אם יש לכם תחושה שאתם לא ממש רואים את גווינית' פאלטרו לאחרונה, יש לזה סיבה: היא פרשה באופן רשמי ממשחק ולא מתגעגעת לזה בכלל. "זה כל כך מוזר", היא אומרת בראיון למגזין מארי קלייר, "זה היה חלק ענק מהזהות שלי במשך כל כך הרבה זמן. אני פשוט לא מתגעגעת לזה, הרמה של היצירתיות שיש לי בעבודה כרגע היא מטורפת ואני מאוד מסופקת".
בראיון מספרת פאלטרו גם על התקופה בחייה לאחר זכייתה בפרס האוסקר בשנת 1999, ועל מערכת היחסים עם אביה שהיה מפורסם לכשעצמו, הבמאי ברוס פאלטרו. "האמנתי להייפ של עצמי וחשבתי שאני סופר מגניבה, והוא כל הזמן אמר לי 'את נהיית מוזרה - את מתנהגת כמו זין", היא מודה, "כשמשיגים רמות כאלה של תהילה ופרסום בגיל 25 או 26 כמוני, העולם מתחיל להסיר ממך את כל המכשולים ואת עכשיו 'אדם מיוחד'. את לא חייבת לחכות בתור במסעדות, אם מכונית לא מגיעה לאסוף אותך מישהו אחר נותן לך את שלו... אין דבר גרוע יותר מאדם שגדל בלי מכשולים ואכזבות, ובלי שדברים מתחילים להשתבש. כל ההישגים הכי גדולים שלי צמחו מכישלונות". פאלטרו איבדה את אביה לסרטן כשהייתה בת 30, והיא מספרת שהיא זוכרת אותו עובר הקרנות ומונשם דרך צינורות, מה שככל הנראה דחף אותה יותר ויותר לתוך תחום הבריאות ואיכות החיים.
כישלון נוסף שחוותה מאז היו הגירושים שלה מכריס מרטין, סולד להקת קולדפליי, מאחר ורוב האנשים במשפחתה נשארו נשואים זה לזה. "אני חושבת שנישואים זה מוסד מאוד יפה, נאצל ושווה ערך, זו הרפתקאה כי אני לא חושבת שמתחתנים וזה הכל – אני חושבת שזו רק ההתחלה. יוצרים מעין ישות שלישית שצריכים להזין ולדאוג לה. במשך תקופה ארוכה חשבתי שאני לא יודעת אם אי פעם אעשה את זה שוב. יש לי ילדים - אז למה? ואז פגשתי גבר נפלא שגרם לי לחשוב שלא, שווה להתחייב אליו. אני בהחלט הטיפוס המתחתן, אני אוהבת להיות אישה. אני אוהבת ליצור בית".
הגבר המדובר הוא בראד פלצ'וק, תסריטאי ומפיק אותו פגשה על הסט של "glee" בשנת 2010 והחלה לצאת עמו בסתר, עד שבשנת 2014 השניים יצאו מהארון כשהגיעו יחד למסיבת יום ההולדת ה-50 של רוברט דאוני ג'וניור (שמגלם את בן זוגה של פאלטרו ביקום הקולנועי של מארוול). דאוני ג'וניור אף הגיע לחתונה שלהם לפני שבוע בניו יורק, יחד עם קמרון דיאז, ג'רי סיינפלד וסטיבן ספילברג, שסיפק לפאלטרו את אחת ההופעות הראשונות שלה בקולנוע. "אנחנו מרגישים ברי מזל שנפגשנו בצומת הזו של חיינו", כתבה בהודעת האירוסין בינואר האחרון, "כשההצלחות והכישלונות הקולקטיביים שלנו יכולים לשמש כאבני בניין עבור מערכת יחסים בריאה ומאושרת".