אגדת הקולנוע ואיש העסקים אלן דלון הלך לעולמו בגיל 88. דלון, זוכה פרס סזאר לשחקן הטוב ביותר, זוכה פרס דקל הזהב של כבוד בפסטיבל קאן ובעיטור לגיון הכבוד הצרפתי, נחשב לאחד מהשחקנים הצרפתים הבולטים ביותר והיה איש עסקים מצליח. הוא הניח אחריו שלושה ילדים ואת אם שניים מילדיו, השחקנית רוזלי ואן בראמן.
מי שהודיעו על מותו של דלון הבוקר (א') היו בני משפחתו: "אלן-פאביאן, אנושקה, אנתוני וגם הכלב לובו מצטערים להודיע על לכתו של אבינו. הוא מת בשלווה בביתו שבדושי, מוקף בשלושת ילדיו ומשפחתו". דלון התמודד בשנים האחרונות עם בריאות רעועה, ובשלב מסוים אף נטען כי ביקש לסיים את חייו בהמתת חסד. נשיא צרפת עמנואל מקרון ספד לו: "מר קליין או רוקו, הברדלס או הסמוראי, אלן דלון גילם תפקידים אגדיים וגרם לעולם לחלום. השאיל את פניו הבלתי נשכחים כדי לשנות את חיינו. מלנכולי, פופולרי, סודי, הוא היה יותר מכוכב: מוניומנט צרפתי".
דלון נולד בפרבר של פריז ב-8 בנובמבר 1935. הוריו, אדית ופביאן, התגרשו כשהיה בן ארבע ודלון נשלח לגור במשפחת אומנה. לאחר שההורים האומנים שלו מתו, הוריו של דלון לקחו עליו משמורת משותפת. בגיל 14 הוא עזב את לימודיו ובגיל 17 החליט להתגייס לצי הצרפתי, בו שירת בין 1953-1954 – בזמן מלחמת הודו-סין הראשונה.
את קריירת המשחק שלו החל דלון כבר בגיל 14, אז לוהק לסרט קצר בו גילם דמות של גנגסטר שמעורב בחטיפה. בסיום שירותו הצבאי דלון חזר לצרפת ועבד בעבודות מזדמנות, התיידד עם השחקנית בריז'יט אובר וליווה אותה לפסטיבל הקולנוע בקאן. שם, הוא נצפה על ידי צייד כישרונות אמריקאי, מה שהיווה את יריית הפתיחה לקריירת המשחק שלו.
הסרט הראשון בו השתתף דלון היה "Send a Woman When the Devil Fails" מ-1957. שנה לאחר מכן דלון שיחק בקומדיית פשע, וגם קטף את התפקיד הראשי בדרמה התקופתית "כריסטין" בה כיכב לצד רומי שניידר. השניים החלו זוגיות מתוקשרת וב-1959 הם התארסו. בזמן נישואיו לשניידר, דלון ניהל רומן עם השחקנית והזמרת ניקו, ולה נולד בן בשם כריסטיאן ארון (ארי) בולון, אך דלון הכחיש בעקביות את היותו אביו של בולון. בהמשך, ארי בולון אומץ על ידי אימו של דלון ובעלה השני פול בולון.
את פריצתו הבינלאומית דלון חווה לאחר שלקח חלק בסרטים "Purple Noon" משנת 1960 ו"רוקו ואחיו" מאותה השנה, שניהם זכו לאהדה גדולה הן בצרפת ובעולם וקיבלו ביקורות חיוביות רבות. ב-1961 נכנס גם לעולם התיאטרון וגם כיכב בסרט המצליח "Famous Love Affairs" לצדה של בריז'יט בארדו. סביב השנים האלו דלון ביסס את מעמדו בתור אחד מהשחקנים הצרפתים הגדולים ביותר בעולם, והפך גם לסמל מין בינלאומי.
בשנת 1964 כיכב, בין היתר, לצד שירלי מקליין, אינגריד ברגמן ועומאר שריף. ב-1965 שיחק דלון בפעם הראשונה בסרט דובר אנגלית. בשנים העוקבות השתתף השחקן בכמה סרטים נוספים וגם חתם על חוזה עם חברת ההפקה קולומביה, אך על אף שסרטיו זכו להצלחה כבירה בצרפת, הם לא זכו לאותה ההצלחה באמריקה. בשלהי שנות ה-60 חזר דלון לצרפת. בשנים העוקבות ניסה השחקן לעשות עוד כמה וכמה ניסיונות לחדור לתחום הסרטים דוברי האנגלית, ובמקביל צילם סרטים צרפתיים שהפכו לקלאסיקות מיידיות, ביניהם "Le Samouraï".
שנות ה-60 היו שנים מלאות תהפוכות עבור דלון הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית-רומנטית. ב-1963 דלון ושניידר נפרדו, ובאותה השנה פגש השחקן את אשתו השנייה נטלי דלון. מנטלי נולד בנו של דלון, אנתוני. ב-1967 הגיש דלון בקשה לגירושים, והשניים התגרשו שנתיים לאחר מכן. במהלך שנות ה-70 וה-80 השתתף בעוד עשרות סרטים וגם הפך למפיק קולנוע בעצמו, וגם הקליט את הדואט "Paroles, paroles" עם הזמרת דלידה (שהייתה בת זוגו באותה התקופה) שהפך ללהיט ענק.
חייו של דלון מלאים גם בשערוריות ובמעורבות בפרשיות מפוקפקות. באוקטובר 1968 נמצאה גופתו של סטפן מרקוביץ', המאבטח לשעבר של אלן דלון, במזבלה פאתי פריז. דלון נחקר לאחר שנמצא מכתב של שומר הראש לאחיו בה כתב כי "אם אני איהרג, זו 100% אשמתם של אלן דלון והסנדק שלו". על פי החשד, לשומר הראש היו תמונות מפלילות של קלוד פומפידו, אשתו של הנשיא הצרפתי ג'ורג' פומפידו. הרצח של מרקוביץ' מעולם לא פוענח. ב-1969 דלון הורשע בתקיפת צלם איטלקי ונידון ל-4 חודשי מאסר. ב-2013, במהלך ראיון, דלון הביע תמיכה במפלגת הימין הקיצונית הצרפתית "החזית הלאומית" ואמר כי היא "חשובה מאוד". בספטמבר 2019 ניסה ארי בולון לתבוע את אלן דלון על הכרה משפטית באבהותו אך לא הצליח בכך.
דלון לא היה רק שחקן, זמר ויוצר קולנוע, הוא היה גם איש עסקים מצליח: הוא היה אחד מהשחקנים הראשונים אשר פתחו ליין מוצרים על שמם, ובמהלך שנות ה-70 מכר מוצרים בתחומים שונים הנמכרו תחת שמו, ביניהם מותג שעונים, בשמים, סיגריות, ביגוד וכלי כתיבה. ב-1979 הצהיר דלון שרק רבע מפעילותו העסקית קשורה לקולנוע; למעשה, היו לו גם עסקים של מסוקים, בניית רהיטים ומירוצי סוסים, בין היתר.
בשנות ה-80 וה-90 המשיך דלון להשתתף בעשרות סרטים, וב-1984 זכה בפרס סזאר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו ב"הסיפור שלנו". בשנת 1987 פגש דלון את הדוגמנית והשחקנית ההולנדית רוזלי ואן בראמן, והשניים החלו מערכת יחסים למרות פער של כ-30 שנה בגילאים ביניהם. לשניים נולדו שני ילדים: אנוצ'קה דלון ואלן-פאביאן (אלן דלון הבן). ב-1991 קיבל עיטור אביר של לגיון הכבוד של צרפת, בשנת 1995 זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. ב-2001 נכנס לראשונה לתחום הטלוויזיה. באותה השנה מערכת היחסים של ואן-בראמן ודלון הסתיימה. הוא המשיך לשחק וגם לביים, ותפקיד המשחק האחרון שלו היה ב-2012. ב-2018 הכריז דלון כי הוא שב לתחום המשחק, אך הפרויקט בוטל מסיבות לא ידועות.
בשנותיו האחרונות התגורר דלון בקנטון ג'נבה שבשוויץ. ב-2019 זכה דלון בפרס דקל הזהב של כבוד בפסטיבל קאן, למרות מחלוקת ציבורית סביב מתן הפרס בשל הערות של דלון כלפי נשים לאורך הקריירה שלו. "עבורי זה יותר מאשר סופה של קריירה, זה סוף חיים. זה מרגיש כאילו שאני מקבל פרס שלאחר המוות בעודי בחיים", אמר דלון על המעמד. הוא קיבל את הפרס מבתו אנוצ'קה. ביולי 2021 התראיין דלון לרשת TV5Monde לאחר שחווה שני אירועי שבץ וסיפר כי הוא מתכנן לעשות עוד סרט, וב-2022 ראיין את הנשיא האוקראיני זלנסקי כחלק מתוכנית מיוחדת בשל הלחימה באוקראינה, והביע את תמיכתו בעם האוקראיני. באותה השנה חשף בנו אנתוני באוטוביוגרפיה שלו כי אביו ביקש לסיים את חייו בהמתת חסד, שחוקית בשווייץ, אך בנו אלן-פאביאן הכחיש את הדברים וטען כי הם הוצאו מהקשרם.