הסופר, המחזאי, המתרגם והפעיל החברתי סמי מיכאל הלך לעולמו היום (שני) בגיל 97. מיכאל נחשב לאחד מגדולי הסופרים בתרבות הישראלית, כתב עשרות רומנים, ספרי ילדים, ספרי עיון ומחזות, וזכה בשורה של פרסים על יצירותיו. חלק גדול מספריו הפכו לנכסי צאן ברזל, ותורגמו לשפות זרות. בנוסף, מיכאל היה ידוע גם בפעילותו החברתית, והיה נשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל.
"הצטערתי מאוד לשמוע על פטירתו של הסופר סמי מיכאל ז"ל, איש של מילים ודעת שחי חיים ארוכים ומלאים, שפעל ללא לאות למען צדק, שוויון וערכים חברתיים", מסר שר התרבות והספורט, מיקי זוהר. "התרבות והספרות הישראלית נהנו והתפארו מעבודתו. מורשתו, הישגיו החברתיים ויצירותיו, ימשיכו לפאר את הספרות הישראלית ויישמרו לעד בספר החיים של התרבות הישראלית, יצירות המנצחות את מבחן הזמן. תנחומיי הכנים למשפחתו. יהי זכרו ברוך".
"האגודה לזכויות האזרח אבלה על מותו של הסופר, איש הרוח ולוחם זכויות האדם סמי מיכאל. סמי מיכאל כיהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח במשך 22 שנה, עד ספטמבר 2023, ומאז כיהן כנשיא כבוד של הארגון", נמסר מהאגודה לזכויות האזרח. "לאורך השנים השתתף סמי בעשרות אירועים של האגודה. בנאומיו הייחודיים, תמיד חדים ונוקבים, ביטא את הכאב והזעם על העוולות בישראל, סימן את המקומות בהם יש לעשות צדק והפיח בנו רוח של תקווה לשינוי ולעשייה. היה שלום סמי. המילים שהותרת לנו וחזונך הם אלו שימשיכו להנחות אותנו".
מיכאל, יליד בגדאד, גדל בשכונה מעורבת של יהודים, מוסלמים ונוצרים תחת השם כאמל סלאח. בגיל 15, בעקבות ה"פרהוד" ועליית המשטר הפרו-נאצי בעיראק, הצטרף מיכאל למפלגה הקומוניסטית העיראקית ופעל במסגרתה במחתרת. בשנת 1948 הוצא נגדו צו מאסר, והוא הוברח לאיראן. גם בימיו באיראן המשיך מיכאל לפרסם מאמרים נגד המשטר העיראקי, ושנה לאחר מכן פנה לסוכנות היהודית מחשש להסגרה - ועלה לישראל. נחיתתו של מיכאל בשעה התעופה בחיפה עמדה במוקד סיפורו "היום הראשון בישראל היה בחיפה".
על אף שהתיישב ביפו, מיכאל חזר לחיפה - זאת בעקבות הצעה להיות חבר מערכת בעיתון "אל-איתיחאד" הקומוניסטי. הוא התגורר בוואדי ניסנאס, ובנוסף לסיפורים ומאמרים שפרסם היה חתום גם על טור קבוע שכתב תחת שם העט "סמיר מארד". בשנת 1955 התמודד מיכאל מטעם המפלגה הקומוניסטית הישראלית למועצת פועלי חיפה, אך פרש ממנה תוך זמן קצר. באותה שנה החל לעבוד כמודד בשירות ההידרולוגי של משרד החקלאות, שם עבד במשך 30 שנה. חוויותיו בשירות היוו השראה לספרו משנת 2001, "מים נושקים למים".
את הרומן הראשון שלו, "שווים ושווים יותר", פרסם מיכאל בשנת 1974. הספר עוסק בחיי העולים החדשים במעברות והאפליה העדתית שסבלו ממנה, בדומה לרבים מספריו הבאים - שעסקו גם ביחסים בין יהודים לערבים. שנה לאחר מכן פרסם את ספר הילדים הראשון שלו, "סופה בין הדקלים". הצלחתו של מיכאל הובילה אותו לכתיבת ספרים נוספים למבוגרים וצעירים, בהם "פחונים וחלומות", "חסות", "חופן של ערפל", "יונים בטרפלגר" - וגם "חצוצרה בואדי", שיצא לאור בשנת 1987 ועובד למחזה מצליח בידי שמואל הספרי. בשנת 2001 הפך הספר לסרט, בבימויה של לינה וסלבה צ'פלין.
בנוסף לעבודתו כסופר ומחזאי - שזיכתה אותו בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נשיא המדינה לספרות, פרס עגנון לאומנות הפרוזה ופרס ברנר - מיכאל עסק גם בפעילות חברתית ופוליטית. בשנת 2001 נבחר לכהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל, תפקיד שאותו מילא עד שנת 2023, והוא אף הוצב פעמיים ברשימת מפלגת מרצ לכנסת. מיכאל, אחיה של נדיה כהן (אלמנתו של אלי כהן), היה נשוי למלכה מיכאל, והשניים הביאו לעולם בת ובן. לאחר מכן נישא לרחל יונה מיכאל, שהייתה עיתונאית בעיתונים "דבר" ו"הפטיש" וברדיו קול ישראל.