הפוסט האחרון באינסטגרם של קים קרדשיאן מקדם את השימר החדש במותג הטיפוח שלה. הפוסט מציג ארבעה סרטונים קצרצרים של רגליים נשיות בגוני עור שונים, כולן מבריקות וחלקות. הפוסט האחרון של קורטני קרדשיאן הוא תמונה שלה מלטפת קלות בקבוק וויסקי ונשענת בחוסר עניין על קיר מחופה עץ. אצל קלואי קרדשיאן יש תחרות נושאת פרסים, ואפשר לתייג חברים, להירשם בכל מיני מקומות ואולי לזכות בשבעה תיקים של לואי ויטון. אצל קנדל ג'נר יש תמונה של הדוגמנית עצמה, מבצעת בעצמה מה שנראה כמו ממוגרמה חובבנית, והפוסט האחרון של קיילי מוקדש לבתה ולבן זוגה, שמצולמים יחד בשחור-לבן. אה, ואצל קריס ג'נר יש פוסט יחצ"ני לכדורי שינה לעיסים, שקריס נוטלת, כביכול, לפני שהיא שוכבת לישון בפרצוף מכוסה איפור ותסרוקת מוקפדת. במילים אחרות: משעמם פה. ומשעמם גם פה, וכאן, ושם וכאן ושוב שם. על פני משפחת קרדשיאן מרחפת רוח של שעמום ועצלות.
מאז הלידה המשולשת בתחילת 2018, כשבמחי כמה חודשים באו לעולם סטורמי (הבת של קיילי), טרו (הבת של קלואי) ושיי (הבת השלישית של קים), נראה ששום תעלול יחצ"ני של המשפחה המפורסמת לא מתרומם. וחמור מכך, הן אפילו לא כזה מנסות. מה הדבר המעניין האחרון שקנדל ג'נר עשתה בחייה - פרסומת בעייתית לפפסי? אחלה, זה סיפור בן שנתיים. ומה עם קיילי, באמת? זוכרים איך פעם היא היתה הדבר הכי מסעיר ברשת? כי באמת ששיא האקשן שקיבלנו ממנה בשנה האחרונה קרה במסיבת יום ההולדת שערכה לתינוקת שלה. וקים? לא בקטע של "איך נפלו גיבורים", כי לא הוגן לשפוט את בחירות החיים של מישהי ולהגיד אם הן מספיק משעשעות אותנו, אבל קאם און. את עורכת דין עכשיו? למי אכפת, גברתי? מפלס העניין נמוך כל כך בקרב בנות המשפחה, שלשערוריה האחרונה בכיכובן הן עשו מיקור חוץ, והפילו אותה על ג'ורדין וודס, החברה הטובה של קיילי. כשהאישה הכי מעניינת בשבט שלכן אפילו לא שייכת לשבט - זו בעיה.
הפאזה החדשה של קים קרדשיאן - לוחמת צדק חמושה במחוך, שמשלימה תואר במשפטים ופוקדת את מוסדות השלטון השונים בוושינגטון כדי להשיג שחרורים מוקדמים וניכויי מאסר לאסירים שנענשו באופן לא מידתי - נראית כמו פארודיה של עניין. כמו הברבי הלא נכונה שנקנתה לילדה הלא נכונה. לא כי קים קרדשיאן לא מסוגלת לסיים תואר ולא כי הפעילות שלה לא חשובה, אלא כי זה מבהיר כמה קשה להזדהות איתה. ואיתן, בכלל. בואו נפרק את זה רגע: אחת הנשים הכי מפורסמות בעולם מיתגה את עצמה מחדש בשנתיים האחרונות. תחילה כאשת עסקים (הודות למותג הטיפוח הנ"ל, KKW), ועכשיו כאקטיביסטית. שני המאפיינים האלה, שתי התחפושות המשוכללות האלה, נעשו בהתאם למסורת הקרדשיאנית: בקול תרועה רמה, עם נוכחות רבה ברשתות החברתיות ובעיקר תוך זיהוי חכם ומדויק של טרנדים תרבותיים. כלומר, מבחינת העוקבים אין הבדל מהותי בין שחרור של שימר חדש לשחרור של אסיר מהכלא. סליחה על ההשוואה, אבל אנחנו לא הראשונים שעושים אותה. הדברים שבנות משפחת קרדשיאן עושות, מההחלטות הכי אישיות ועד לצעדים הכי קרים ומחושבים - כל אלה בנויים ומעושים. וזה בסדר גמור. זו התהילה שלהן וזו ההצלחה שלהן.
אבל זו גם לא בדיוק ההצלחה שלהן. כי בבסיסן, הקפידו קורטני, קלואי, קריס וכל הגאנג להבהיר לנו תמיד עד כמה הן נורמליות. הן רבות כמו אחיות ומשלימות כמו אחיות. הן עוברות משברים אישיים ומתאוששות מהם - בדיוק כמונו, כמו האנשים שאין להם ריאליטי ואין להם מאות מיליוני דולרים ואין להם ברונזר על שמם בערכה החדשה של קיילי. בתקופה האחרונה, משהו בהן, בדבוקה הזאת ששמה משפחת קרדשיאן, נראה מזויף ושבע. הסיפורים האישיים פינו את מקומם כבר מזמן להצצות מנקרות עיניים אל אורח חיים שאי אפשר באמת להשיג, ובמקום להתענג על סיפורים מופרכים אודות סקוט דיסיק או להזדעזע מהשם היצירתי שניתן לילד זה או אחר, אנחנו מקבלים שלווה. וולנס. רוגע, שביעות רצון, הגשמה עצמית. והגשמה עצמית היא חתיכת דבר משעמם. שוב, לא משום שהיא עצמה פסולה או שהעוסקים בה הם שרלטנים, אלא כי זה מצטלם רע. פשוטו כמשמעו, אגב, בהקשר של משפחת קרדשיאן. טיולים עם עגלת תינוק ברחבי האחוזה הסגורה והמפחידה שלך (קיילי) זה משעמם. בהייה תמידית אל איזה אופק לא נראה כשאת במסעדה (קורטני, ולפעמים גם קנדל) זה משעמם. הציטוט ה-5,000 בשבחי האהבה העצמית שהדבקת על רקע גרפי מכוער (קלואי) זה משעמם. פוסטים ממומנים (קריס) זה משעמם.
מצחיק אולי לחשוב על הקרדשיאניות כספקיות תוכן, אבל בהקשר המסוים הזה, זו ההשוואה הנכונה. כמו ערוץ טלוויזיה או שירות סטרימינג, הן מתפרנסות מהפרסומות, ואת הפרסומות האלה הן עוטפות בתמונות וסיפורים מחייהן האישיים. הרי אם כל מה שהייתם מקבלים מנטפליקס הוא תוכן רפוי ורופף, העתקים חיוורים של הנאה וחתרנות - הייתם מתנתקים. הייתם מתקינים את התוסף בכרום שיחסום את הקשקוש הזה אם הוא היה מפריע לכם לראות סרטון ביוטיוב.
הפכנו בשנים האחרונות לצופים נבונים יותר, שיודעים לפרק את היצירות שמוצגות לפנינו. "משחקי הכס" העמידה השנה עונת סיום לא טובה. שמעתם על זה? ברור ששמעתם, כי "משחקי הכס" היא אירוע תרבותי גדול, וככזו, אנשים התעניינו בה באופן אקטיבי. היא הציעה עלילה - והצופים הגיבו לעלילה ההיא בניתוחים, בתאוריות ובהרבה מאוד פוסטים זועמים. באותו המובן בדיוק, העונה הזאת, פרק הזמן האחרון הזה בחייהן של בנות משפחת קרדשיאן-ג'נר הוא אירוע תרבותי ענק (בשיא הצלחתה, הגיעה "משחקי הכס" לכ-20 מיליון משקי בית בארצות הברית. לקים קרדשיאן בלבד יש יותר מ-140 מיליון עוקבים באינסטגרם, והיא "נחשפת" מאות מיליוני פעמים ביום. ב-2017 היא השיגה יותר מ-42 מיליון צפיות לסרטון בסנאפצ'ט), אבל גם אירוע תרבותי פח. הוא מעתיק דברים מאלף יוצרים מוכשרים ורעננים, ועושה זאת בלי טיפת ברק.
למה על זה אין עצומה, כמו זו שייסדו מעריצי "משחקי הכס" אחרי שהתאכזבו מהתוצר המעפן שקיבלו? איפה מחאת המעריצים של קלואי וקורטני? שילמנו בזמן ובתשומת לב ציבורית, ומגיעה לנו תמורה שאנחנו לא באמת מקבלים, ומשום מה אנחנו ממש בסדר עם זה. הסבר אפשרי לשוויון הנפש הזה הוא שכיוון שמשפחת קרדשיאן זכתה לתהילה האמיתית שלה באינטרנט, איכשהו ויתרנו להן. הורגלנו לחשוב שזה כל מה שמגיע לנו - רצף פרסומות, ומדי פעם סלפי ותמונה של תינוק. חשבנו שזה כל מה שיש ברשת, אבל אנחנו חכמים יותר. כלומר, החכמנו.
כצרכנים, אנחנו מודעים יותר לכוח שלנו ולזכויות שלנו, ומגיע לנו תוכן טוב יותר ומאתגר יותר באינסטגרם ובטוויטר. משפחת קרדשיאן כרגע היא בעיקר שריד, אנדרטה לתקופה היפה בה הן היו הדבר הכי מעניין ברשת. בה כל פיפס שלהן היה ניוז, וכל ליפסטיק היה מושא לכתבת תחקיר. את מה שהן עושות בימים אלה, אחרים או עשו כבר לפני שנה ושנתיים, או עושים היום בצורה טובה ומדויקת יותר. יש תוכן אינסטגרמי, טוויטרי ופייסבוקי מעולה Out there, זה בסדר לפרוש כנפיים ולמצוא אותו באמצעות כפתור האקספלור. זה אינו טקסט השחרה למשפחה, אלא תלונה אינטימית אחת לחבורה שהשקענו בה הכי הרבה: פעם היה כיף אתכן, עכשיו כבר לא.