בשבוע שעבר קרה דבר חשוב בתרבות העברית. לא רוצה להגיד "האירוע החשוב ביותר של השנה" למרות שמאוד מדגדג לי, כי בכל זאת, הגופה של ראש השנה עוד חמה, אבל סמכו עלי - "כמו פרפר" הוא האירוע החשוב של השנה. מדובר בקליפ חדש לשיר חדש לשתי צלעותיו של "המשולש", הרכב הפופ המדהים והמטורלל של מלי לוי, שמעון גרשון ואחיו, סבי. אתם בטח זוכרים אותם מהלהיט "שמיים כחולים", שעד היום שום ערב קריוקי לא שלם בלי שקבוצת חברים בדרגות שונות של מבוכה ושכרות תקום לצווח אותו מול שקופיות מתחלפות של נוף ארצישראלי.
"כמו פרפר", כשיר, הוא המשך ישיר כמעט ל"שמיים כחולים". הדימויים אותם דימויי טבע ("פסי זריחה נוגעים ביום חדש", "ים סוער נרגע בחוף"), תפיסת הזמן עדיין מעורפלת ("לכל מקום אתה יכול לרוץ, רק לא לאתמול"), התובנות עדיין רוחניות-לייט והקליפ, הו... הקליפ. "כמו פרפר" צולם במהלך החופשה הזוגית של לוי וגרשון במלדיבים. אני יודע את זה כי הצלבתי את בגדי הים מהקליפ עם כל מה שאפילו נחשד כביקיני והועלה לאינסטגרם של לוי בשנה האחרונה. ושלא תחשבו שזו היתה עבודה קלה, כי הזוג שמוכיח שהנוסחה הסלבריטאית הקלאסית של כדורגלן ודוגמנית יצא למשהו כמו ארבעים חופשות מסוף 2017 ועד החודש שעבר. הרבה מי קוקוס זרמו בנהר, מה שנקרא.
אבל "כמו פרפר" לא מבקש להיות מופע מנקר עיניים של עושר או רומנטיקה, אלא דווקא מבט בגובה העיניים. "תראו כמה פשוטים אנחנו", הם אומרים לנו באופן סמוי, "אנחנו לא צמד מוזיקלי, אנחנו משפחה". ילדי משפחת לוי-גרשון פותחים את הקליפ ומצולמים (בסקייפ) כשהם מבצעים ליפסינק קצרצר למילות הפזמון ומכניסים אותנו עמוק יותר ויותר אל תוך התא המשפחתי המאושר הזה. וגרשון לא רק כתב והלחין את השיר, אלא גם חתום על צילומי "כמו פרפר". כנראה בטלפון סלולרי. הפריסה של התמונות על המסך מזכירה גם היא סטורי באינסטגרם. כל האלמנטים האלה מעבירים לנו מסר אחד: אנחנו ואתם - אחד. אנחנו כמוכם ואתם כמונו. אפילו המלדיבים, כרקע, נראים הגיוניים כמעט, קרובים יותר ממה שאנחנו רגילים לחשוב על חופשות של סלבס. הייתם שם בירח דבש, לא? חסכתם לפני, ברור, אבל הייתם שם. נגעתם בחול הלבן הזה בכפות הרגליים. הייתם גם אתם ילדי הטבע המשוחררים מלי לוי ושמעון גרשון.
אל תטעו. כמו כל דבר שכל סלב עשה אי פעם, גם "כמו פרפר" הוא מפגן כוח. ראשית, כי למה למלי לוי ושמעון גרשון להוציא סינגל, מעבר לנימוק הבלתי ניתן להבסה, "כי הם יכולים". הלא ההרפתקה המוזיקלית המרהיבה שהיתה "המשולש" הסתיימה לפני יותר מעשור, אז מה נזכרתם? ובעצמך אמרת, שמעון גרשון: "לכל מקום את יכול לרוץ, רק לא לאתמול". ובטח שלא ל-2003. בצפייה שניה ושלישית, מילות "כמו פרפר" נראות כמעט כמו לעג לעוקביהם ברשתות החברתיות. מצד אחד בני הזוג מטיפים, "אושר חמקמק, לא תוכל לקנות", ומצד שני הם מצטלמים על גדות בריכות פרטיות באתר נופש מבודד - מישהו קנה את זה, לא? ובכלל, איזו בדידות נוראית בקליפ הזה ל"כמו פרפר" - שמעון ומלי פוסעים, רוכבים, רצים ושוחים מאתר ריק אחד לאחר. מחוף בתולי אחד לאחר. הכל מעליהם שמיים ומים, אבל אין אף אחד בפריים. מלבד ילדיהם של בני הזוג, היחידים שמצולמים בקליפ הם עובדי אתר הנופש, שסונג'רו גם הם לעשות ליפסינק זריז למילותיו הרגישות של גרשון. מישהו קנה גם את זה, לא? התפר הגס הזה, הכניסה הפתאומית של הדמויות החדשות והמאיימות - אמאל'ה, תראו כמה הם שונים מאיתנו, הם לא צחים ולבנים עם בגדי ים מתואמים ומשקפי שמש ממותגים - היא המסר האמיתי בקליפ "כמו פרפר". כי כשסלבס אומרים לנו "תראו כמה פשוטים אנחנו" הם בעצם אומרים שיש להם את היכולת להיות פשוטים, אבל יש בהם גם משהו מעבר.
ואני מכבד את המשהו מעבר הזה. אני אוהב את מלי לוי, חושב שהיא סלבריטאית מרתקת, שחקנית טובה ודוגמנית מצוינת. אין לי בעיה לעמודו לצעוק את זה מהגג של הבניין הכי גבוה בתל אביב. זה רק אחד מהמאפיינים שאני חולק עם בן זוגה, הכדורגלן והאמן-יוצר שמעון גרשון. בין התכונות הנוספות ניתן למנות: שום דבר, אנחנו לא באמת דומים בכלום. הוא אוהב ספורט, לי לא היתה תעודת בגרות בגלל שנעדרתי משיעורי ספורט. הוא יוצר, אני יצור. הניסיון להביא אותנו לאותה הנקודה, ניסיון שהקליפ המהפנט "כמו פרפר" עושה בחוסר חן משווע, הוא ניסיון עקר. זה לא יקרה. סלבס שאומרים שאינסטגרם הוא הדרך שלהם לדבר עם המעריצים בלי מסכות ובלי תיווך או משקרים או שהם תמימים מדי. אינסטגרם הוא כלי נשק, ומפורסמים משתמשים בו כדי לירות צרורות של דימויים מפתים על האנשים הלא מפורסמים שמתעניינים בחייהם. וכמו שברשת החברתית עצמה מקובל לתבל את תמונות הנוף היפהפיות - שהמסר המיידי שלהן הוא "אני כאן ואתם לא, תודה לאל" - באיזה פסוק רב משמעות ובעצם נטול כל משמעות, כך גם "כמו פרפר" עם מילותיו המתייפייפות.
אל תטעו, בגילם, במעמדם וברקורד המרשים שצברו ביחד ולחוד, הם לא באמת אתם, וזה בסדר גמור. טוב שאנחנו לא הם כי אנחנו צריכים מישהו מעט מורם מעם שישקף לנו את התכונות הכי יפות שלנו, והם צריכים מישהו קצת מורד מעם, שישקף להם את התכונות שהם לא מאוד אוהבים בעצמם. זו הסימביוזה שמזינה את כל הקונספט הזה של סלבריטאות, והיא בריאה, טובה והגיונית. כשמנסים לעקוף את הסימביוזה הזו ולהתעלם ממנה, כשרוצים להתעלם מהכסף הרב שמתגלגל מאחורי התעשייה הזו ומאחורי המאמץ הרב שהושקע בהפקת המצג הכאילו-לא-מתאמץ הזה - משהו תמיד מפריע וצורם. אצל מלי ושמעון זה קורה בערך בדקה ושתים-עשרה שניות, וזה נראה כמו ארבעה עובדים אומללים למחצה באתר נופש, שמישהו מכוון אליהם מצלמה ומכריח אותם לרקוד. מילות "כמו פרפר" עוסקות באושר אבל הקליפ הזה, על כל הבדידות והניתוק שבו, קצת עצוב.