רוב מנחי הפודקאסטים שעוסקים בפשע אמיתי פשוט מנהלים דיונים על רציחות שמרתקות אותם, אבל במקרה של קולייר לאנדרי – הוא חי לצד הרצח בו הוא עוסק בהסכת שלו. ב-31 בדצמבר 1989, כשלאנדרי היה בן 11 בלבד, אביו ד"ר ג'ון "ג'ק" בויל רצח את אמו, נורין בויל, וקבר אותה בכוך שהיה ממוקם מתחת למרתף ביתך החדש. גופתה לא נמצאה עד ינואר 1990. המקרה הפך לאחד הפשעים הידועים ביותר שהתרחשו במנספילד, אוהיו, ואף היווה השראה לפרק של הסדרה "Forensic Files" בשנת 2000, לסרט דוקומנטרי בשנת 2018, וכעת – לפודקאסט בהנחייתו של לאנדרי, כאמור בנם של הרוצח והנרצחת.
הפודקאסט, שזכה לשם "Moving Past Murder", נוצר כדי לעזור למאזינים - וגם למנחה עצמו - לעבד את טראומות העבר שלהם. והמטרה הוגשמה: "מאות אנשים שהאזינו לפודקאסט פונים אלי ברשתות החברתיות", אמר לאנדרי למגזין הניו יורק פוסט. "המשפחה שלהם או החברים שלהם עשו להם עוול ונפלו לפגיעה עצמית או לתלות בחומרים משככי תודעה. זה טוב להם לראות את כושר ההתאוששות שלי".
ואכן, ללאנדרי יש הרבה לעכל. מותו המזעזע של אמו הוביל לשרשרת אירועים קשים. הוא נאלץ להיפרד לעד מאחותו התינוקת שאומצה על ידי משפחת אומנה; הוא הפך לפנים מוכרות בעקבות היותו עד במשפט; לדבריו, הוא לא יכול היה ללכת לבית הספר "ואפילו לא לקנות נייר טואלט בסופר", כי עוברי האורח היו מזהים אותו כ"הילד של משפחת בויל". (שנים לאחר מכן, הוא שינה את שם משפחתו ל"לאנדרי"). כיום, לאנדרי כבר בן 43. הוא מתגורר בלוס אנג'לס, בבית שממוקם כ-3,200 קילומטר מהבית בו גדל, ועובד כצלם קולנוע. בעברו, עבד גם כצלם טלוויזיה, בין השאר בסדרות "אדמת הפקר" ו"Every Other Weekend", והתנסה גם בעולם הדוגמנות. ולמרות שהוא לא נותן לדבר הנורא שקרה לו בילדותו להגדיר אותו – אין מנוס מהעובדה שהטראומה הזו לעולם לא תחלים.
עד הלילה האיום ההוא, לאנדרי נהנה מחיים נוחים למדי. הוא למד בבית ספר פרטי בו לומדים 12 תלמידים בכיתה, ובילה לא מעט עם אמו אותה אהב מאוד. נורין בויל היא בת למשפחה ממעמד הפועלים מפילדלפיה. היא עבדה כשיננית ותמכה בבעלה שלמד אז רפואה. "אמא שלי לימדה אותי להיות אדם שאכפת לו באמת", אמר לאנדרי בריאיון, והסביר כי אמו הייתה אדיבה, סבלנית וקשובה. אביו, מצידו, לא היה כזה: אמנם ג'ק התחבב על מטופליו, אבל לאנדרי הסביר שהוא היה בעל "פתיל קצר". לדבריו, אביו נהג לכנות אותו "שמן", והוא לכאורה בגד בנורין.
בחורף 1989, נורין – שהייתה בת 44, אמרה לג'ק – שהיה בן 46, שהיא מעוניינת להתגרש ממנו. אבל ג'ק שכנע אותה לתת ליחסים הזדמנות נוספת, הפעם בבית ענק שרגש בפנסילבניה. באותה תקופה, כפי שטענו התובעים מאוחר יותר, ג'ק התחיל לתכנן בסודיות את הרצח כדי שיוכל להינשא לחברתו ההריונית בת ה-26, שרי קמפבל, ולהתגורר איתה בנכס שרכש.
רגע לפני שהשנה התחלפה ל-1990, לאנדרי היה בחדרו בבית במנספילד, ושמע צעקות רמות מחדרה של נורין. מאז הוא מעולם לא ראה את אימו בחיים יותר. בימים שאחרי המקרה, ג'ק אמר ללאנדרי כי נורין יצאה לטיול. לאנדרי ידעה שאמו לעולם לא הייתה נוסעת מבלי לעדכן אותו ועשה כל שביכולתו כדי להביא לחקירה משטרתית בנושא. כעבור חודש, נמצאה גופתה של נורין. החוקרים טענו כי ג'ק שכר מראש פטיש על מנת לחפור בור ברצפה. הוא כיסה את ראשה של נורין בשקית, זרק את גופתה לכוך שיצר ברצפה, שפך בטון חדש וכיסה את הזירה בשטיח. נורין מתה מחנק. על ג'ק נגזר מאסר עולם; מתא הכלא שלו הוא טען שוב ושוב שנורין עודנה בחיים.
בשנים האחרונות החל לאנדרי, שכאמור היה ילד בעת הרצח, להתעמת עם העבר שלו. הוא הפיק את הסרט הדוקומנטרי "A Murder in Mansfield" שכלל פגישה מצולמת עם אביו בבית הכלא. השניים אף התחבקו במהלך הסרט. הפודקאסט החדש הוא חלק מתהליך ההיכרות של לאנדרי עם המניפולציות של אביו הרוצח. "הוא מתחמק מכל השפעה שהייתה לו על המשפחה, הוא כותב לי מכתבים מהכלא. הוא עושה לי גזלייטינג", אמר בריאיון.
לאנדרי אף סיפר כי אחד מהאורחים בפודקאסט הוא גבר בעל סיפור חיים דומה לשלו – גבר נוסף שאביו רצח את אמו. "הוא אמר לי שהוא אובדני, ואז הוא ראה את הסרט שלי והקשיב לפודקאסט, והבין שהוא לא לבד", אמר לאנדרי. כאמור, מאזינים רבים נוספים מוצאים בפודקאסט של לאנדרי נחמה. "אני מאמין שיש אנשים שם בחוץ, שאומרים, 'אם יש מישהו שיכול לעשות משהו כזה אחרי מה שקרה לו, אז גם אני יכול'".