מאז שוחרר משבי חמאס אחרי 505 ימים של גיהנום, טל שהם מרבה לספר את הסיפור הקשה שלו על מנת שכל העולם ידע מול איזה אויב אכזר אנחנו מתמודדים - וגם כדי לנסות לזרז את שחרור 59 החטופים שעדיין נשארו שם, מתחת לאדמה, במנהרות.
בריאיון חדש לסוכנות הידיעות AP שהתפרסם הבוקר (חמישי), שחזר שהם (40) את היום שבו נחטף, דיבר על הימים הקשים בשבי והתקווה שהלכה ופחתה, וחשף עוד כי אשתו עדי, שגם היא ושני ילדיהם נחטפו אף הם (ושוחררו אחרי 50 ימים), קיבלה שיחת טלפון מפעיל חמאס שאיים עליה כי לו תספר את שעבר עליה בשבי - הוא ירצח את בעלה.
שהם נחטף מבית הורי אשתו בקיבוץ בארי בשבת 7 באוקטובר 2023. באותו יום שהו בבית שבעה בני משפחה: אבשלום ושושן הרן, ביתם עדי ובעלה טל, ילדיהם יהל ונווה, וכן אחותו של אבשלום - שרון אביגדורי, וביתה נועם. המחבלים ניסו לפרוץ את הדלת של הממ"ד וגם את החלון, ומשלא הצליחו הביאו שופל וניסו להפיל את הבית על יושביו.
טל ואבשלום הבינו שאין להם סיכוי, אז החלו לנהל משא ומתן עם המחבלים. הם ציינו בפניהם שיש במקום ילדים ונשים, והבטיחו לפתוח את הדלת אם לא יפגעו בהם. טל הוצא ראשון דרך החלון, ידיו נכפתו מאחורי גבו, והוא הובל כמאה מטרים בתוך הקיבוץ עד שהוכנס לתא המטען של רכב שבו היו כבר חטופים נוספים. במקביל, שאר בני המשפחה הוצאו מהבית בבארי והועמסו בצפיפות על רכב, כשהמחבלים יושבים עליהם. אבשלום נרצח כמה דקות לאחר מכן.
"היו פעמים רבות שנפרדתי מהחיים וניסיתי לקבל את המוות", הודה שהם בריאיון ל-AP, "יש כל כך הרבה דרכים למות שם". הוא סיפר כי בחצי מתקופת השבי שלו הוא היה בדירות, ובשאר הזמן הורד למנהרות תת-קרקעיות. לפעמים הוא היה קשור. הרעיבו אותו, הכו אותו ואיימו עליו במוות. בהתחלה, הוא אפילו לא ידע אם בני משפחתו נותרו בחיים - שכן הוא נחטף בנפרד מהם.
בכתבה ב-AP כתבו בשלב הזה על השיחה המאיימת, וכתבו כי "טל סיפר שלאחר שאשתו שוחררה, מישהו שהזדהה כפעיל בחמאס התקשר להזהיר אותה שלא תדבר על מה שעבר עליה או שיהרגו את בעלה".
לפני שהופרד מילדיו, הוא אמר לבנו - כיום בן 9 - שהוא לא יודע אם הם הולכים למות. "לא רציתי שהוא ישמע ממני שקר אם אלה הדקות האחרונות של חיינו", הודה. עם כניסתו לעזה, מחבל חמאס קפץ על גג הרכב שבו היה, כיוון את אקדחו לעבר שהם ואמר לו לכרוע ברך. שהם סירב, משום שלדבריו לא רצח שירצחו אותו בתנאים שלהם. "ללוחם היה רצח בעיניים", אמר שהם.
הוא נלקח לדירה שלדברי חוטפיו נמצאת בצפון עזה ושהה שם שבועות כשהוא אזוק. כחודש לאחר מכן הוא הועבר לדירה אחרת יחד עם החטופים אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, ומכאן והלאה הוא העביר את רוב השבי איתם. לשמוע על תנאי השבי שלהם, כפי שכתבו בסוכנות הידיעות, גרם לשהם "להרגיש בר מזל". הם הוחזקו בתנאים מחפירים יותר, עם שקיות על ראשם, ואכלו פיתה אחת ליום. הם ספגו מכות באופן יומיומי, המחבלים שהחזיקו בהם היו לועגים להם ומשפילים אותם, שואלים איך היה במסיבה (ממנה נחטפו השניים) ומשמיעים קולות ירי. נאסר עליהם לדבר והם עשו זאת רק בלחישות.

בניסיון להאניש את עצמו בפני חוטפיו, ובתקווה להפחית את הסיכויים שירצחו אותו, שהם למד לדבר ערבית ושוחח עם חוטפיו על חייו בישראל. לדבריו, אחד המחבלים ששמרו עליו אהב עיסויים, אז הם הם מעסים לו את הגב בכל יום על מנת שיביא להם לאכול טונה, סרדינים וביצים. רק אחרי 50 יום בשבי נודע לו שאשתו וילדיו בחיים, אחרי ששוביו הביאו לו מכתב מאשתו שבו היא כתבה לו שהיא וילדיהם בסדר ושהם ישוחררו בקרוב. את המעשה הזה הגדיר שהם כטוב לב מצד שוביו, והמכתב העניק לו כוח נפשי לשרוד בשבי.
ביוני האחרון, בעקבות מבצע ארנון, הועברו השלושה למנהרה שלהערכתם נמצאת כ-30 מטר מתחת לאדמה. הם חלקו תא קטן, ישנו על מזרנים על הרצפה, כשבמרחק קטן מהם יש חור לשירותים שלהם. הם התקלחו בערך כל 21 ימים. שהם איבד 28 קילוגרמים ממשקלו בזמן שהיה בשבי. הוא פיתח דלקת ברגל שהייתה כל כך חמורה שהוא לא יכול היה ללכת במשך שבועות. רק אחרי שנבדק על ידי רופא וקיבל ויטמינים, בריאותו השתפרה.
מה שגם עזר לשהם לשרוד, לדבריו, היה התמקדות במה שהוא יכול לשלוט בו. הוא התחיל לעשות "מיינדפולנס" שלמד מאשתו הפסיכולוגית, ודיבר על הרגשות שלו עם החטופים האחרים. "הדבר היחיד שיש לי שליטה עליו הוא החיים הפנימיים שלי," אמר. "אמרתי לעצמי כל יום שבסופו של דבר אהיה אדם חופשי".
תגובות