא עושים אותם ככה, אבל תכלס, לא עשו אותם ככה אף פעם. (תומר קמרלינג)
נערה (GIRL)
2023, בריטניה, 87 דקות
סרט הביכורים של הבמאית אדורה אונאשילה מתמקד באמה בת ה-11 ואימה גרייס, מהגרות שמתגוררות בגלזגו. מערכת היחסים הקרובה והייחודית בין האם לבתה מתחילה להתערער כשאמה מתקרבת לגיל ההתבגרות, נעשית סקרנית יותר ומוצאת חברה חדשה, נערה מקומית שחושפת אותה לעולמות חדשים. כתוצאה מכך, גרייס נאלצת לחשוב מחדש על עברה ועתידה, על עצמה, ועל ההורות בצל טראומת עבר.
לסרט קצב ייחודי משלו והוא חושף באיטיות ובזהירות סיפור נוגע ללב על הגירה, התבגרות, הורות, על הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו ולאחרים כדי לשרוד בעולם הזה - ויותר מהכל על טראומה והשלכותיה על אספקטים שונים בחיינו. על אף הנושאים המורכבים הללו, הבימוי הרגיש של אונאשילה מצליח לרכך את חוויית הצפייה, בין היתר על ידי היכולת שלה להדגיש את היופי שברגעים קטנים ואנושיים, מרגעים אינטימיים שבין אם לבתה, ועד לרגעים התמימים של חברות הנרקמת בין שתי ילדות שרואות את המשותף ביניהן, מבעד לשוני. (מעיין גוטנמכר)
המפעילים (ANIMAL)
2023, יוון, אוסטריה, רומניה, קפריסין, בולגריה, 118 דקות
הבמאית היווניה סופיה אקסארכו רצתה לבחון את המחיר האנושי של הניתוק מהעולם דרך כוח העבודה בעולם המודרני, ובחרה ברקע מושלם עבור הנושא הזה - עבודתם של צוות ההווי והבידור במלון יווני. צוות של מפעילי בידור פותח את עונת התיירות העמוסה, ולצד משתתפים ותיקים כמו קליה, גיבורת הסרט, מגיעים גם פרצופים חדשים, ובתוכם אווה בת ה-17. החיים שלהם, לכאורה, הם מסיבה אחת מתמשכת של ריקודים ובילויים, אבל השגרה השוחקת מביאה איתה גם צדדים אפלים. אקסארכו מביימת ביד רגישה את העליבות היומיומית הבנאלית של החיים, עם הצרות והטראומות שנדחקות הצדה ורגעי ה-היי הקצרים שמביאים איתם חיי הלילה. (מיכל ישראלי)
מרי יוצא לדרך (A GREYHOUND OF A GIRL)
2023, לוקמסמבורג, איטליה, אירלנד, בריטניה, אסטוניה, לטביה, גרמניה, 88 דקות
סרטו של במאי האנימציה הוותיק אנזו ד'אלו, מתמקד במרי בת ה-11, שחולמת להיות שפית. אבל מרי מתגוררת בבית עם אמא שמגישה רק ארוחות מוכנות מראש, אבא ושני אחים שמתעניינים רק בכדורגל - ואף אחד לא באמת מבין או מאמין בשאיפותיה, מלבד סבתה. למרי קשר ייחודי וקרוב עם סבתה אֶמֶר, בשלנית בעצמה שמעודדת את חלומה של מרי להפוך לשפית. אך כשמצבה הבריאותי מתדרדר והזמן עם סבתה הולך ומתקצר, מרי יוצאת למסע התבגרות שעתיד לשנות לא רק אותה.
אמנם העלילה של הסרט לא בדיוק מצדיקה אורך מלא והוא ככל הנראה היה מוצלח יותר בתור סרט קצר, "מרי יוצאת לדרך" מציע סיפור מקסים ובעל ערך מוסף לכל המשפחה. באמצעות אנימציה מקסימה, קולות מוכרים וטובים (בין היתר ברנדן גליסון מסדרת סרטי "הארי פוטר" ושרון הורגאן מ"אחיות רעות" הגאונית) וכמה רגעים משעשעים, הסרט מצליח לגעת בצורה רגישה בנושאים כמו חשיבותם של זיכרונות, סיפורים משפחתיים, ופרידה מבן משפחה אהוב. (מעיין גוטנמכר)
