ספטמבר
יום ראשון בכיתה א': ילד בחולצה לבנה
האחד בספטמבר היחידי שבו ההורים נרגשים יותר מההתחלה החדשה ולא מהסיום של אוגוסט. לרוב ילווה בשיר ("אלו היו החוקים", "כל עוד") או בכמה מילים נרגשות פרי עטו של ההורה, כי זה יום שבו כולם נהיים יאיר לפיד.
ראש השנה: תמונת שולחן ערוך
בפראפרזה מאוד מאוד חופשית, כל תמונות ארוחות החג המשפחתיות דומות, אבל כל ארוחת חג משפחתית אומללה באופן שונה. פיד ערב חג נוטה להיות רפטטיבי, מאגר הדימויים די מוגבל, אבל מאסת התמונות הזהות יוצרת חגיגיות שקטה וממלכתית.
יום הבחירות: תמונה של הילד בקלפי
מה, לא תראה לעולם איך לקחת הילד לממש את זכותו הדמוקרטית + כמה מילים על איך כל אחד מאיתנו יכול ליצור שינוי פלוס יצירת מסר היתולי מפתקי קלפי עם אותיות? ברור שכן.
שישי: תמונה של קפה הפוך
לרוב בתוספת הכיתוב "גן בשישי זה החיים", או "סוף שבוע, #התחלנו". איכשהו, תמונה של קפה הפוך בבוקר הפכה לסמל סטטוס, הוכחה לכך שיש לך חיים, שיש לך בוקר אחד בשבוע של חופש, ואתה ממצה אותו עד תום בחגיגה של עיתונים וחלב סויה.
אוקטובר
יום כיפור: עיר ריקה
יום אחד מישהו יאסוף את כל תמונות העיר הריקה בכיפור של כל המשתמשים באינסטגרם ובפייסבוק ויערוך אותם לכדי פיצ'ר אפוקליפטי מהמם על איך האנושות נכחדה בעקבות מגיפה. זורקת כפפה.
הצעת נישואים: תמונה של יד עם טבעת
כיתוב שגור: she said yes
כיתוב לא שגור: he said yes
כיתוב שעוד לא ראינו אבל אמן שנזכה: she said no ☹
נובמבר
טיפות גשם ראשון בחלון
ואת העובדה שהגשם האמיתי הראשון יגיע רק בנובמבר תזקפו לרעת ההתחממות הגלובלית. הרומנטיקנים יוסיפו הערה על ריח של גשם, הממורמרים ירטנו על כך שבדיוק ניקו את האוטו.
קטיף: ילדים עם סלסלת תותים או פרחים
לא ברור מה הפך את הקטיף לפעילות פופולארית כל כך בקרב משפחות עירוניות (לרוב מלווה בפיתות בטאבון ופינת ליטוף), אבל קחו בחשבון שכל עוד לא מדובר בתותים, אף אחד לא באמת יאכל את זה.
דצמבר
חנוכה: מארז סופגניות מהודר
כי אין חג בלי תיעוד קולקציית רולדין חדשה, כלומר קופסת סופגניות מופרכות שתקועים בתוכן מזרקים ועלו כמו טיסה. לא ברור למה אנשים מתהדרים בתיעוד של צרבת וצריכה קלורית של שבוע, אבל בסוף כל תמונה של סופגניות מפונפנות עומד מישהו שאומר "אבל אין על הפשוטות האלה, מהסופר, עם הריבה". חתרנים: תמונה של לביבות.
כריסמס: עץ אשוח מקושט
בשנים האחרונות אנשים בישראל החלו לחגוג קריסמס, או לפחות לצלם עצי אשוח קטנים ומקושטים. באופן מעניין, כאן לא מדובר בתיעוד של מסורת, אלא באופנה חדשה שהסיבה היחידה להיווצרותה היא שהיא מצטלמת יפה ברשתות החברתיות.
נובי גוד: תמונה של מאכלים רוסיים
ערב השנה החדשה של עולים מרוסיה ושל חבריהם המתעלקים. בשנים האחרונות, היחס החברתי לנובי גוד הוא כמו למימונה – כולם רוצים הזמנה כדי לטעום את האוכל, ואז מגלים את המאכל המתקרא "דג בפרווה" (או בשמו השני "שובה").
ינואר
סילבסטר: אישה עם משקפיים בצורת 2020
כן, יהיו גם פוסטים על כך שסילבסטר היה אנטישמי, פוסטים שלועגים להם ושסילבסטר היה בכלל חתול, אבל רוב האנשים פשוט ירצו לזכור איפה הם היו כשהתחילה 2020. התשובה, ככל הנראה, היא איפה שהם היו כשהתחילה 2019, וגם עם אותם חברים ואותה קאווה זולה.
תמונת אולטראסאונד
כי חייבים להודיע איכשהו על הריון, אם זה ילד ראשון יוצמד לו שם הריון ("בוטן", "טפיר", "ברווזונת") ואם זה ילד שני הכיתוב יהיה "אופס איי דיד איט אגיין". לעתים גם משלבים בשורה על מין העובר עם "איטס א בוי!".
פברואר
שבת שלום: תמונה של שני פמוטים וכיתוב "שבת מבורכת"
פוסטים שמגיעים לרוב מהפלגים הפחות מודעים ברשתות החברתיות. איחול גנרי של שבת שלום לכל העוקבים והנעקבים, שזה 16 איש. לא לגיטימי, אבל קורה.
מוות של קרוב משפחה: תמונה שחור לבן של סבתא כאישה צעירה/תמונה של קשישה על מיטת בית חולים
טרגדיה משפחתית? מה טבעי יותר מלמנף ללייקים. בגרסה האינטלגנטית, ילווה בספד מכובד ל"סבתא שגידלה אותי, שלימדה אותי להכין את הקובה שלה". בגרסה המעט וולגרית, יצורף סלפי עגמומי מבית הקברות, כולל דאקפייס.
ולנטיין: תמונה של מלא בלונים אדומים בצורת לבבות
בלונים, קאפקייקס ורודים, סלפי זוגי, זר פרחים שהגיע למשרד, עוגיות מקרון וורודות, כיתוב LOVE על הקיר ממקס סטוק, עלי ורדים מפוזרים על כרית, בובות דובי, פרלינים, מניקור וורוד (נשואות), מניקור אדום (בזוגיות, רווקות), תכשיט. אין אף דימוי בנאלי ונואש שייחסך מאיתנו בוולנטיין. עדיף לנשום עמוק ולהתאפק עם המיוטים.
מרץ
פורים: ילד מחופש
פורים הוא חג גריפת הלייקים של ההורים. לנסות לסחוט אהבה ברשתות עם תמונה של עצמך בוואנזי חד קרן זה עלוב, אבל סמי הכבאי, צב נינג'ה, אלזה וכל תחפושת גנרית וצ'יפית שילדיכם יתעקשו להזמין מאלי אקספרס, תביא למספר תלת ספרתי של ליבובים. השתדלו לא לסחוט את זה יותר מדי. פורים ארוך, שתי תמונות יספיקו.
תמונת ילדות ישנה
כי בדיוק יש איזה #אתגר_הילדות שמוקדש למטרה חברתית שקרית כלשהי, או שיום חמישי אז #tbt או שסתם נקלעתם לארוחת שבת אצל ההורים ועברתם על אלבומים במתקפת נוסטלגיה. ככל הנראה אתם לא בגיל של שחור לבן, אבל תמונה מגורענת, מאלה עם התאריך הזוהר למטה, תמיד עושה את העבודה.
סייב דה דייט
מספר חודשים אחרי ה"שי סייד יס" המסורתי, יגיע הסייב דה דייט. אותיות מסולסלות עם תאריך, מתישהו ביוני. תמונה שתהפוך לקאבר של הכלה, לעתים גם של החתן. תמונה שגלום בה כל כך הרבה – ציפייה, תקווה, תחושת הצלחה, הישג ותזכורת לחברים על הקנס הממשמש ובא.
אפריל
פסח: סלפי מהאוטו עם פקק ענק ברקע
האשטאג ערב חג, האשטג פסח, האשטאג פקקים, האשטאג התחלנו, לעתים כיתוב היתולי על מספר הכוסיות שיידרשו על מנת להשכיח את פקק האימים בדרך לסדר. תמונות אופציונליות נוספות: ארבעה אנשים רגועים על ספה עם הכיתוב "חג חברים" וכמובן, תמונות "חתכנו לסיני" של ים וחושות.
יום זיכרון והשואה: תמונת נר זיכרון, טלאי צהוב
נר הזיכרון מגלם בחובו שתי הכרזות: 1. אני מכבד את היום הזה 2. אני סלב או שאני לוקח את יוזר האינסטגרם שלי מספיק ברצינות כדי להפוך אותו לממלכתי במחשבה, שגויה, שלמישהו אכפת. לגילאי 13-18 מתפלק לעתים דאק פייס עגמומי בתוספת האשטאג יזכור, אבל נסלח להם.
יום העצמאות: תמונת מנגל טבעוני
תמונות זיקוקים נוטות להתיש וכיום מקובלות בעיקר כסטוריז וידאו, ותמונות של בשר נדמות לנו כבר כחסרות רגישות. להעלות תמונה של סטייק? חצי מהפיד טבעונים, זה נורא לא נעים. ובהתחשב בכך שכיום כמעט בכל מנגל יש לפחות איזה טבעונו-צמחוני אחד, התמונות הפופולריות הפכו להיות של שיפוד שרי-פטריות-טופו צבעוני וחמוד פלוס האשטאג ויגן.
מאי
מסיבת רווקות
כי באמת הרבה זמן לא כיכבה לנו בפיד תמונת בריכה (עשירות – בריכת אינפיניטי) שבה צף דונאט מתנפח ועליו בחורה בביקיני לבן עם סרט "ברייד" וקשת בולבולים.
ביג בן בלונדון
ולא לשכוח את הכיתוב "לונדון היית טובה אלינו". לונדון טובה לכולם, חמודים, נסעתם לאירופה לא לפקיסטן.
יוני
שבועות: ילדה בלבן עם זר על הראש
שבועות. חג לא מאוד מוערך, אבל מצטלם יפה. חגיגה ויזואלית אסתטית של לבן, ירוק ולקטוז.
חתן וכלה
אחרי ההצעה, האירוסין, הסייב דה דייט, החינה ומסיבת הרווקות, תגיע תמונת החתונה. פרק הסיום בעונה שלא ממש עניינה את הקהל, אבל צפינו בה בלית ברירה. התמונה תלווה, לרוב, בכיתוב נרגש, שיכלול תיוג של כשלושים בעלי מקצוע שלקחו חלק בחגיגה היקרה. אחרי חודש, אולי, יגיע גם האלבום המלא, שיגרוף הרבה פחות לייקים. מה שלא יעלו לפסייבוק, וחבל, זה את נפילת המתח ובור הריקנות העצום, המצמית והשחור אליו ייפלו בני הזוג לאחר הלילה המצופה.
יולי
מסיבת סיום בגן: ילדים יושבים במעגל בחדר מקושט
פעם זה היה "עוף גוזל", אחרי זה "מתנות קטנות", היום זה "שבט אחים ואחיות" – שיר בלתי נסבל שתבכה בגללו כי אתה הורה. מסיבות סיום בגן, או בבית ספר, הם זבל הפיד של מישהו אחר ומצבור הרגשות הבלתי נגמר של עצמך. יש חוסר הלימה מוחלט בין כמה בכית במסיבה הזאת לבין כמה עיניים החברים שלך גלגלו עם כל תמונה שהעלית. לא נורא, שיסבלו קצת, הרי מה אנחנו עושים בעולם הזה? אוספים ביחד נדודים, בתוך תרמיל געגועים.
אלבום צילומי הריון בשחור לבן
איכשהו, תמונות הריון מקצועיות הפכו לסטנדרט, ובמקום שנקבל פעם או פעמיים במהלך ההריון איזו תמונת בטן מהשירותים בעבודה, אנחנו זוכים לאלבום שבו עשרות תמונות מעובדות ומרוטשות, ביניהן כאלו בעירום חלקי. גם כדי שיהיו זכרונות מההריון, וגם כי זו לגיטימציה למימוש שאיפות דוגמנות נסתרות בלי שיגידו לך "יאללה יאללה, לאן עפת".
מעבר דירה: ערימות של ארגזים
פרידה, התחלה חדשה, המון מסקינטייפ. כולם עוברים דירה בקיץ, ומצמצמים את הגיהנום הזה לכדי מערום ארגזים אסתטי ונקי שעליו ניצב סוקולנט קטן, כאילו לא מדובר התהליך ארוך, מתיש, מלוכלך, מייגע וסודק שכולל לפחות סשן צרחות אחת על המובילים של איקאה.
הופעה של אמן לא רלוונטי: בון ג'ובי על הבמה
איזה כיף היה בבון ג'ובי, או בגאנז, או באירוסמית, או בקווין בלי פרדי מרקיורי, או באייר סופליי, או בג'יי לו, או בכל אחת מהופעות הקיץ הישראליות שאם נאחד את הפלייליסט שלהן נקבל את מצעד העשור של שנות התשעים. הופעה של אמן עבר תלווה בתמונת פיד אחת ובלפחות שלושה סטוריז שמתעדים את הלהיטים. הטרחנים יוסיפו קינה על כך שכולם מצלמים בטלפונים במקום ליהנות מההופעה.
אוגוסט
תמונה מיוון
ים, חול, שמיים כחולים, משקה צונן. נסעתם לריזורט הכל כלול עם הילדים, כמו כולם. וכמו שאנחנו כבר יודעים כי זאת קלישאת רשתות חברתיות – הרגעים שתתעדו תמיד יהיו מושלמים לעומת המציאות שכדרכה תהיה, איך נאמר, מורכבת.
לידה: יולדת מזיעה וסתורת שיער עם התינוק עליה
לרוב, בכיתוב, יתווספו פרטים כמו משקל התינוק ולעתים גם שמו. הנועזות יוסיפו את מספר השעות שארכה הלידה, ואם יש תפרים וטחורים. תמונה שמשדרת "אני לביאה, אני גיבורה, אתם לא מאמינים איזה מסע עברתי", ובו זמנית גם – "אני מוכנה למשלוח סושי מהחברים בעבודה".
משלוח סושי למלונית
לרוב בתוספת הכיתוב המצחיקולי "חיכינו לך תשעה חודשים" ו/או דומה. סושי אחרי הלידה הפך לסמל סטטוס לכך ש-א. רק ילדת וכבר חזרת להיות חלק ממשפחת האדם, ב. יש לך חברות. התוצאה, אגב, היא שמלא יולדות שבכלל לא בא להן סושי מעמידות פנים שכן, אבל היו נהנות הרבה יותר ממגש פירות מפנק.
תמונות: Shutterstock; אורית פניני. עיבוד: סטודיו mako