הסרט "טריפ נעורים" ("Dazed and Confused") של ריצ'רד לינקלייטר מהווה מעין קפסולת זמן: הוא מתאר צעירים בתקופה מאוד מסוימת בחיים שסובבת סביב חומרים משככי תודעה. הסרט עוסק בחבורת בני נוער נלהבים ואדג'יים (ביניהם מתיו מקונוהיי, מילה יובוביץ' ואדם גולדברג) שעוברים את תקופת סיום התיכון בהוללות בלתי נגמרת ומסיבות שמהותן שתייה, עישון וחיזור, והפך לאחד המזוהים ביותר עם חייהם הפרועים של נערים. מתברר כי גם מאחורי הקלעים של הסרט הידוע, הכוכבים ניהלו חיים סוערים לא פחות - ונהגו לשתות ולעשן לא מעט בתקופת הצילומים, מנהגים שכנראה עיצבו את החוויה השלמה ההיא והפכו גם את הסרט עצמו לאותנטי ומדויק. אבל יש שחקן אחד שדווקא לא לקח חלק באותן חגיגות ופולחני סמים: בן אפלק.
תתפלאו, אבל למרות הדעה הרווחת לפיה מריחואנה היא חומר עם יכולת השפעה מרגיעה, לא מעט אנשים דווקא חווים את הדבר ההפוך כשהם מעשנים: חרדה. אפלק, מצדו, מעיד כעת בעצמו כי גם הוא לא מגיב כל כך טוב לחומר המדובר. בספר חדש על הסרט בשם "Alright, Alright, Alright: The Oral History of Richard Linklater’s Dazed and Confused" השחקן, שבזמן צילומי הסרט היה בן 21, חושף כי הוא לא הצטרף לחברי הקאסט כשהיו משתמשים בסמים או שותים הרבה אלכוהול, מכיוון שהוא לא נהנה מעישון מריחואנה כשהיה נער, ומספר כי שתיית אלכוהול הפכה לדפוס בעייתי אצלו רק בשלבים מאוחרים יותר בחייו.
"הייתה לי חוויה רעה עם מריחואנה כשהייתי בן 15. היה לי התקף חרדה דיסוציאטיבי. אז עישנתי מריחואנה רק אם כולם היו מעשנים והייתי צריך לעשות 'ביל קלינטון' ולזייף את זה", מספר אפלק במהלך השיחה, כשב"קלינטון" הוא מתכוון לעישון מריחואנה מבלי לקחת את העשן לריאות, על מנת למנוע את השפעת החומר על הגוף. הביטוי נטבע לאחר שהנשיא האמריקאי לשעבר אמר בראיון למגזין טיים כי "כשהייתי באנגליה ניסיתי לעשן מריחואנה פעם או פעמיים, ולא אהבתי את זה. לא שאפתי את זה לריאות, ולא עשיתי את זה שוב".
"לא ממש אהבתי מריחואנה. גם לא הייתי שתיין כבד מאוד בזמנו", מסביר בהמשך אפלק, שבשנים האחרונות היה פתוח בנוגע למאבקו בהתמכרות לאלכוהול, איתה הוא מתמודד כבר שנים ובגללה אף נכנס למוסדות גמילה מספר פעמים. "הפכתי לאלכוהוליסט רק בשלב יותר מאוחר ועכשיו אני בשיקום, אז זה היה זמן אחר לחלוטין. הייתי קצת לחוץ, חשבתי 'כדאי שנשתה למרות שאנחנו עובדים מחר?' היו אנשים שממש שתו ועישנו בזמן העבודה". כאמור, בהמשך חייו אפלק הידרדר לשתייה כבדה ואף סיפר בעבר בראיון ללוס אנג'לס טיימס כי "הייתי חוזר הביתה מהעבודה ופשוט יושב ושותה עד שהייתי מתעלף על הספה".
בספר המדובר, אפלק גם נזכר בעוד חוויה מתקופת צילומי הסרט, ומספר כי חלק מהשחקנים נהגו לבלות במטווחי ירי בסופי שבוע - דבר שכיום הוא רואה מנקודת מבט אחרת. "בטקסס, החוקים בנוגע לנשק היו רופפים ביותר ורובנו הגענו ממדינות בהן היה כמעט בלתי אפשרי לקנות אקדחים. חלק מהחופש בלהיות שם היה זה שהיינו מבלים במטווחים בסופי שבוע, מה שהיה נראה כיפי ותמים באותה תקופה, אבל בהתחשב בטרגדיות שקרו לאנשים צעירים עם אקדחים, זה גורם לי להרגיש לא בנוח להיזכר בזה".